מעל ל-4,000 גולשים הצביעו בסקר "מעריב אונליין" לבחירת השיר האהוב ביותר של צביקה פיק, שהלך לעולמו ביום ראשון. למקום הראשון, ובפער גדול עם 31.4%, נבחר "נאסף תשרי", שפיק הלחין למילים של המשורר נתן יונתן בשנת 1977.

דודי פטימר חוזר לחשיבות השיר, לסיפור מאחוריו ומדוע הוא הוליד מחדש את פיק?

השיר "נאסף תשרי" (המוכר לכולנו במילותיו הראשונות "מת אב ומת אלול") הוא אבן דרך משמעותית בקריירה של צביקה פיק וסימן למעשה את הפיכתו מאמן "שוליים" לחביב המיינסטרים.

"אלוהים רוצה שאשיר": הראיון האחרון והמצמרר עם צביקה פיק

אם נלך כמה שנים אחורה, אל סוף שנות ה-60 ולמחצית הראשונה של שנות ה-70, צביקה היה אמן מאד ידוע: אקס להקות קצב שכיכב במחזמר "שיער", סמל ל"דור הפרחים" שיצר פופ-רוק כסחיסטי ברובו (למעט כמה נקודות ממשק עם המיינסטרים כמו "אני אוהב אותך לאה" ו"הרקדן האוטומטי" שביצע עם רותי נבון, "שושנת פלאים" שהלחין וביצע יוני נמרי ו"בין האצבעות" שהלחין וביצעה רותי נבון) שהתקבל היטב ברדיו אבל לא הפך אותו למלחין מוערך אלא הוא ניצב באותה שורה של אמנים כמו אבנר גדסי, ניסים סרוסי ושימי תבורי, אלה שמופיעים בדיסקוטקים (פיק, לעומת, התקבל פחות טוב בשנים ההן במועדונים שכן שיריו נשמעו 'מורכבים' מדי לקהל המועדונים), מקבלים פה ושם כתבה בעיתון ומתגלגלים. רחוק מהאולימפוס של אלילי הקונצנזוס כמו יהורם גאון או אריק איינשטיין (שפיק לא סלח לו עד יומו האחרון על שסירב להקליט שיר שהלחין). 

הרומן של פיק עם שירי משוררים החל עוד בשנת 1972 כשהלחין וביצע את "צער אינו משאיר סימן" של נתן זך, שעורר את חמתם של מבקרי התרבות, שטענו שהזמר עם הקול המאנפף השחית במקצבי רוקנ'רול את שירו של אחד המשוררים המוערכים. 

בהקשר ל"שושנת פלאים" של טשרניחובסקי, השיר לא התקבל לערב שירי המשוררים אבל נמרי, אז משוחרר מצוות הווי פיקוד הדרכה, התעקש להקליט אז פיק נתן לו אותו והשיר הפך ללהיט ענק (ומאוחר יותר הוקלט גם על ידי פיק לאלבומו השני "פיק" משנת 73').

פיק לקח פסק זמן מניסיונות להלחין שירי משוררים והתעסק בעיקר בניסיונות: הוא נסע לארה"ב והקליט שירים בלועזית עם להקת ה'גוד ראטס' האמריקאית שלא צלחו; הקליט שיר בניחוח יווני ('אל תיתן לייאוש') וניסה לחדור לשוק הים תיכוני; וניסה לעניין אמנים כמו אילנה רובינא, ג'וזי כץ, עוזי פוקס, חוה אלברשטיין ויפה ירקוני בשיריו, מה שסייע לו להישאר בתודעה.

בשנת 1977 פוגש צביקה פיק בשיריו של המשורר נתן יונתן, ומלחין את שירו "השנים שחלפו" (נכלל באלבומו "קליידוסקופ") לתכנית טלוויזיה שהוקדשה לשיריו של יונתן. תחילה יונתן לא שש מהרעיון שפיק ילחין את שירו, כי הוא נתפס כפרובוקטור לא קטן: זה שמופיע עם נצנצים ושיער ארוך, זה שנתפס כמחלל הקודש כשעמד על בימת פסטיבל הזמר החסידי וביצע 'שמע ישראל' בגרסת פרוג-רוק. אבל יונתן טעה. אוי כמה שטעה. פיק ניגש להלחין את השיר באלמנטים קלאסיים ובצורה נקייה ורחוקה מהרוק המחוספס שלו. 

"השנים שחלפו" התקבל יפה וביוזמת דליה הלר, עורכת המוזיקה של רשת ג' דאז, פיק, שסיכוייו לזכות בתואר "זמר השנה" (לראשונה בקריירה) במצעד השנתי של 1977 היו גבוהים (לא מעט בשל להיט הדיסקו "אהבה בסוף הקיץ" והסרט בכיכובו "בדרנית בחצות" שיצרו דיבור חם סביבו), מציעה לו להלחין שיר נוסף של יונתן, "נאסף תשרי". הלר נתנה לפיק להלחין, והמשימה לא הייתה כל כך קשה עבורו: "הלחן בקע מהפסנתר תוך חמש דקות כי הרגשתי שיש פה משהו בלתי רגיל, בחיבור בין הטקסט של יונתן למנגינה שרצה לי בראש", סיפר לי פיק בראיון ב-2020. "ידעתי שאפשר לשלב בין הרעיונות של שנינו וליצור שיר מוצלח וכך קרה".

פיק זכה באותה שנה בתואר "זמר השנה" ו"נאסף תשרי", שהוצג למצעדי הפזמונים בספטמבר 1977, הפך ל"שיר השנה" בשנת 1978. הוא מיזג בין ההשפעות הקלאסיות שפיק גדל על ברכיהן עוד בקונסרבטוריון בפולין, הרוקנ'רול ממנו הושפע והשירה המדויקת ומלאת הרגש. 

"סולו הגיטרה בהקלטה המקורית הוא של גרי אקשטיין ז"ל", מספר הבסיסט יוסי מנחם. "בפועל, במקום סולו גיטרה היה סולו ארוך של סינטיסייזר שקוצר, ובמקומו בא סולו גיטרה. זאת בעצה שלי ושל גרי אקשטיין. בהתחלה צביקה לא הבין את המילים ולא את פשר המשמעויות ולמה התכוון המשורר, אבל לזכותו ייאמר שהמנגינה נהדרת וזה לטעמי שירו הטוב ביותר".

"נאסף תשרי" הפך ללהיט היסטרי, שילוב מושלם ומדויק בין הרוקר שהפך למחובק על ידי המיינסטרים לבין המשורר האהוב, משירי המשוררים הראשונים ששילבו רוק מורכב והצליחו להתברג במיינסטרים בגדול.

כאן המקום לציין גם את מלחמת יום הכיפורים, שכן אחריה הקהל צמא למוזיקה מורכבת, אישית ועמוקה (כלומר, אם פיק היה יוצא עם השיר בשנת 72' סביר להניח שהוא לא היה מתקבל כל כך יפה) ופיק היה במקום הנכון ובזמן הנכון.

לאור הצלחת "נאסף תשרי" המשיך פיק בקו זה ביצירת שיריו הבאים (דוגמת "מרי לו", "מוסיקה" {מעלה מעלה}, "שוב נתחיל מחדש" ו"לא אני הוא האיש") שהפכו לאלבומו "מוסיקה" (1978) שביסס את מעמדו כאחד הסופרסטארים הגדולים של הסבנטיז. 

"נאסף תשרי" היה קו התפר המהותי שסיים במובן מסוים את הפרק של צביקה פיק, איש להקות הקצב, ו"הוליד מחדש" את צביקה פיק, מלך הפופ.