הן שרות על שפם, גבות ולק, על הרצון לכבוש את המדינה ואת העולם, על כוח נשי, על הגברים שמרגיזים אותן, על הדרכים למצוא סטוצים בטינדר, על הלו"ז הצפוף וגם על האמונה באלוהים. הן צעירות ורעננות. הן זמרות הפופ שכובשות את ישראל.
וזו לא רק תחושה. ספוטיפיי ישראל מפרסמת מדי שנה את השירים הפופולריים באפליקציה. בקיץ 2021 שלוש זמרות הגיעו עם השירים שלהן לעשירייה הראשונה, לעומת שש זמרות בקיץ 2022. לפי נתוני ההשמעות ברדיו של חברת מדיה פורסט, במצעדי ההשמעות השבועיים מתחילת 2022 הגיעו זמרות פופ למקום הראשון 14 פעמים, לעומת שלוש פעמים בתקופה המקבילה ב־2021.
ויש עוד: במצעד הפזמונים השנתי של גלגלצ ב־2019 הגיעו תשעה שירים בביצוע נשים, כעבור שנה היו שם 12 שירים של נשים, ובשנה שעברה - 18 שירים ששרו נשים צעדו במצעד.
גם טיקטוק מעידה על השינוי המתרחש: ב־2020 הייתה רק זמרת אחת בין האומנים המושמעים ביותר, וגם זה בדואט עם גבר (נטע ברזילי ועומר אדם). ובשנה שעברה? שלוש זמרות בחמישייה הפותחת - נועה קירל, נטע ברזילי ונגה ארז. והשיר המושמע ביותר בטיקטוק ישראל הוא "מועבט" של עדן בן זקן.
אז כן, כנראה שייקח עוד קצת זמן עד שהשוויון יגיע, אבל אפשר להכריז שהשנה הזו היא שנת המפנה של הפופ הנשי. אז מי יש לנו כאן? הרשימה ארוכה. אנחנו מתחילים.
רק השבוע נודע שנועה קירל תייצג את ישראל בארוויזיון 2023. הוועדה שהקים תאגיד השידור החליטה על כך בלי קדם־אירוויזיון. בחירה ישירה בזמרת פופ שתעשה היסטוריה החודש, כשתהפוך לזמרת הישראלית הראשונה שתופיע בפארק הירקון בתל אביב בפני 30 אלף איש.
השנה קירל הוציאה להיטים בקצב מסחרר, בהם "פעמון", שעורר תהיות לגבי כוונת הזמרת: "אנ'לא צריכה פזמון רק תשים לי פעמון", והשיר "שלושה בנות", שנולד לרגל מצעד הגאווה, שהצליח להרגיז את שוחרי השפה העברית בגלל השימוש המכוון בעברית קלוקלת: "שלושה" במקום "שלוש".
עדן בן זקן המשיכה לככב השנה. בין היתר עם השיר "WTF", שעורר מיני־סערה. יסמין מועלם ונרקיס המשיכו לככב. אנה זק יצאה מהטיקטוק עם "לך לישון", שהגיע אחרי EP כושל וקריירה מוזיקלית מדשדשת והזניק אותה ישר לפסגה. אחר כך הגיע הלהיט "מי זאת", שעורר את חמתה של האקדמיה ללשון העברית, אשר תיקנה: לא "מביאים מספר טלפון" אלא "נותנים".
אגם בוחבוט יצאה השנה עם "דובשנייה", שבו לוקחים חלק גם שחר סאול ונורוז, ואלה לי להב שיתפה פעולה עם אביב גפן, שכתב, הלחין וביצע עמה את הלהיט "ורוד מבריק". עוד קודם לכן היו "זוט עני" ו"מה אתה רוצה", שעסקו בדילמות של טינאייג'רית.
ורגע, זה עוד לא הכל: אודיה אזולאי כבשה את קיסריה לאחרונה, כשלקחה את הז'אנר האמוני צעד אחד קדימה עם להיטים כמו "מה איתך, אבא" ו"הרב שלי אומר". נונו (שם הבמה של נעמי אהרוני־גל) יצאה מתל אביב והגיעה לכל המדינה עם שירי הפופ ההומוריסטיים ובראשם "ליבינג דה דרים", ומאיה דדון בת ה־15, בת טיפוחיה של עדן בן זקן, כבר נחשבת להבטחה בפופ הים תיכוני.
