כהרגלו, עומר אדם כותב באינסטגרם ש"אינו נוטה לדבר יותר מדי" (מיצינו כבר את התדמית של המרוחק, לא?) ואחרי כן משתף את קהל עוקביו בשירו החדש "אני", שיר אוטוביוגרפי שכתב והלחין עם אודיה אזולאי ובו בעצם משתף סוג של מונולוג על סיפור חייו, על הסערות שליוו אותו (השיר "קאקדילה" ודו קרב החתולים עם שרת התחבורה מרב מיכאלי; ההופעה המקוצרת עם ניקי ג'אם שעוררה חמת המעריצים; וגם חרושת השמועות על רצונו לפרוש מהמקצוע ולעזוב את ישראל), הרומן עם יעל שלביה ועוד.
אבל האמת? השיר הזה הוא בעיניי אחד הגרועים שאדם הוציא, ואני כותב זאת בכאב כמי שאוהב את מרבית חומריו. והנימוק: לכתוב אוטוביוגרפיה מוזיקלית צריך לדעת, זה מצד אחד צריך לגעת בכל הנושאים המעניינים אבל מצד שני גם להיות חף מנרקסיזם, ולצערי במקרה של השיר הזה אדם בעיקר מסכם לנו את מה שמדורי הרכילות כתבו ופמפמו לנו יומם וליל אודותיו ועם זאת הוא בעצם לא מחדש וגם לא מגיב אלא די מתבכיין כמו ילד קטן על מחיר הפרסום שהוא משלם (פרסום שהוא רדף אחריו עוד כששיקר כנער ב'כוכב נולד' לגבי גילו ובאמת הגיע אליו בעבודה קשה ובעזרת אסף אטדגי).
אבל מה ערך המוסף? כל אחד חווה משברים וקשיים, אבל לא כולם עושים רשימת מכולת מדברים שהם עוללו ובצדק הובילו אותם להפוך לחביבי מדורי הרכילות. הנרקסיזם גם משתקף בשילוב אלמנטים משיריו השונים של אדם, כך שאם כבר לפרגן? אז למה לא לפרגן לעצמו?
עוד אלמנט שדי מביע צמצום מחשבה זו העובדה שכמי שמתרחק מהתקשורת ולא נוטה להתראיין, כמעט באופן גורף, אדם משלב בשיר בעיקר את תגובות התקשורת ולא תגובות הקהל, שהוא טוען שהוא אוהב ומעריך, כאילו דעת התקשורת, זו שהוא מתרחק ממנה, היא שקובעת בעיניו. אז מה הפואנטה?
ההתקרבנות הזו אינה עושה טוב לאדם, בטח לא כשהיא יוצאת כשיר שרובו דקלום (בכל זאת, אודיה אזולאי המוכשרת בנתה מהשירה המדוקלמת הזו קריירה, אבל זה טרנד שכבר מוצה, לטעמי) והתבכיינות בסגנון "אכלו לי שתו לי" זה די פתטי. מבחינה מוזיקלית השיר לא מתרומם, אין בו איזה פזמון חזק או אלמנט מוזיקלי מושך, אלא בעיקר העניין והפמפום של התקשורת סביב "התגובה של עומר אדם למה שקורה איתו בשנים האחרונות", כנראה מהצמא שהוא גרם בכך שאינו מתראיין, הם שמזניקים את השיר. כשיר בפני עצמו – הוא לא מחזיק מים.
מה שכן אהבתי, זה שבניגוד לפוסטים שאדם נהג לכתוב בהם בעבר ולהשתמש במילה "אותכם", הוא שר הפעם עם הדקדוק הנכון "אתכם", כך שלפחות יש גם קצת תיקון בשיר (נקווה שיהיה גם תיקון מוזיקלי בשיר הבא, כשייצא).
