הזמר והיוצר שי גבסו פרץ לתודעה לפני שני עשורים בתוכנית המיתולוגית "כוכב נולד", ושב לפני שנה לטלוויזיה בתחפושת הגורילה בריאליטי של קשת 12 - "הזמר במסכה". לאחרונה, הזמר הוציא שיר טרי תחת השם "לא דיברנו כבר שנתיים". בשיחה עם איריס קול ב-103FM שיתף גבסו בהצגה החדשה שלו, במה שעומד מאחורי השיר והפחד שלנו מטיסות.

אתה עושה גם מלא דברים אחרים. אני חושבת שאפשר לומר, שאם אנחנו חוזרים 20 שנה אחורה, אי אפשר היה לדמיין שתיגע בכל כך הרבה תחומים, כי היה לך משהו שהוא מבויש יחסית. מן נער גבעולי שתהינו אם יש לו מרפקים וכו'. זו הפתעה, בשבילי לפחות.
"בסרט על איב סן לורן, הוא אומר 'תיזהרו מביישנים, הם עלולים לכבוש את העולם'. אני בן אדם, שמצד אחד מאוד מופנם ונראה גם ביישן. המאזינים אולי לא יודעים שאנחנו מדברים בעצם על הרבה תיאטרון ומחזמר שאני כותב עם בית ליסין".



הגשת מחזמר לציפי פינס והיא אישרה ואתם עובדים עליו?
"כבר שנה".

אני יודעת שהיא מאוד קפדנית, ודברים שהם בינוניים וסתמיים לא עולים אצלה. זה מדהים שי.
"זה עדיין בעבודה. לוקח זמן ואין לדעת איך ומה, אבל זה בהחלט מה שקורה. זה בניין גדול לבנות. זה חתיכת פרויקט גדול".

תנסה רגע להסביר לי. אנחנו מדברים על שני שי - היצרי והיצירתי והביישן. גם בתוך ביישנות אולי יש הרבה פחדים, כן ירצו-לא ירצו, אוהבים אותי-לא אוהבים אותי וכו' או שזה מאחוריך כבר?
"אין לי בכלל את הסיסטם הזה. כל מה שעומד מול עיניי זה לדייק את הדבר עצמו ואת היצירה. שבוע שעבר היה לנו בעצם מופע ראשון בבית ליסין עם קבוצת מיקוד, תזמורת, 12 שחקנים. עינת שרוף הייתה שם אימא שלי, דניאל מורשת היה החברותא שלי, וגם שם כל מה שהעסיק אותי עד הרגע האחרון זה האם הסיפור הוא מספיק חזק לטעמי. זאת אומרת, איזה עוד ברגים אני יכול לשפצר שם".

  

איפה הברקסים הנפשיים שלך?
"יש פעמים שאני חוזר מהאולפן ואני בהלם מזה שהצלחתי להקליט, להוציא כסאונד, כשיר, דברים שהיו בפנים. זה אני חושב הברקסים. הקושי לפעמים להצליח לבטא את הדברים כמו שהם אצלי. השיר הזה עכשיו הוא בעצם לקראת אלבום חדש בעברית, אחרי שעשיתי אלבומים באנגלית ועברו לפחות שבע שנים מאז האלבום האחרון בעברית. זה אחד הדברים של לבוא ולמצוא שוב פעם את השפה ולבוא ולמצוא איך אני רוצה להגיד את הדברים. זה עיקר העבודה והברקסים".

האם יש ל'זמר במסכה' משמעות מבחינת חשיפה וקהל וכו'? מרגישים את זה?
"מרגישים את זה מאוד. זה היה מאוד בומבסטי, אחד הגמרים הנצפים בטלוויזיה".

אני מדברת בשטח.
"כמובן. זה חושף אותך לקהל מאוד צעיר. לי זה שם עוד חתיכה פשוט בפאזל".

איזו חתיכה זו?
"משחק, באיזשהו מקום לשים את התחרותיות דווקא בצד כי זו באמת תוכנית של כיף. גם כל מי שעושה אותה, המפיקים, האנשים שם, שעושים את זה בכל כך הרבה אהבה, ולדעתי בגלל זה, זו אחת התוכניות הנצפות, כי זה פשוט באמת לבוא ולעשות כיף. זה מה שזה היה. זה כמובן מאוד שחרר אותי והיה לי מאוד מעניין לבוא ולשיר רק באנגלית מול כל עם ישראל. יש בזה אדרנלין".

פשוט כיף.
"כן, ככה חוויתי את זה".

אתה בזוגיות?
"אני לא בזוגיות".

אתה מרגיש שאתה צריך?
"אני אוהב זוגיות, מוזמנים לשלוח פניות".

חוץ לארץ, יושב אצלך צורך?
"כן, מאוד, בזמן שלו. לפני 'הזמר במסכה', רגע לפני, היינו אמורים לטוס לטור במקסיקו, פעם ראשונה עם אלבום שיצא בזמנו, ואז בדיוק היה עוד גל של קורונה, אז נשארתי וזו גם הסיבה שהלכתי ל'זמר במסכה'. יש לי גם פחד טיסות".

מה אתה חושב שיקרה?
"אין לי בעיה אם זה יתרסק, זה לא הפחד שלי. אני פשוט לא אוהב להיות במקום סגור ונורא משעמם לי. אני מאוד היפראקטיבי. את יודעת, אתה לוקח כדור שינה, שם את המסכה על העיניים, חושב שעברו מלא שעות בדרך לניו יורק, בסוף עברו שלוש כשאתה מתעורר. זה קשה לי, באמת זה קשה לי. אני הולך לתא של הטייס גם להכיר אותו, עושה יוגה במסדרונות. עם כל החרדה, אני עדיין טס, אבל זה עדיין קיים. היו פעמיים שלא עליתי למטוס בשדה".

היו כרטיסים, היה הכול?
"כן היו מזוודות".

ואז בעצם אמרת, 'לא בא לי?'
"לא שלא בא לי, לא מסוגל".

איפה חיכו לך?
"ברצלונה".

נבהלת ממש?
"חרדה שתופסת אותך. כן, כל הדם יורד למטה. אבל שתביני, אפילו עשיתי צניחה חופשית. זה מאוד תקופתי. אתה אומר, מה, 'אבל אני לא יכול לקחת את הסיכון, פתאום רגע לפני שאני צריך לעלות, זה מה שיקרה? עזבו, עדיף לא לקבוע'".