אני אישה חזקה
"לאורך שנים לא הייתה ממש מוזיקת פופ בארץ", טוענת יסמין ישבי, עורכת המוזיקה הראשית של גלגלצ. "בשנות ה־90 היו ניסיונות להתחקות אחרי מה שקורה בחו"ל, אבל זה תפס באופן חלקי. פופ הוא ז'אנר שמובל בכל העולם על ידי נשים, כך שברגע שהסכר נפרץ והפופ עלה לגדולה והגיע לקדמת הבמה, הגיעו איתו זמרות מבצעות שעומדות בפרונט ומחזיקות את כל המותג הזה.
"הרבה זכויות יש לנועה קירל, בכך שכבר בגילי העשרה שלה עשתה פופ טהור, ושכבה על הגדר בשביל אחרים. בהתחלה לא קיבלו אותה בעין יפה. אמרו שהיא פרובוקטיבית, למרות שהיא לא הייתה. נראה שחיפשו אותה. יש משהו בפופ שהוא מאוד משוחרר, אתה חי את הכאן ועכשיו. הוא לא מחויב למשמעות, והאידיאולוגיה שלו היא לגעת בהווה. לא לנסות לגעת בנצח ולא להביע אמירה פוליטית. במשך הרבה שנים זה לא התאפשר ועכשיו כן".
"בשנה האחרונה הפופ השתלט לגמרי על תעשיית המוזיקה, וזה בולט במיוחד אצל עדן בן זקן", אומר אבי כאכון, מבקר ומנחה התוכנית המוזיקלית "כמעט שבת שלום" בערוץ 12. "היא כבר לא נחשבת לזמרת מזרחית. אחרי שחוותה ירידה בקריירה ובפופולריות, היא החליטה לשנות כיוון לפופ והוציאה את 'מועבט', שגרם לה להיוולד מחדש. היא הלכה להתחרות בנועה קירל וכיום הן באותה משבצת. שים לב ללבוש שלה בקליפים, שלא אופייני למוזיקה הים תיכונית השמרנית".
תמיר חיטמן, מנהל אומנותי, פופ פלאנר ויזם־שותף בסטארט־אפ טיוניברס, שעובד עם זמרות הפופ צעירות, מייחס את התפנית החדה להתפתחות הרשתות החברתיות. "יש פה דור שנולד לטלפונים והביא גישה שונה לתכנים", הוא אומר. "בני הדור החדש יודעים מה הם רוצים לעשות, יש להם מודעות לתוכן משלים שאינו בהכרח קשור למוזיקה ולמדיה הקונסרבטיבית של רדיו וטלוויזיה. משפך הכוח השתנה לטובת הרשתות החברתיות ומשם אפשר להגיע לגלגלצ. צריך ללכת עם הזרם ולא להתנגד לו, לצמוח יחד איתו. הזמרות האלה מצליחות, כי הן מעבירות לצעירים את המציאות שלהן דרך השירים, בצורה נשית ועוצמתית.
"כשעבדתי עם נועה קירל בתחילת דרכה, היא ידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות: משהו חוצפני בעברית, משהו שלא היה. וזה מה שהיא ממשיכה לעשות. אז, לפני עשור, היו פה זמרות כמו שירי מימון או מאיה בוסקילה שהושפעו מזמרות סול אמריקאיות. זו מוזיקה שלקהל קשה לשיר. הקהל כיום מתחבר לשירים שהוא יכול לשיר בעצמו, כך הוא מרגיש קרוב יותר אליהם. השירים שעשו רעש השנה השתמשו בסלנג צעיר. ומי מעז לשיר ככה? הזמרות הצעירות, שמאחוריהן עומדים משקיעים שדואגים ליחסי ציבור ולנראות. זו לא רק המוזיקה, יש הרבה פרמטרים שמתלווים לכך".
הפזמונאי והמלחין רון ביטון, שחתום על הלהיטים הגדולים של זמרות הפופ, מספר שהכל התחיל ב־2019 עם השיר "פאוץ'", שכתב לנועה קירל: "הרבה אנשים לקחו את הפרשנות לשיר למקומות שונים, אבל בסופו של דבר זה שיר שמדבר על הטרדות מיניות: 'תשמור על הידיים אתה קצת מתבלבל'. הסיפור הוא על בחורה שרוקדת במועדון ומישהו מציק לה. השורה הזו הגיעה כתוצאה ממהפכת המי־טו, וכשבנות יצאו לתקשורת עם סיפורים על הטרדות שחוו. חשבתי שכדאי להראות את זה שאישה היא חזקה באמצעות השירים.
