ב־25 במרץ 1983 הופיע מייקל ג'קסון בספיישל טלוויזיוני לציון 25 שנה למוטאון, חברת התקליטים השחורה שבה החל את דרכו כילד בלהקת חמישיית הג'קסונים, עם אחיו ג'קי, טיטו, מרלון וג'רמיין. ג'קסון בן ה־25 סירב בתחילה להשתתף במופע שכן שלושה חודשים לפני כן הוציא את אלבומו "Thriller" ("מותחן") ובאותו זמן הוא התמקד בקידום קריירת הסולו שלו.
הוא לא רצה לחזור לשיר את השירים שביצע עם אחיו בהיותו נער. מי שהצליח לשכנע אותו היה המוזיקאי והמייסד של מוטאון, ברי גורדי, שהיה גם המנטור שלו. הוא הציע לג'קסון לבצע, נוסף להופעתו עם אחיו, גם שיר סולו מתוך האלבום. ג'קסון השתכנע. ג'קסון עלה לשיר עם ג'קט נצנצים שחור, כפפה אחת וכובע, וביצע את שיר הסולו שלו "Billie Jean".
לקול תשואות הקהל הציג לראשונה את מה שהפך לסמלו המסחרי - הליכת הירח המפורסמת. באותו ערב היה ברור לנוכחים באולם ולצופים בבית כי הם שותפים להכתרתו של ג'קסון, שכבר היה אז מפורסם, לכוכב הפופ הגדול בעולם.
ההופעה הזניקה את מכירות אלבומו "Thriller", שהפך עם השנים לאלבום המוזיקה הנמכר ביותר בכל הזמנים, עם מכירות של 70־110 מיליון עותקים. הוא כבש את מצעדי הפזמונים בכל העולם ושבר את שיא הזכיות בפרסי גראמי, עם שמונה פרסים. האלבום מדורג במקום ה־12 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין "הרולינג סטון".
להיפרד מחמישיית הג'קסונים
כדי להבין את השפעותיו של האלבום, עלינו לחזור אחורה אל תחילת דרכו המוזיקלית של ג'קסון. בשנת 62' הופיעו אחיו הגדולים, ג'קי, טיטו וג'רמיין בהרכב משפחתי בשם The Jackson Brothers. שנה לאחר מכן הצטרפו מייקל בן ה־5 ואחיו מרלון בן ה־6 ללהקה, כשמייקל, שהפגין כישרון שירה וריקוד, תפס את עמדת הזמר הראשי.
בשנת 68', לאחר שברי גורדי החתים את הלהקה על חוזה הקלטות במוטאון, החלו הג'קסונים להופיע ולהקליט. בשנות ה־60 וה־70 הם סיפקו להיטי ענק כמו "I Want You Back" ,"ABC" ,"I'll Be There" ו"The Love You Save". מייקל הפך מילד הפלא לאליל נוער. לאור כוכבותו הנוסקת, מוטאון הפיקה למייקל ארבעה אלבומי סולו שיצאו בשנים 1972־1975, במקביל לחברותו בלהקה. מאלבומים אלה יצאו שני להיטי סולו גדולים - "Got To Be There" ו"Ben", הישג נאה לילד שטרם מלאו לו 16.
בשנת 78' כיכב מייקל בתפקיד הדחליל בסרט "הקוסם", הגרסה האפרו־אמריקאית ל"קוסם מארץ עוץ", לצדה של דיאנה רוס, חברתו והמנטורית שלו, אשר טיפחה אותו עוד מתחילת דרכו. הסרט, פרי שיתוף פעולה של מוטאון וסרטי יוניברסל, היה התפקיד הקולנועי הראשי הראשון של ג'קסון.
המפיק המוזיקלי היה לא אחר מאשר המוזיקאי קווינסי ג'ונס, שנחשב לאחד מחלוצי השילוב בין מוזיקת סול וג'אז עם ראפ. הסרט אומנם נחל כישלון קופתי, אך בזכות המפגש הראשון בין ג'ונס לג'קסון, נולד אחד משיתופי הפעולה המהפכניים בהיסטוריה של תעשיית המוזיקה.