דוגמא לאוטוביוגרפיה מוזיקלית שכן נעשתה בחוכמה ולא התקרבנה או התבכיינה ניתן למצוא בשיר "שמועות" שאייל גולן הקליט על סערותיו שלו בשנת 2007 ויצר לא רק שיר תגובה בצורה מעודנת ולא בכיינית אלא גם פזמון קליט שהפך ללהיט גדול, עד היום (בהופעותיו).
"אלא בי" הוא השיר החדש של חנן בן ארי, שדעתי חצויה עליו: מצד אחד הוא מתחיל בצורה משעממת מאד, מייגעת ומעייפת, די מרדימה הייתי אומר, אך בהמשך, כשהשיר מגיע לפזמון, שאינו כל כך קליט בעיניי, הוא מתפתח ותופס יותר קצב.
השיר טבול בדנ"א הידוע של בן ארי, הטקסט מעולה כתמיד וכך גם ההפקה, אבל מבין שיריו, מוזיקלית, השיר אינו מעניין כל כך והתחלת השיר, שלרוב קריטית כדי לסחוף מאזין, לוקה בחסר. פספוס שלהשערתי לא ייתפס כאחד השירים המבריקים של הזמר.
"מתמטיקה" הוא הדואט החדש של נטע ברזילי וסטפן לגר והוא נשמע לי כמו כל מה שממוסחר, מהונדס ונטול כל רגש במוזיקה המקומית: השניים, כישרונות בזכות עצמם שהרוויחו פרסומם בצדק, בשיר חצי עברי-חצי צרפתי שעוסק בגבר המחזר אחרי האישה ומעוניין לקחת אותה לסיור ברחובות פריז.
אני מבין ומקבל טקסטים שכוללים חריזות מאולצות וסלנגים עכשוויים, אבל כל עוד יש פואנטה או מסר מאחוריהם ופה, לצערי, לא הצלחתי למצוא זאת, מה גם שהשניים שרים ללא רגש, ללא כימיה קולית ביניהם, כאילו מישהו הכריח אותם להקליט דואט (שהם חתומים בין יוצריו), ולא משנה מה תוכנו, כל עוד המכונה המשומנת עובדת, אבל גם קהל המאזינים יכול להרגיש מתי מזלזלים באינטליגנציה שלו, Just Saying. ציפיתי לחיבור מוזיקלי וטקסטואלי יותר דינמי ומעניין של השניים, והייתי מסתפק גם במאמץ מינימלי לכך.
כתבתי בעבר שהצד החזק ביותר של עדן מאירי הוא הצד הרגיש, הכן והרומנטי, או אם תרצו היכולת לבצע בלדות מלודיות בצורה מושלמת, הן מבחינת המנעד הקולי הנפלא שלו, הן מבחינת האיכות והן מבחינת בחירת החומרים התפורים למידותיו המדויקות. היוצרים צליל קליפי וערן קאשי הצליחו לתפור לו חליפה כזו בדמות השיר החדש "עכשיו זה רק איתך", שמוציא ממנו את המיטב שלו ומוכיח את גדולתו, כשבעיקר כיף להאזין לאמן שכל כך מחובר ומאמין למה שהוא שר.
המלצת השבוע – עדי פהר – New Dawn
כבר לא מעט שנים שאני עוקב אחרי היוצרת והזמרת עדי פהר, שיוצרת דרים-פופ אלקטרוני לועזי ייחודי ויוצא דופן, ולמרות שהיא מאד איטית (ואולי פרפקציוניסטית) בהוצאת חומרים, השיר "New Dawn" שהשיקה השבוע מזכיר לי בדיוק מדוע חשוב לי לעקוב אחריה: יוצרת מגובשת שיודעת בדיוק איך היא רוצה להישמע, טוטאלית באמנות ובטקסטים שלה, לא נשמעת כמו אף אמן או אמנית אחרים, שרה על נבכי הרגש וכל זה עטוף בקול מלטף והפקה מוזיקלית מהודקת.