ב-14 ביולי 1992 יצא לרדיו סינגל הבכורה של להקה חדשה משדרות. לא הרבה אחריו יצא אלבום הבכורה, "שביל קליפות הגרעינים". עמוק בתוך תור הזהב של להקות הרוק הישראלי, בין נושאי המגבעת לאיפה הילד, החבורה המשונה משדרות הייתה אאוטסיידרית מוחלטת: שירים מצחיקים, בגדים מצחיקים, סולן מצחיק, סאונד אחר. התקשורת הגיבה בהתאם וכקטלגה אותם כליצנים. המבקרים השוו אותם ל"צמד הבטלנים", ולא כמחמאה.

היום, בחלוף שלושה עשורים, קשה לדמיין את המוזיקה הישראלית בלי טיפקס. בלי הטקסטים השנונים של קובי אוז, שפעמים רבות טמנו בחובם מחאה חברתית נוקבת. בלי הסאונד שמשלב מזרח ומערב, ים תיכוני ופופ-רוק, באופן הכי טבעי. ובעיקר בלי כל כך הרבה שירים נצחיים. לרגל 30 שנות הפעילות, נחזור אחורה אל 30 השירים הגדולים של טיפקס, שמספרים ביחד את התמונה המלאה של אחת הלהקות הגדולות שקמו כאן.

החיים שלהם בלאפה: חוגגים 30 שנות טיפקס עם 30 השירים הגדולים | חלק ב'

הרבי ג'ו כפרה 1992

השיר שממנו הכל התחיל. הסינגל הראשון שהוציאה טיפקס לרדיו היה כמו גלולה שמרכזת את כל מהותה של הלהקה. בהאזנה שטחית, זה להיט פופ כיפי מאוד, עם אווירת צחוקים ושיגועים, פזמון קליט (שבחלקו הזכיר מאוד את ג'ינגל הבחירות של המפד"ל באותה שנה), קליפ משעשע (בתפקיד הניצבים: חברי כנסיית השכל, הלהקה האחות משדרות), השפעה ברורה מלהקת כוורת (ובאופן לא מפתיע, המפיק של אלבום הבכורה, "שביל קליפות הגרעינים", היה אלון אולארצ'יק). בעצם, מדובר בשיר מחאה נוקב נגד רבנים שהופכים את הדת למסחרה ועושים בעיקר לביתם. לא שיר אנטי-דת בסגנון שלום חנוך, למשל, אלא שיר שמתוך כבוד רב לדת יוצא נגד ציניקנים שמשתמשים בה לרעה. זה היה השיר ששם את טיפקס על המפה.

בתוך נייר עיתון 1993

אם "הרבי ג'ו כפרה" מהל את הביקורת הנוקבת בצחוק כדי להחליק בגרון של הקהל הישראלי, באלבום השני של טיפקס, "האחרון בעשירון התחתון", כבר הופיע השיר הזה: מחאה חברתית נטו, בלי טיפה של צחוק, ישר לפנים ובול בבטן. קובי אוז לקח מנגינה של שיר מרוקאי, "ווחא תמשי לשפיטר", והלביש עליה מילים שמתאימות בול למציאות בפריפריה הישראלית. השיר זכה להצלחה באופן מקרי ומפתיע: ב-31 באוקטובר 1993 הסתיימו שידורי ערוץ 2 הניסיוני, וב-4 בנובמבר החלו שידורי הערוץ המסחרי. את שלושת הימים שבין לבין היה צריך למלא איכשהו, והפתרון היה שידור מחזורי של קליפים. "בתוך נייר עיתון" הוקרן שוב, ושוב, ושוב, עד שהפך להצלחה וגרם לחברת התקליטים לתת אמון מחודש בלהקה, לאחר שכבר שקלה להקפיא את הוצאת האלבום.