"הפעם הראשונה שבה פגשתי את מייקל הייתה בשנת 70', כשהוא היה בן 12, והוא הזכיר לי במובן מסוים את סמי דייויס ג'וניור בטכניקת הריקוד והשירה שלו", סיפר ג'ונס בראיון טלוויזיוני. "כשהוא היה בן 19 התחלנו לעבוד לראשונה יחד בהפקה של 'הקוסם'. בהתחלה סירבתי לעבוד בהפקה הזו, אבל בסוף השתכנעתי, ומייקל היה הדבר הכי טוב שזכור לי משם. הוא אמר לי: 'אני רוצה שתעזור לי למצוא מפיק מוזיקלי טוב שיהפוך את התפקיד שלי בסרט לאייקוני'. אמרתי לו: 'מייקל, אני לא רוצה לדבר על זה. אין לך אפילו שיר סולו בהפקה הזו, אלא דואט עם דיאנה רוס, אז קודם תן לי להשיג לך שיר סולו ואז נדבר'. ואז הבאתי לו את 'You Can't Win' שהוא ביצע בסרט".
"עקבתי אחריו לאורך העבודה על הסרט, אחר הנחישות והמוטיבציה שלו. הוא למד את התסריטים והדיאלוגים של כולם. הוא היה כישרון מיוחד, ייחודי ויוצא דופן. היה לו הכל. ראיתי אצלו את הבגרות והרגשתי שאני מעוניין לנסות להפיק לו תקליט. בהתחלה הוא חשש ואמר לי: 'אתה יותר מדי ג'אזי בשבילי'. הרגעתי אותו שיהיה בסדר, והתחלנו לעבוד".
ג'ונס סידר לג'קסון חוזה בחברת התקליטים EPIC (חברת בת של CBS העולמית), והשניים החלו לעבוד בדצמבר 78' על אלבום הסולו החמישי של ג'קסון והראשון בלייבל החדש - "Off The Wall" ("מחוץ לחומה"). "אבא שלו וכל האחרים אמרו לי: 'לא תוכל להפוך אותו ליותר גדול ממה שהוא עכשיו'", סיפר ג'ונס.
"אמרתי להם: 'נחיה ונראה'. הרגשתי שיש בו רבדים בפוטנציאל שלא נוצלו מספיק. רוב הזמן מייקל היה בדרכים בסיבובי הופעות עם אחיו, אז הוא אסף שירים ואני אספתי - ויצרנו משהו שכולל שירים מרגשים וסנטימנטליים, ומצד שני שירי פאנק, דיסקו פופ, רוק, רית'ם אנד בלוז, דברים שמייקל לא נגע בהם".
האלבום, שיצא בשנת 1979, כלל שירים שכתבו ג'קסון ויוצרים נוספים, בהם פול מקרטני וסטיבי וונדר. הוא זכה להצלחה מסחררת ובפרסים רבים וכלל להיטי ענק כמו שיר הנושא ו"Don't Stop 'Till You Get Enough" (שזכה בפרס גראמי). להיטים אלה הביאו את האלבום למכירות של למעלה מ־20 מיליון עותקים והפכו את ג'קסון לזמר הראשון שהכניס ארבעה סינגלים מאותו אלבום לעשירייה הראשונה של מצעד הבילבורד.
"זה היה האלבום השחור המצליח ביותר עד אותה נקודה. כל מי שפקפק בי וביכולות שלי לקחת את מייקל כמה דרגות גבוה - הודה שטעה", אמר ג'ונס. "מייקל הרגיש שהאלבום היה צריך לזכות להצלחה גדולה יותר ולא היה מסופק, ובכלל - היה ברור לשנינו שאנחנו רוצים יותר, שאנחנו רוצים ליצור את האלבום הגדול והטוב ביותר בעולם".