"התחלנו עם 'מיליון דולר' של נועה, והשנה יצאנו עם 'לך לישון' של אנה זק, שיר על אישה חזקה שרוצה להראות לגבר מי היא בלעדיו. יש לזה השפעה סוחפת. יש לנו זמרות טובות בארץ ויש להן קהל שבא אחריהן, בין אם הוא הגיע מהטיקטוק ובין אם פשוט אוהב את המוזיקה. לבנות האלה יש מה להגיד ורואים את זה גם בנתוני ההשמעות. יש לי עכשיו שישה שירים בגלגלצ, כולם של בנות. עכשיו רואים את התוצאות".
נוצצת כמו יהלום
כשביקשתי לדעת אם הזמרות התחברו מיד לנושאי השירים שהוא מציע, משיב ביטון בדוגמה: "סיפרתי לנועה קירל על השיר 'יהלומים', שיספר על מישהי שנכנסת למועדון עם חברות וכל אחת מהן נוצצת כמו יהלום. נועה אמרה שבא לה שיר עם מסר חזק יותר, ואז נולד הרעיון שהיא נוצצת כמו יהלום, אבל נשארת כמו שהיא.
"גם כשהשיר הוא כיפי, כמו למשל 'מי זאת', שבו הבחורה עושה קטע לגבר ונותנת לו מספר טלפון אחר, עדיין יש פה סוג של מסר, גם אם עקיף, שהבחורה לא סופרת את הגבר והיא עושה את הטיזינג. פעם זה היה הפוך. הגבר היה זה שפוגע בבחורה, והיום חל שינוי שבו אישה יכולה לעשות קטעים לגבר, וזה בסדר גמור".
"אני לא קונה את הטקסטים הפמיניסטיים", אומרת בתגובה יסמין ישבי. "אני לא קונה את הקטע שאישה שרה שיר שהכותבים, גברים לרוב, כתבו לה כי הבינו שמי־טו או העצמה נשית זה טרנדי, אז הם כותבים גיבובי מילים וססמאות, מערבבים את זה ומוציאים החוצה. אני לא חושבת שטקסטים כאלה מגובים באג'נדה. הכותבים פשוט יודעים שזה מה שנכון לדבר עליו היום. אם מחר הטרנד יהיה לשיר על האקלים, אז הם יכתבו להיטים על האקלים. זה בסדר להוסיף לשיר קצת טקסטים של העצמה נשית כדי להיות רלוונטיים ל־2022, אבל לא מוצאת בזה משהו מיוחד".
לצד ביטון, יוצרים נוספים, בהם איתי שמעוני, ג'ורדי (ירדן פלג) ומאור שטרית כותבים לזמרות הפופ המצליחות. "אני נהנה ליצור עם עוד אנשים, כי זה מאפשר לי להיות רבגוני", הוא אומר. "ברגע שאתה יושב עם אנשים אחרים, אתה מגיע למקומות שונים".
את השיר "מי זאת" כתב ביטון עם יובל מעין, עם אור בנברוך ועם היוצרת, המוזיקאית והזמרת שירה מרגלית, שזה עשור מקליטה שירי העצמה נשית. "המהפכה עדיין לא הושלמה", היא אומרת. "כי עדיין יש הרבה יותר גברים במצעדי ההשמעות. ובכלל, עצם זה שמתייחסים לפריחה נשית בתעשיית המוזיקה מבהיר שיש עוד דרך לעבור, כי נשים אמורות להיות שוות ולא צריך להתייחס לזה שיש נשים במוזיקה כמשהו חריג. במשך שנים הייתי אומרת לחברים המוזיקאים שלי שמפריע לי שאין נשים במוזיקה למרות שיש מבצעות וזמרות מעולות, והם אמרו לי שאני הוזה ואין אפליה. אבל הנתונים הוכיחו את עצמם ורק לאחרונה דברים מתחילים להשתנות".
לדברי אבי כאכון, נשים שלטו בתעשיית המוזיקה באופן שוויוני לגברים תמיד, אך התקשורת סירבה להכיר בכך: "בעבר התקשורת השוביניסטית נתנה את הכבוד לזמרים, וזמרות לא היו נחשבות למרות שהוציאו להיטים גדולים. מי שהרים את זמרות הפופ העכשוויות זה הניו מדיה. הטיקטוק והיו־טיוב. השטח ניער את השוביניזם, ולכן הזמרות הללו הצליחו לפרוץ את המחסום ולזכות לכבוד הראוי להן".
"בשנים האחרונות עלתה לא פעם הטענה כי זמרות סובלות מאפליה בתעשיית המוזיקה ושקיים פער גדול בין זמרים לזמרות גם בפלייליסט ברדיו וגם בתעריפי המופעים ובכלל בהשתלבותן בתעשייה", מציין גם אסי (הג'וקר) לביא, עורך ומגיש תוכנית המוזיקה "בריזה".
