להקת איפה הילד? מציינת בימים אלה 30 שנה לאלבום הבכורה שלה, "זמן סוכר". וואו! 30 שנה! זה רק מראה כמה אני זקנה... האלבום של הלהקה, אחד מסמלי הרוק של הניינטיז, היווה חלק מפסקול נעוריי, ואיזו תקופה קסומה זו הייתה!.
ימים של תמימות, פסטיבלי אהבה בצמח, רוק עצמאות בחיפה, מתכננים את מסיבת הסיום השכבתית כשברקע מתנגן לו "זמן סוכר" ב"מערכת" או על גבי קלטת (קסטה למי שזוכר) בטייפ.
בימים טרום הטלפונים הניידים, הוואטסאפ, הפייסבוק והאינסטוש התרגשנו לקנות את הדיסק ב"כלי זמר" או ב"מוסיקניון", להוציא את החוברת ולקרוא את המילים.
בימים שלפני עידן ה-Me too, סמי האונס והקטטות בכבישים רקדנו ברחבת האלטרנטיב והרוק הישראלי במועדונים בעמק חפר לצלילי "Smells like teen spirit" של נירוונה לצד "מה שעובר עליי" של איפה הילד?, וגם ידענו שחמי רודנר אוהב ומגדל חתולים וש"בועט בחתולה" זה סתם כי זה התאים לו לחרוז. ואיזה קטע, גם קורט קוביין אהב מאוד חתולים. וגם אני אוהבת. מאוד.
אז 30 שנה לאלבום המשובח, שזכה גם בפלטינה, זו הזדמנות מצוינת להיזכר בשירים האהובים, הכנים והבועטים, של הלהקה בה חברים רודנר, אופיר בר-עמי, אסף מרוז ואסף שריג, ומי יודע, אולי גם להנגיש אותם לבני הדור הצעיר שמעדיף רוק על פני נועה קירל, אנה זק, מרגי ושות'.
"אמריקה קרובה": השיר שפותח את האלבום ויעיף אתכם מגבעת ברנר היישר לסצנת הגראנג' בסיאטל. ביקורת פוליטית נוקבת, גיטרות בדיסטורשן ואפילו אזכור לשיר של מתי כספי.
"העיניים שלנו צמודות לשמש כי משם התקווה הגדולה אחרי המלחמה הבאה", שר/צועק רודנר, ונדמה שהמילים האלה אקטואליות היום בדיוק כפי שהיו לפני 30 שנה.
"נפלת חזק": הסינגל הראשון והיפיפה מתוך האלבום, שכתב רודנר לחברו ירמי קפלן שניהל רומן עם דנה ברגר, והיא, לדברי רודנר, "בעטה אותו מכל המדרגות". בראיון לסדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית "האלבומים" אמר קפלן, כי "באותו רגע זה נכון וזה כואב אבל תכלס אני חושב שהשיר מתחבר לכותב עצמו. היוצר עצמו מקבל מהזווית שלך משהו שמתחבר אליו, שוטח שם את הפילוסופיה שלו".
"אישה שאומרים לך, אל תיקח ממנה דבר. תמיד היא תמכור לך סם אהבת אמת", שר רודנר. ברגר סיפרה שהיא לא ידעה בזמן אמת שהשיר שהפך ללהיט נכתב עליה ואפילו קצת נעלבה ממנו, אבל היי, כתבו עלייך את אחד השירים היפים אבר!.
"השמים הגבול": שיר שמדבר על אהבה נכזבת ובדידות עם טוויסט אופטימי. גיטרות מלוכלכות, פזמון בועט ולחן כובש. רוקנרול לפנים!.
"מסיבת התה של עליזה": אחד השירים היפים שנכתבו תחת השפעת סמים, טקסט אפל ששזור בפסיכדליה הרמונית ומתכתב עם ספר הילדים "אליס בארץ הפלאות".