"האלבום הזה בישר על הולדתו מחדש של מייקל", אומר דורון אדדי, חוקר המוזיקה ושדרן הרדיו (90FM). "מייקל לא רצה לעזוב את מוטאון כי אהב את ברי גורדי, אבל אביו הכריח אותו לעזוב כי הרגיש שמוטאון קטנה עליו. החיבור עם קווינסי ג'ונס עבד כנגד כל הסיכויים, אבל מייקל, שידע שהוא הטוב ביותר, לא היה מוכן לקבל את העובדה שהאלבום שלו לא זוכה לתהילה שלדעתו הוא חשב שראויה לו בעולם". הצלחת האלבום הצליחה להפריד בין מייקל ג'קסון לחמישיית הג'קסונים - אך המהפכה עדיין לא הושלמה סופית.
שמונה פרסי גראמי
נחושים בדעתם לעשות היסטוריה ולהתעלות על הצלחת אלבומם המשותף הקודם, קווינסי וג'קסון החלו לעבוד על אלבום האולפן הבא - "Thriller". "עבדנו על האלבום הזה 18 שעות ביום", אמר ג'קסון. "ממש גרנו באולפן, היינו ישנים, מתעוררים לעבוד על האלבום ועל המיקס וחוזרים לישון על הספה. קווינסי הוא אדם פרפקציוניסט ששואף לכך שהכל יהיה מושלם ומדויק".
"היינו עייפים מהעבודה האינטנסיבית על האלבום, אבל היינו כל כך ממוקדי מטרה. לפעמים כשהייתי מקליט שיר, קווינסי היה אומר: 'זה יפה'. ואז הוא היה ממשיך ואומר: 'תוכל לתת לי עוד טייק?'. היינו כל כך עסוקים בעבודה שלא היה לנו זמן לנתח את האלבום. תוך שמונה שבועות בלבד סיימנו אותו".
"הקלטנו 30 שירים, מתוכם, בכל סשן, היינו בוחרים את השירים הטובים ביותר, כשבסופו של דבר איחדנו לאלבום את השירים הטובים והחזקים ביותר בכל האלבום", אמר ג'ונס. "לא השארנו מקום לשיר אחד אפילו שהוא ברמה פחות עוצמתית משאר השירים".
האלבום הוקלט באולפני ווסטלייק בלוס אנג'לס בתקציב של 750 אלף דולר (שני מיליון דולר במונחים של ימינו). העבודה החלה ב־14 באפריל 1982 עם ג'קסון ופול מקרטני, שהקליטו את "The Girl Is Mine", והסתיימה בנובמבר. אותם שמונת השבועות שג'קסון התייחס אליהם, הם זמן העבודה על המיקס הסופי - לאחר העבודה על המיקס הראשוני, ג'ונס וג'קסון לא היו מרוצים מהתוצאה. הם עבדו על מיקס נוסף והקדישו כשבוע לכל שיר.
האלבום כלל תשעה שירים, כשעל ארבעה מהם חתום ג'קסון כיוצר. "Wanna Be Startin' Somethin'" הפותח את האלבום מעביר ביקורת על הרכילות התקשורתית וכולל ביטים אפריקאיים; "The Girl Is Mine" המשלב אלמנטים של ראפ הוקלט כדואט עם מקרטני והוצג ברדיו כשיר המיינסטרימי הראשון שעוסק באהבה בין־גזעית; "Beat It" המנפץ את המצ'ואיזם הגברי הקשוח והמסר שלא צריך להשתמש באגרופים כדי להיחשב גבר; ו"Billie Jean" שעסק בהערצה אובססיבית. ג'קסון הקליט אותם ברשמקול, ובעת ההקלטה היה שר מהזיכרון.