עננה 1993

עוד ב"האחרון בעשירון התחתון" הופיע השיר הנוגה והיפהפה הזה, שהציג את הצד היותר לירי ופיוטי בכתיבתו של אוז. ב-1998, שנת היובל למדינת ישראל, יצא לאור פרויקט "עבודה עברית" בו מיטב אמני ישראל נדרשו לבחור שיר שהם אוהבים ולחדש אותו. "עננה" חודש על ידי לא אחר מאשר אריק לביא. הבחירה של האייקון הוותיק בשיר של הלהקה הצעירה והחצופה שמה חותמת על כניסתה של טיפקס לקונצנזוס הישראלי.

זמנים קטנים 1993

שיר נוסף מ"האחרון בעשירון התחתון", שהציג את קובי אוז הרומנטיקן. טקסט מפוכח ויפה על אהבה שנגמרה, כשדמות הדובר בשיר לא מדוכא וליבו לא נשבר, אלא הוא יודע לקחת עמו את הרגעים היפים ולהמשיך הלאה.

התחנה הישנה 1995

עוד אחד מהשירים החשובים ביותר של טיפקס, שמציג באופן המובהק ביותר את היכולת שלה לגעת בנוסטלגיה מתוקה מבלי להיגרר לקיטש רגשני. גם כשהוא מפליג בזיכרונות, אוז דואג לשמור על קורטוב של אירוניה שמונע מכל העסק להתרסק. הקליפ המיתולוגי, שביים עמנואל הלפרין וצולם בשחור לבן, מוסיף לאווירה.

יש לי חברה 1995

טקסטואלית, זה לא השיר הכי גדול של טיפקס, אבל מוזיקלית הוא מבריק. הרעיון של קובי אוז היה לקחת את המקצב האקורדיוני של שירי הקיבוצים והלהקות הצבאיות של פעם (על המפוחיות: שלישיית אדלר), ועליו להלביש שיר פריפריאלי לתפארת. בקליפ חברי הלהקה נהנו להתחפש למגדר ההפוך: זמרת הליווי דאז, שרון בן צדוק, כגבר, והשאר כנשים.

והפעם שיר אהבה 1995

עוד שיר מתוך "החיים שלך בלאפה", ושוב אוז מציג את דמות המאהב הלוזר. רוחו של דני סנדרסון שורה מעל השיר הזה, בין אם בשורות כמו "רומן גשמי לא אפלטוני עם אופציה לשנה", ובין אם באווירה הכללית. לכן אין זה מפתיע שכשטיפקס התארחה ב-1996 בתוכנית הטלוויזיה של סנדרסון, זה השיר שהם בחרו לבצע יחד.

אל תשכחי לזכור אותי 1995

טיפקס אמנם הצהירה מראשית דרכה כי האידאולוגיה שלה הוא שילוב בין מזרח למערב, אך יש שירים בהם אחד הצדדים קיבל דגש. זהו למשל אחד השירים שהבליטו באופן מובהק את הצד המזרחי, עם פתיחה אינסטרומנטלית ארוכה של עוד. השיר הופיע באלבום "החיים שלך בלאפה" פעמיים: בפתיחת האלבום בגרסה ללא מילים, ולאחר מכן בגרסה "רגילה". הקליפ, בהשתתפות אלברט אילוז, היה מחווה ללהקות האירועים של פעם, עם הצילום הביתי והאפקטים החובבנים-במתכוון.

מה עשית 1995

להיט טיפקס קלאסי: הסאונד המזוהה של האקורדיון והגיטרות המחוספסות, קצב טוב ופזמון קליט, וטקסט משעשע עם שורות מחץ כגון "כולם מעבירים שנים בין הפסדים גדולים לניצחונות קטנים".

גבר רומנטי 1996

ב-1996 טיפקס מתבקשת לכתוב את פסקול הסרט "כלבים לא נובחים בירוק", קומדיה מוזרה למדי בכיכובם של החמישייה הקאמרית (מינוס שי אביבי). אלבום הסרט הוא מיקס מוזר לא פחות בין קטעים אינסטרומנטליים, קאברים, קטעי מלל מתוך הסרט, ושני שירים מקוריים. המוצלח מביניהם הוא "גבר רומנטי", עם אחת מפתיחות הגיטרה המזוהות ביותר ברפרטואר של הלהקה.