"ניכר כי בתקופה האחרונה יש שינוי לטובה וזמרות מצליחות להשתלב כמבצעות וכיוצרות גם בלי טובות של תוכניות הריאליטי. עושה רושם שהזמרות הצעירות מצליחות להשתלב ולתפוס מקום של כבוד בתעשייה, אבל בשביל שזה יקרה הן צריכות להקפיד על טקסטים עמוקים יותר ולא רק על להיטי אינסטנט שמורכבים מקלישאות וסלנג שיכול להתאים בעיקר לרשתות החברתיות".
מגיע לי יותר
"כשהייתי מסתכלת על יוצרות מחו"ל, שמתי לב שהן מאוד חזקות במוזיקה שלהן", אומרת מרגלית. "הן אומרות מה שהן חושבות בלי להתבייש ובלי צנזורה, וזה משהו שהרגשתי בתור יוצרת שחסר פה. אחרי שחוויתי פרידה מהאקס שלי, נכנסתי לאוטו ורציתי לשמוע שיר של אישה שצועקת על גבר. שמתי לב שאין כזה. אמרתי לעצמי 'למה נשים לא כועסות ולא צועקות בשירים? אנחנו גם יכולות לכעוס וגם יכולות להיות סטוציונריות וגם יכולות להיות חזקות'.
"השיר שלי 'מגיע לי יותר', שנכתב באותו רגע של סערת רגשות, גרם לי לראות כמה אנשים צמאים לשמוע שירים על נשים חזקות. כשישבנו באולפן לכתוב את 'מי זאת', אמרתי לחברים: בואו נכתוב שיר על מישהי שעפה על עצמה. אין שיר כזה בעברית. אני חושבת שזה שיר שכל אישה ששומעת אותו, כיף לה עם עצמה. גם לאנה זק המסר הזה היה חשוב".
את הביקורת של האקדמיה ללשון עברית על השימוש במילה "הבאתי" היא מקבלת בהבנה: "במוזיקה הישראלית עושים הרבה שימוש בסלנג. אני חשבתי ש'הבאתי' זו מילה שמשתמשים בה ביומיום. אני כמובן נגד עיוות של טקסטים או טעויות בעברית ומקבלת את הביקורת באהבה".
לפני כחודשיים, כשבן זקן הוציאה את "WTF", היוצר והזמר קובי אפללו העלה ברשתות החברתיות ביקורת נוקבת נגד הטקסטים שבהם משתמשים האומנים הצעירים. "לפעמים נדמה לי שגדל פה דור של מוזיקאים… שמתחרה מי יביא את הטקסט הכי נמוך ומטומטם בשם המגניבות הדפוקה שמוגדרת על ידי אנשים שחיים בסרט שהם וואו, כאילו מגניבים כאילו", הוא כתב. "חמודים, אתם תוך שנייה תעברו את גיל 35, וגם הקהל שלכם מן הסתם יתבגר ויבין שהשירים שהזנתם אותו די מטומטמים, ויש סיכוי שיברח".
"זה כבר לא מה שהיה פעם, ששמו דגש על הגייה נכונה. עברנו את התקופות האלה, ברוך השם", אומר ביטון. "אני משתדל לכתוב בשפה היומיומית שלי. איך שזה יוצא לי, באופן טבעי. אני אומר 'הבאתי את המספר' ולא 'נתתי את המספר'. אני ממש משתדל לעשות שימוש בסלנג, כי אני חושב שככה קל יותר לקהל להתחבר לשיר ולהבין אותו. זה הדור הצעיר וכך הוא מדבר, ואני לא בא לחנך אף אחד. כמובן שלזמרת בוגרת יותר לא אכתוב בסלנג של בנות 16, כדי שזה לא ייצא מביך. אני משתדל לשמור על הקו האומנותי העדכני ותופר שיר שמתאים לכל אחת".
"אני חושבת שהביקורת על השימוש בשפה היא בדיוק ההוכחה שמחפשים את הזמרות הללו בקטנות ורוצים להוכיח שזו מוזיקה ירודה ונחותה", אומרת ישבי. "יש הרבה זמרים שיש להם טעויות קשות בהגייה, ואף אחד לא מעיר להם. פופ תמיד נתפס כנחות ותמיד חיפשו להוריד אותו וזו הדרך של הממסד הישן להקטין או ללעוג לדבר הזה, בעוד שרוקרים יכלו בשנות ה־90 לחטוא לעברית על ימין ועל שמאל ואף אחד לא פצה פה".