רוד טמפרטון יצר את "Baby Be Mine", "The Lady In My Life" ושיר הנושא - "Thriller", שבמקור היה אמור להיקרא "Starlight" או "Midnight Man" אך שונה בסוף כדי ליצור מסתורין וגם משום שהוא חשב שהשם מסחרי יותר. ג'ונס רצה להביא שחקן מפורסם שידקלם את המילים הסוגרות את השיר, והביא את וינסנט פרייס, שהיה מיודד עם אשתו.
את השיר "Human Nature" יצרו סטיב פורקארו וג'ון בטיס, ואת "P.Y.T" (Pretty Young Thing) יצרו ג'יימס אינגרם וקווינסי ג'ונס. האלבום המשיך את רוח קודמו בשימוש במקצבי דאנס ורוק אגרסיביים, לצד שירי פופ ובלדות סנטימנטליות, פאנק, גרוב, ראפ, סול ומזמורים אפריקאיים.
"כשיצא הסינגל הראשון, 'Billie Jean', הדבר שתפס את כולם היה מקצב התופים שאיתו נפתח השיר", אומר אדדי. "ההתחלה הזו, עם התוף והסנר שכל כך חזקים, לא מאפשרים לך להתעלם מהשיר, ולא משנה מי שר אותו. ואז הגיע הקליפ, כי מייקל לא הסתפק בכך שתשמע את השיר אלא שגם תראה אותו, והוא היה בשלוש רמות מעל כולם".
"סדר השירים באלבום מדויק, הוא מספר סיפור", אומר איש המוזיקה והתקליטן סתיו בן יקר. "ג'קסון החזיר את הדיסקו שוב לפרונט, אחרי שהוא קצת דעך בסוף הסבנטיז, והוא הביא משהו חדש לעולם הפופ, את הביט שאפשר לשמוע גם ב'Billie Jean' וב'Wanna Be Startin' Somethin'', שהם גורמים לך לרצות לרקוד ולא להפסיק. גם הקליפים תרמו להצלחת השירים, זו הייתה הפעם הראשונה שיכולת ללמוד את הריקודים סביב השירים".
"Thriller" הופץ ב־30 בנובמבר 1982 ומכר, בשיאו, מיליון עותקים בשבוע ברחבי העולם. כעבור שנה הגיע האלבום למקום הראשון במצעד הבילבורד האמריקאי והיה לתקליט היחיד שזכה בתואר "האלבום הנמכר ביותר" במשך שנתיים (1983־1984). "מותחן" הוא גם אחד משלושה אלבומים ששהו במקום הראשון במשך שנה שלמה.
"קיבלנו את האלבום מחברת התקליטים ביום שהוא יצא", מספר בני דודקביץ', שערך באותה תקופה את המצעד הלועזי של רשת גימל. "לא היה אלבום כזה, שהניב כל כך הרבה סינגלים ולהיטים. השמענו לפני כן את מייקל. הוא היה אהוב, אבל לא יותר מדי. התייחסנו אליו בעיקר כילד הפלא מחמישיית הג'קסונים שמוציא שירי סולו. הוא נתפס כעוד זמר מוכשר, אבל עדיין לא סופר־דופר. כשהסינגלים התחילו להגיע, אחד אחרי השני, היה ברור מיד שיש פה משהו מכונן שהולך לעשות היסטוריה".
בטקס פרסי הגראמי שנערך בפברואר 1984, ג'קסון היה מועמד ל־12 פרסים וזכה בשמונה. בין השאר "Beat It" זכה בפרס שיר הרוק הטוב של השנה; "Billie Jean" בפרס שיר ה־R&B הטוב של השנה; "Thriller" עצמו זכה בפרס אלבום השנה וקיבל גם את פרס האלבום הלא קלאסי המעובד הטוב ביותר; מייקל ג'קסון וקווינסי ג'ונס קטפו את פרס מפיקי השנה; וג'קסון החזיק את הפסלון הנחשק בפרס ההופעה הטובה ביותר על הקליפ "Thriller". ולא רק "מותחן" הניב לו פרסים: ג'קסון קיבל את פרס "ההקלטה הטובה ביותר לילדים", על האלבום "E.T. The Extra-Terrestrial", המבוסס על הסרט "אי.טי. חבר מכוכב אחר" שג'קסון שר בו וג'ונס הפיק.
