"ריגוש זמני" הוא שם שירה החדש של עדן בן זקן, בלדה מלנכולית ושוברת לב מסוגת דיכאון. בן זקן חוזרת לז'אנר שהביא לי את הצלחתה הראשונית מאז החלה את צעדיה הראשונים בקריירת הסולו (עם "מנגינה") – ז'אנר ים תיכוני.
לטעמי הסגנון הזה הולם אותה מאד, הרבה יותר מהפופ-טכנו הטרנדי ומשירי החרטה ברטה ששחררה בעבר כמו "מועבט" ו-"WTF", והשיר הזה מבליט את העוצמות הקוליות, הכנות והרגש שבה ומוציא ממנה את המיטב, כשלצד ביצוע נוגע ומרגש יש גם טקסט אישי ומצוין ולחן התפור היטב למידותיה ואיכויותיה. כן ירבו.
אם תהיתם פעם איך זה נשמע כשעידן רייכל מנסה לחקות את שלמה ארצי? אתם לא צריכים ללכת רחוק מדי, יש את "אין לך דאגות", שירו החדש פרי עטם של נתן גושן ואבי אוחיון שהוא הכל חוץ מ"עידן רייכלי". אני חושב שאמן צריך לאתגר את עצמו ולצאת מאזור הנוחות אך כשזה יוצא פחות מקורי וגורם לו לאבד את הדנ"א שלו – זה משחק לרעתו.
שלא תטעו, השיר טוב, טקסט ולחן סטנדרטיים ונעימים לאוזן, כמעין שיר להאזנה בנסיעה בדרך, והפזמון די קליט אבל אין בשיר הזה יותר מדי את עידן רייכל, וזמר שהוא רק כלי לביצוע שיר ולא מכניס את עצמו לתוכו – לשם מה הוא שר? מיותר.
אחרי שהדואט שלהם "חצי שלי" קצר עשרה מיליון צפיות ביוטיוב, אבי אבורומי ומור רביעי חוזרים לשתף פעולה בדואט שני – "אין אותנו יותר".
למעשה, אין כל כך הבדל בין שני השירים, גם בחלוקת התפקידים, גם במקצב (בלדה), גם במבנה, גם בתוכן וגם בקיטשיות. זה לא רע, כל עוד זה עובד ולא צריך לשנות נוסחה מצליחה, אבל ציפיתי למשהו קצת יותר שונה או מקורי מלחזור על אותה גברת בשינוי אדרת. ביצוע טוב אבל שיר די משעמם. אכזבה.
"אם מישהו ידע" של ספיר סבן הוא דוגמא מעולה לזמרת שמאתגרת את עצמה בצורה מעניינת ולא מביכה: הקול המסלסל שלה מתאים בדיוק להפקה המוזיקלית הקצבית והלחן הפופי, אך עם זאת היא שומרת על סימן ההיכר שלה ולא מנסה להישמע מי שהיא לא (בעבר גם היא התנסתה במשהו שלא מתאים לה אך השכילה מהר לחזור לדרך שלה) והתוצאה היא שיר קליט, מעולה ובעיקר מתאים לה מאד. אפשר להאזין לו שוב ושוב בלופ וליהנות. מה צריך יותר?
עוזי פוקס עושה דרך חדשה נהדרת עם כתיבה, הלחנה ושירה בלועזית, בדיוק כפי שעשה בסיקסטיז בלהקות קצב כמו "עוזי והסגנונות" ו"השמנים והרזים", והפעם, מנקודת מבט יותר בוגרת ומשובחת לא פחות.
בשירו החדש "Story Of My Life" מוכיח פוקס כי קולו המעולה עדיין נשמע טוב וטבעי בלועזית, הטקסטים האישיים משתלבים היטב בבלוז הרוקי המחוספס והעובדה שהוא משקיע מאד בהפקה ובסולואי הגיטרות (משהו שלא שומעים מספיק כיום) רק מעוררת את התיאבון להמשך שירים. אגב, זו פנינה מאלבום חדש שבדרך. אני כבר לא יכול לחכות!
אני אוהב מאד את הדרך שמור יורמן עושה, הן כיוצרת והן כמבצעת, כי במקום ללכת על טרנדיות היא בוחרת להגדיר לעצמה סגנון ייחודי וללכת איתו, גם אם מדובר לעתים בלוחמה בטחנות רוח, היא מתמידה וזה סוד ההצלחה שלה ושל שיריה בעיניי.
אחרי "הכל הפוך פה", "חלומות גדולים" ו"לאהוב אותי" משיקה יורמן את השיר "ככה בא לי" בשיתוף פעולה שלה עם היוצר והזמר דניאל ענבר ובהפקה מוזיקלית של אלון פלד.
השיר הוא RNB מושקע, איכותי, כיפי ומסקרן שקל ליפול שבי אחריו, גם בגלל הטקסט, גם בגלל המנגינה הממכרת וגם בגלל הביצוע המעולה שמציג יוצרת מעניינת שלא שומעים ביומיום וזו גדולתה. מצפה לשירים הבאים מבית היוצר שלה.