"איפה הרוח": שיר שמדבר על קרייסס אישי בו הכותב מחפש את הרוח שתביא לו את הישועה.
"היום שעבר הותיר תחושה חמוצה, ברחוב הסתכלו אנשים עליך, היה לך חם, אתה במצוקה. אתה מתפלל במקלחת, אתה מאבד אהבה, מחפש אמונה במים זורמים, רודף את הרוח בין קירות לבנים. איפה הרוח? אולי בשפת הים. איפה הרוח? אולי בשדה".
"זמן סוכר": שיר הנושא של האלבום שגם הוא עוסק במערכת יחסים שעלולה להיות הרסנית, מסוכנת ואפילו אלימה. "אישה בגילך חבל על הזמן, הוא כל כך מאוהב את חייבת לשלוט במצב. נכנסת איתו לעולם לא ברור, תסתכלי הוא מכור ועלול להיות מסוכן". וזה עוד מסלים בהמשך.
"העצב שלה": שיר עדין ויפה שנכתב על ידי איריס רצאבי ורודנר ועוסק גם הוא בבדידות, יחסים וזוגיות, ומתכתב בין עבר להווה.
"מה שעובר עלי": השיר המזוהה ביותר עם האלבום וריף הגיטרה הנפלא שתמיד מחזיר אותי שלושה עשורים אחורה. בתים שקטים לצד פזמון רועש, טקסט פשוט אבל חודר. לי הוא תמיד מזכיר את "Lithium" המצוין של נירוונה. להיט נצחי.
"אחד אלוהים": שיר מחאה בועט, נוקב ומצוין שנותר אקטואלי ורלוונטי גם היום, למרבה הצער, כאילו לא חלפו 30 שנה. הלהקה מקפידה להציב אותו ראשון בסט-ליסט בהופעות שלה ולטענת רודנר הוא זה שהביא לה את הקהל.
בראיון שהעניק ל"עכבר העיר" ב-2017 סיפר המוזיקאי: "כתבתי והלחנתי את השיר בפעם אחת לפנות בוקר בחורף של 1988, כשהייתי קפוא ומעורער מאד. תמיד האמנתי שצריך להיות גם פוליטי בכתיבה. הוא משקף את איך שראיתי את ישראל באותה תקופה, ולמעשה גם היום - מדינה קטנה ורדופה עם תסביכי גדלות מעורבבים ברוטב דת ופטריוטיות. מצחיק שהשיר הזועם הזה הביא לנו המון ברכה - זה השיר שגרם לקהל לפתוח את האוזניים ואת הלב. עד היום הוא פותח את ההופעות שלנו".
"ציפור גן עדן": "ציפור גן עדן סטתה מהמסלול והנחש מיד בלע אותה, והנחש בעל את גרושתו אתמול, ובעיתון של יום שישי כתבו על זה. וראו לה וראו לה, הם ראו לה, אהההה... שהנחש זריז וחלקלק, כן גם גרושות לא נמלטות ממנו עוד, אולי תלכו לשתות בפאב המלוקק ובעיתון של יום שני תהיה תמונה".
שיר שמדבר על הריקנות והשטחיות של "עולם הזוהר" וגם בו ניכרות השפעות פסיכדליה מהסיקסטיז.
"קראתי את מכתבך": שיר נוסף ועוצמתי אך שקט יותר, על אהבה נכזבת ובדידות.
"יושב בכורסה": שיר חביב אך די מונוטוני, מזכיר קצת את הסגנון של עמיר לב. פחות מוכר אך עם זאת מבוצע גם בהופעות.
"כנפיים, אינך שומע": שיר אשכבה שקט, מרגש ואינטימי, שסוגר את האלבום ונכתב על ידי יוסף שריג, אביו של הגיטריסט אסף שריג, שהיה מפקד פלוגת טנקים ונהרג במלחמת יום כיפור. את השיר הלחין אסף לזכרו.