לרקוד עם איש הזאב
אי אפשר לדבר על האלבום הזה בלי להזכיר את הווידיאו קליפ שליווה את שיר הנושא. באותה תקופה לא היה מקובל להפיק קליפים ככלי לקידום מכירות של אלבומים, ופה הצמד ג'קסון את ג'ונס עשו מהפכה: גם יצרו קליפ לשיר הנושא בן 14 דקות וגם השקיעו בו סכום שערורייתי לאותה תקופה - חצי מיליון דולר. הקליפ צולם כסרט אימה, באווירת שנות ה־50.
הוא מספר את סיפורו של אדם בשם מייקל שיוצא עם חברתו לדייט ביער, שם הוא מציע לה נישואים. היא נענית להצעתו, הוא עונד לה טבעת ומזהיר אותה שהוא שונה מאחרים. כשמופיע ירח מלא, הוא מתעוות ומשתנה בייסורים לאיש זאב. בהמשך מצטרפים לחגיגה זומבים ומתים מהלכים שמצטרפים לריקוד עם איש הזאב. בסופו של דבר מתברר - זהירות ספוילר - כי הבחורה בסך הכל חלמה חלום בלהות.
"הקליפ שודר פה בארץ בערוץ הראשון, בספיישל מיוחד שהגיש אהוד מנור. זה היה אירוע שכל המדינה צפתה בו", נזכר אדדי. "עם ערוץ טלוויזיה אחד ו־100% רייטינג, לא היה מישהו שלא הכיר את מייקל ג'קסון אחרי ששודר הספיישל. ה־MTV שידרו את הקליפ הזה נון סטופ, ואני מניח שזה סייע להפוך את 'Thriller' לאלבום הנמכר בעולם".
בשנת 2001 הוא דורג במקום הראשון ברשימת הווידיאו קליפים הטובים בכל הזמנים של ערוץ VH1. כשנתיים קודם לכן רשת MTV קבעה שהוא הווידיאו קליפ הטוב ביותר שנעשה אי פעם. הסרטון זכה למעמד של "שימור עולמי", כשנכנס לארכיון האמריקאי הלאומי לסרטים, לקלטות ולתוכניות טלוויזיה של ספריית הקונגרס בארה"ב.
אבל "מותחן" לא היה הקליפ הראשון שג'קסון הוציא מאלבום זה. קדם לו הקליפ לשיר "בילי ג'ין", שהוצג לראשונה ב־MTV במרץ 1983. בעיני רבים הצלחתו בישרה גם על נסיקת הערוץ, שהיה אז רק בן שנה וחצי. בקליפ נראה ג'קסון כשצלם פפראצי רודף אחריו ומנסה לצלם אותו, ללא הצלחה.
עבור רבים הייתה זו מהפכה של ממש, צעד חשוב במאבק של אומנים אפרו־אמריקאים אחרים לחדור למיינסטרים. ג'קסון למעשה סלל עבורם את הדרך. "MTV היה בראשית דרכו ולא אימץ אומנים שחורים", סיפר קווינסי ג'ונס. "בהתחלה, כשמייקל ואני השמענו להם את האלבום הם לא ידעו איך לאכול אותו, כי הם לא שמעו מעולם דבר כזה. אחרי שהם ראו את הקליפים - הם הבינו במה מדובר. מנהלי הערוץ לא ידעו איך לשדר קליפ בן 14 דקות, אבל בסוף שידרו אותו כמו סרט, בכל העולם. זה היה כמו ה'אזרח קיין' של הווידיאו קליפים, חולל מהפכה. מייקל ו־MTV לא יכלו להגיע לתהילה כזו אם לא היו עובדים יחד, יד ביד, ומפרים זה את זה".
