השבוע, וליתר דיוק יום ראשון, נפתח עם מה שאמור היה להיות הלהיט הגדול במדינה והתברר להיות, בעיניי, הפספוס הגדול של השנה: השיר "ראשון בבוקר" פרי ביצוען של אנה זק, נונו ועדן בן זקן. 

נתחיל בדברים הטובים שבו: היכולת לאחד שלוש דיוות פופ עכשוויות, כל אחד ושיגעונות הגדלות שלה (בהנחה וישנם), לאחד כוחות ולהקליט שיר משותף, שנפתח בפרפראזה מפרגנת אחת לשנייה – זה הישג טוב, משמעותי ובעיקר מעניין. עוד דבר טוב בשיר קשור להפקה המוזיקלית המעולה, שיצרה פופ מסחרי כמיטב המסורת והפזמון? ובכן – קליט מאד, תופס את האוזן ונדבק בראש. הוסיפו לכך גם טקסט שעוסק בעבודה מ-9 עד 5 (בהנחה ואתם שכירים והמשכורת מספיקה לכם כדי לנשום, שכן לאור יוקר המחייה זה לא ריאלי בכלל), בייחוד כשבפזמון הן שרות "נו נו נו למי שקם בבאסה", לאור העובדה שחלק נרחב מהאנשים אינו עובד במה שהוא אוהב, אז מדוע שלא יקום בבאסה?

עכשיו נגיע לדברים הפחות טובים: הביצועים המאד טכניים, חסרי הרגש והנוסחתיים של שלוש המבצעות די פוגמים בהנאה ממנו, כי גם כשמדובר בשיר פופ טראשי ושטותי – צריך ביצוע שיסחוף ויעניין את המאזין ולא יישמע כמו בינה מלאכותית או בוט, ושלוש הזמרות לא באמת מצליחות לספק ביצוע ברמה טובה אלא ברמה בינונית מינוס – מה שדי פוגם מההנאה מהשיר.

עוד עניין זה שפשוט השיר לא מתרומם יותר מדי מבחינה מוזיקלית, כלומר, ישבו עליו מיטב המוחות והיוצרים שאחראים ללהיטי ענק אשתקד אבל זה לא הספיק כדי למנף את השיר ללהיט באמת בומבסטי אלא התוצאה היא עוד שיר פופ שטותי (ואני אוהב שירי פופ שטותיים, כן?) – רק שהוא לא באמת מצליח לספק את מלוא הסחורה, אלא רק חצי ממנה. ציפיתי ליותר. לעתים פזמון קליט מספיק בכדי להחזיק שיר – אבל כאן זה לא המקרה. יכול להיות שבגלל השמות הידועים של הזמרות השיר יושמע ויהפוך ללהיט – אך אינו ראוי לכך, הפעם, לדעתי. פספוס. חבל.

בן זיני הפתיע אותי לטובה עם הסינגל החדש, "כל הנשיקות", שיר רוק זועם ומחוספס על שיברון לב. למעשה, זיני מודע למגבלות הקוליות שלו ולעובדה שהוא לא ווקאליסט ענק ולכן ידע ליצור (עם ים רפאלי) שיר שמתאים בדיוק לקולו, שהוא נשמע בו מעולה, מדויק ובעיקר מצליח להעביר את הרגש והכנות דרך הביצוע המצוין שמוציא ממנו את המיטב כרוקר. אולי זה הגלגול הנכון לו, כזמר, בקריירה. 

"כל גיבור נשבר" הוא השיר החדש של רביב כנר, שיוצא בדיוק סמוך ליום ההוקרה לפצועי צה"ל (בהם גם הלומי הקרב), ובבלדה כל כך נוגעת על טראומה וחוויות מהקרבות, מהאובדן, מהכאב, מהשיברון ומהרצון לאסוף את השברים ולבנות את החיים מחדש – שר כנר את נשמתו בטקסט עוצמתי, לחן נוגע וביצוע מרסק לב שלא משאיר אף עין יבשה. מסוג השירים שאין בהם דופי אלא אך ורק אופי (ויופי).  

עידן עמדי תמיד ניחן ביכולת לתרגם את המציאות הישראלית הלא פשוטה בה אנו שרויים – לצלילים ולמילים, והוא עושה זאת גם בשירו החדש "יבוא מחר", פולק ישראלי אותנטי שקל להזדהות איתו, כבני אדם שנעים בין צער לשמחות, מחבקים געגוע וכמהים לאהבה, לחיבוק ובעיקר לתקווה שתאיר את הדרך כשחשוך. שיר מעולה מבית היוצר של עמדי, שיודע בדיוק איך לפרוט על מיתרי הנשמה והרגש. זה ההבדל בין יוצר להיטים לבין יוצר המנונים. עמדי שייך לסוג השני של היוצרים, לטעמי.

השבוע היוצר והזמר הוותיק אבי טולדנו, מעמודי התווך של הפסקול המקומי, שלח לי בווטסאפ שיר חדש שהוא הלחין למילותיה של לאה לופנפלד – "בך שבוי", וכשלחצתי על PLAY התמוגגתי, לא בגלל שאני מכיר את אבי ואת יצירותיו, אלא בעיקר בשל העובדה שהוא מצליח בכל פעם להמציא עצמו מחדש, הפעם במקצב אתני, להתאים את כישרונו לשינויי התקופות והעונות ולא להיתקע מאחור במהמורות הזמן. השיר החדש, רומנטי ונוגע, מהווה הוכחה הולמת וראויה להשתבחות שטולדנו עובר בחלוף השנים. רלוונטי מתמיד.

הפספוס המוצדק – הדואט הגנוז (למזלנו) של נועה קירל לעדן בן זקן 

את המדור פתחתי עם האיחוד הנשי העוצמתי (והמפוספס) של אנה, נונו ועדן, ואני רוצה לסיים אותו בהתייחסות לסקיצה של השיר הגנוז שהודלף לרשתות – "אני טיל אני מטוס", דואט שנגנז בין מלכת הפופ הישראלית הנוכחית ונציגתנו באירוויזיון 2023 נועה קירל לבין עדן בן זקן.

השיר נוטה לכיוון הטכנו-פופ והאמת? אפשר להבין מדוע נגנז, שתיהן ביצעו אותו, גם אם ברמת הסקיצה, בצורה גרועה, זייפו ובעיקר אין בו שום פואנטה, ללא פזמון קליט, ללא טקסט עם משמעות או גימיק (גם לא הזול שבו) והוא גם לא מגיע לנקודת רתיחה, בטח לא מה שהיה מצופה מזמרת ברמה של קירל, שהוציאה להיט כמו "פנתרה" – להיות חתומה עליו. אני לא יודע מה קרה בין השתיים מאחורי הקלעים אבל למזלנו – זה נגנז. הפעם אפשר לומר בגאווה שבמקרה הזה – הפספוס הוא לטובה.