"למוזיקה אין יומרה לחנך, על אחת כמה וכמה כשמדובר במוזיקת פופ", מוסיפה אביה פרחי, מנהלת MTV ישראל. "יש טקסטים מורכבים יותר ויש טקסטים שהם פחות, ושניהם יכולים לחיות זה לצד זה. הנוער יודע מתי שיר בא לעשות כיף ומתי שיר בא לתת מסר עמוק. לגבי 'שלושה בנות', הפזמון הוא ליטרלי על התיקון לטעות הזו. ו'זוט עני' מתייחס לסלנג אינטרנטי קיים. אלו לא שירים עם טעויות שנובעות מבורות".
מכונה משומנת
ההייפ סביב זמרות הפופ הצעירות הוביל אותן השנה גם לאולמות הגדולים: אודיה אזולאי מילאה לפני כחודש וחצי את קיסריה בפעם הראשונה; אגם בוחבוט השיקה השנה את אלבום הבכורה שלה ("אין קונספט") ומילאה את מועדון רדינג 3 בתל אביב; אנה זק הופיעה לראשונה, כאורחת של עומר אדם, על הבמה הגדולה בהיכל מנורה עם "לך לישון"; נונו תקיים את מופע הבכורה הרשמי שלה באוגוסט במועדון הבארבי בתל אביב; עדן בן זקן כבשה לראשונה את בלומפילד, ומעל כולן ניצבת כאמור נועה קירל, עם האירויוזיון, פארק הירקון והקריירה המתוכננת בחו"ל.
"יש מקום לעוד כל כך הרבה זמרות פופ צעירות", אומר חיטמן. "המיתוג האומנותי כולל בתוכו לא רק את העבודה של הזמרת אלא גם את כל המכונות המשומנות הדוחפות אותה והמותגים שהיא עובדת איתם. ומצד שני, מול שפע הכוכבות יכול להיות שיהיה קשה לזמרות חדשות לבלוט ולעצב את הפסקול של המחר".
ז'אנר נוסף שרושם ייצוג נשי בולט במיינסטרים הוא ההיפ הופ: אומניות כמו יסמין מועלם, אקו ועדן דרסו זוכות להצלחה על גלי האתר וברשתות החברתיות ומייצגות בגאון את המין הנשי. "זה גם ז'אנר שפחות בלטו בו נשים וגם הסכר הזה נפתח ומאפשר לעוד נשים לבוא לידי ביטוי", מציינת ישבי.
"אני חושבת שיש עוד דרך ארוכה כדי שיחסי הכוחות בין זמרות לזמרים יהיו שוויוניים באמת", אומרת מרגלית. "אבל אני אופטימית ויודעת שאנחנו בכיוון. יש עוד דרך ארוכה לעבור, אבל לא נעצור עד שנגיע לשם".
"אני מחכה לראות עוד ועוד הישגים לזמרות השונות, עוד תקרות זכוכית שמתנפצות", אומרת פרחי. "המודעות והשיח בשנים האחרונות עזרו לזה וכל אחת שפורצת מהווה מודל לרבות שמגיעות אחריה. השלב הבא זה שנשים ישתלבו גם בתפקידים אחרים ביצירה: כותבות, מלחינות ומפיקות מוזיקליות מבוקשות במיינסטרים".
כאכון מנסה לצנן את ההתלהבות בטענה שאם טיקטוק לא הייתה קיים, הזמרות האלה לא היו מצליחות. "למה גלגלצ העבירה את אנה זק לפלייליסט?", הוא שואל ועונה: "בגלל הצפיות הרבות של 'לך לישון' ברשתות. אי אפשר להתעלם ממנה. אותו דבר גם עם נונו, שחיקתה את שפיטה".
עוד הוא מוסיף שהכישרון הוא לא הסיבה היחידה להצלחה: "יש נשים שמצליחות יותר בניו מדיה מגברים, כי לגבר אין את מה שיש לאישה. לאישה יש יופי וקל לה יותר לצבור עוקבים. זמר גבר פחות אטרקטיבי מזמרת, אין מה לעשות. צריך לדבר בכנות. מה זמר יחשוף בטיקטוק, קוביות בבטן? אז הוא שר שירים יפים ובאה אנה זק עם תמונות בבגד ים. הן מרגישות בטוחות בעצמן, וזו זכותן המלאה כמובן להתלבש כפי שבא להן וזה גם מעיד על השינוי שחל בקבלה של תרבות הפופ, שהלבוש הוא אחד מנגזרותיה. אבל כשהטיקטוק תדעך, כמו שהכוח של הרדיו דעך, הזמרות יצטרכו להמציא את עצמן מחדש".