"למה MTV לא שידר מוזיקה של אומנים שחורים?" שואל אדדי ומסביר: "כי הם היו גזענים. חברת התקליטים הציבה אולטימטום ל־MTV ואמרה שאם הם לא ישדרו את מייקל ג'קסון, הם לא יקבלו אף קליפ של אף אומן שלהם, וזו הייתה חברת התקליטים הגדולה בעולם, כך שלא הייתה ל־MTV ברירה אלא לשדר את הקליפים שלו. בגלל האקדח הזה שהוצמד להם לראש, מייקל היה האומן השחור הראשון שהושמע ב־MTV".
"יש לי חזון"
כאשר בטקס פרסי המוזיקה השחורה של שנת 1983 נשאל ג'קסון איזה שיר מהאלבום הוא הכי אוהב, הוא ענה: "אני חושב שהשיר שאני הכי מתחבר אליו מבין השירים באלבום הוא 'Billie Jean', כי יש בו המון כנות ואמת". עוד הוא הוסיף: "אני עובד מאוד קשה על הקליפים שלי ודואג להראות בהם את כל מה שאני חולם עליו ומדמיין, יש לי חזון ואני שמח ואסיר תודה על כך שאני יכול ליישם אותו".
מלבד ההישגים חסרי התקדים שהאלבום קצר לאורך השנים, הייתה לו גם השפעה תרבותית־חברתית. ג'קסון השיג את התגמול הגדול ביותר בתעשיית המוזיקה עד אותה עת: כ־2 דולר על כל אלבום שנמכר. הוא גם שבר את שיא הרווחים ממכירות הדיסקים וממכירות הסרט התיעודי המתעד את אחורי הקלעים של עשיית הווידיאו קליפ לשיר "מותחן" - בכך הציג עצמו גם כאיש עסקים ולא רק כאומן מבצע.
"האלבום 'מותחן' בנה למייקל ג'קסון את הקריירה, אבל הוא גם בנה את המוזיקה השחורה", אומר דודקביץ'. "אם האלבום לא היה יוצא, לא הייתה עדנה למוזיקת הראפ כיום ולא הייתה בכלל מוזיקה שחורה במיינסטרים. השירים בו הם על־זמניים וזה אחד האלבומים החשובים ביותר בהיסטוריה של מוזיקת הפופ".
שיתוף הפעולה בין מייקל ג'קסון לקווינסי ג'ונס המשיך גם בהמנון מרובה האומנים "We Are The World" (5891), שאותו כתב ג'קסון עם ליונל ריצ'י וג'ונס הפיק למען נפגעי הבצורת באתיופיה. כעבור שנתיים הוציאו השניים אלבום משותף שלישי - "Bad", שהמשיך את גל ההצלחה, אם כי לא באותה רמה של קודמו.
האלבום זכה בשני פרסי גראמי, היה לאלבום הראשון שחמישה משיריו כיכבו במקום הראשון של מצעד הבילבורד האמריקאי ונמכר בלמעלה מ־32 מיליון עותקים ברחבי העולם. הוא מדורג במקום העשירי ברשימת האלבומים הנמכרים ביותר בעולם. לאחר מכן, דרכיהם של ג'קסון וג'ונס נפרדו, אם כי לנצח ייצרבו בתודעה כאחד משיתופי הפעולה הבולטים בעולם המוזיקה.
ג'קסון, שהלך לעולמו בשנת 2009 כשהוא בן 50, לא זכה לראות את השיאים הנוספים שאליהם "Thriller" הגיע: בשעות שלאחר מותו חלה עלייה משמעותית במכירות אלבומיו, כש"מותחן" דורג במקום הראשון במצעד ההורדות המקוונות וחולל היסטריה מחודשת, שממשיכה להכות גלים עד היום, 40 שנה מאז שיצא, על אף ההאשמות החמורות נגד ג'קסון בפדופיליה.