איזה עולם 1997

מעט מאוד אנשים בישראל יצליחו לשמוע את השיר הזה מבלי לדמיין אוטומטית את שחקני הסדרה "שמש" רוקדים על רקע כתום. לפעמים חיבור בין סדרת טלוויזיה מצליחה לבין שיר הפתיחה שלה אומר הכל. אם ב"פלורנטין", שעלתה לאוויר באותה שנה, השתמשו ב"מכה אפורה" הכל כך תל אביבי של מוניקה סקס, "שמש", שהייתה למעשה סיפור סמי-אוטוביוגרפי של צביקה הדר על בחור שהגיע מהפריפריה כדי לעשות את זה בגדול במרכז, הייתה החיבור הטבעי לחבורה השדרותית.

עוד שבת 1997

קודם כל, מדובר באחד השירים היחידים בתולדות המוזיקה הישראלית, אם לא היחיד שבהם, שמזכיר את שמו של גוף התקשורת שבו אתם קוראים כעת - "מעריב" (וגם את השמות של כל שאר העיתונים, ערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו נכון לאותה תקופה, אבל למה להתקטנן). חוץ מזה מדובר בשיר טיפקס קלאסי: קצבי, סוחף, טקסט חכם ומשעשע.

סתם 1997

האלבום "נשיקה לדוד", אחד הטובים ביותר שהוציאה טיפקס, היה אלבום מגוון מאוד. לצד להיטי פיל-גוד כמו "איזה עולם", הופיעה בו השיר "סתם", שיר שקובי אוז כתב זמן קצר לאחר רצח רבין, בעודו חולה וקודח מחום, והיטיב לתאר את תחושת הריקנות והדכדוך הקיומי של אותה תקופה. ב-2014 אוז כתב: "סירבתי לקשר את השיר הזה לרצח רבין - לא רציתי להתנהג כמו הזמרים התקשורתנים האלה שלא מהססים לתפוס טרמפ על אירוע לאומי, ניתקתי כל קשר בינו לבין רצח רבין, רק שנים רבות אח"כ אזרתי עוז ושרתי אותו בעצרת בכיכר".

למה הלכת ממנו 1997

לקראת סוף שנות ה-90 קובי אוז כבר לא מסתפק בהיותו זמר ויוצר מצליח, ומתחיל לשלוח זרועות למדיומים נוספים. הוא מגיש תוכנית טלוויזיה ("סוסיתא בחלל"), כותב ספר וטורים בעיתונים, מפיק מוזיקלית אמנים אחרים, וגם נכנס לעסקי גילוי הכישרונות כשהוא מקים את הלייבל "לבנטיני", יחד עם בסיסט הלהקה, גל פרמן, והמפיק יניב דווידסון. קצת קודם לכן, הכישרון הראשון שהוא חשף לציבור הישראלי היא שרית חדד, שאמנם הייתה מעט מוכרת אז בתוך הסצנה המזרחית אבל אנונימית עבור רוב המדינה. "למה הלכת ממנו" הפך אותה בן לילה לכוכבת על, שעוד תמשיך לשתף פעולה עם אוז וטיפקס במספר הזדמנויות.

העצב עבר לגור כאן 1998

בסתיו של 1998 מוציאה טיפקס את "העצב עבר לגור כאן", מיני-אלבום משובח שהתאפיין בכך שהוא נוצר בשיתוף פעולה עם מוזיקאים רבים אחרים כגון יזהר אשדות, כנסיית השכל וחיים אוליאל מלהקת "שפתיים". השיר הבולט מתוכו היה שיר הנושא המלנכולי והנוגע ללב.

עד כאן חלקו הראשון של הפרויקט החגיגי. נתראה מחר, כשדיסקו מנאייק יגיע לשכונה ויעשה כאן מסיבה עם אורות כחולים ואזיקים ממתכת.