על אף שדנה אינטרנשיונל עשתה היסטוריה כשהפכה לטרנסג'נדרית הראשונה שזכתה באירוויזיון, ואף על פי שהיא נחשבת אייקון של הקהילה הגאה בכל העולם ומתחזקת קריירה בת שלושה עשורים, חייה האישיים תמיד נותרו הרחק מאור הזרקורים - עד עכשיו. בסדרת הדוקו־ריאליטי "דנה קמה" (yes ו־STING TV), שתעלה ביום ראשון הקרוב, אינטרנשיונל מכניסה לראשונה את המצלמות לחייה ומציגה את האישה שמאחורי דמות הדיווה המוחצנת ואת משפחתה.
"אתם הולכים לראות דוקו־ריאליטי מאוד מסקרן, בועט, עם המון הפתעות, מריבות, דרמה, המון אנשים שאני חושפת אותם לראשונה בחיי, המשפחה שלי, חברים שלי, שכנים שלי, אנשים שאני מסתובבת איתם ברחוב", היא אומרת בשיחה אישית במסגרת מסיבת עיתונאים. "אני מראה אותי האמיתית. הולכים לראות אותי מתווכחת המון עם שי (כרם - ק"ב), המנהל שלי כבר 30 שנה, הולכים לראות אותי מתווכחת עם הצלם, עם הצוות שמלווה אותנו, מבשלת בבית, מטיילת, אינטריגות עם אנשים בחוץ, אינטראקציות עם אנשים בחוץ. דנה האמיתית. נתתי את עצמי באמת".
זה הולך להיות שונה מכל מה שהכרנו אצל דנה אינטרנשיונל עד היום?
"זה הולך להיות שונה, אפשר גם להיבהל, אני מאבדת עשתונות לפעמים בסדרה. מצולמים שם גם הבמאי והצלמים של הסדרה תוך כדי. אם יש מריבה, כולם מצטלמים. אם יש ויכוחים, הוויכוחים מצולמים".
מה גרם לך אחרי 30 שנה בתעשייה להחליט לחשוף את החיים האישיים שלך?
"השעמום אחרי הקורונה, הבגרות, הרצון לא לעשות חשבון".
מה השתנה בך לעומת דנה של לפני עשר או 15 שנים?
"אני משתנה כל שנה. הפעם החלטתי שאני לא דופקת חשבון, ואני יוצאת כמו שאני, לוקחת סיכון מחושב, ויאללה, עושה את זה. אמרתי: 'אני לא טיפוס של רשתות חברתיות, אז אם כבר אני לא פעילה ברשתות חברתיות, אז לפחות שיהיה דוקו־ריאליטי'. אני גאה שזה יוצא דרך yes, שמאוד האמינו במוצר, מאוד גאים במוצר, וצריך לראות כדי להאמין".
בסרט הדוקומנטרי על חייה, פריס הילטון חשפה שהדמות שלה שהכרנו - הבלונדינית העשירה וקלת הדעת - הייתה דמות שהיא אימצה לעצמה. אנחנו הולכים לראות את אותו הדבר אצלך?
"נכון, בדיוק אותו הדבר. אני ראיתי את מה שאתה מדבר עליו. גם אני בבית אוהבת להיות טבעית, אחרת, מתנהגת בצורה שונה. אני חמימה כלפי החברים שלי, חולה על הכלבים שלי. כשרואים את דנה של הבית, אז מבינים".
המחיר שלי
אינטרנשיונל, 54, נולדה וגדלה בתל אביב כבן בשם ירון כהן. ב־1993 היא עברה ניתוח להתאמה מגדרית בלונדון. לתהליך ההתאמה המגדרית שעברה – מזכר לנקבה – קדמה תקופה משברית שעברה בגיל 18. "היה שלב בחיים שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי, לא ידעתי מה לחשוב עם עצמי, איך המשפחה שלי תקבל אותי", היא מספרת. "זה חישל אותי. זה לרגע לא ערער אותי. חשבתי מה יהיה עליי, מה פה, מה שם, לא בקטע רציני. לא גורשתי, לא נודיתי, נשארתי באותו מקום אפילו שקרה מה שקרה. היו לי מחשבות מה יקרה אם לא יקבלו אותי. אבל קיבלו, אז המחשבות נעלמו".
סיפרת בפרומו לסדרה שאמא שלך אמרה "אני אשב עליך שבעה". איך התמודדת עם זה?
"לשמוע דבר כזה זה איום, אבל זה עבר מהר מכיוון שבאמת לא נודיתי, לא גורשתי, לא עזבתי את הבית, המשכתי לחיות בבית שלי, היחסים חזרו לתיקונם, ויכולתי להבין שזה היה הלם לאמא שלי שקיבלה אותו בבת אחת, אז יוצא משפט מפוצץ. אבל זה בסך הכל חישל אותי, לימד אותי לעמוד על שלי ולדעת מי אני ומה אני ולדעת שאם אני נשארת כמו שאני, יאהבו אותי ויקבלו אותי כמו שאני, לא משנה מה. וזה קרה".
איך היחסים בינך ובין אמא שלך כיום?
"היום אנחנו פרפקט. ממש פרפקט".
איזה מסר היית מעבירה למי שרוצה היום לבצע תהליך של התאמה מגדרית?
"אני לא מייעצת לילדים צעירים לעשות את זה. מגיל 18 והלאה אני מייעצת לחשוב טוב־טוב על כל צעד. כל צעד ייקח שנים. לא למהר, כי יש דברים שאין מהם דרך חזרה. על כל דבר לחשוב, החיים ארוכים, לחשוב טוב מה המטרה שלך, אם אתה לא מבולבל. אם אתה באמת רוצה להפוך לאישה - אז לך על זה".
בשנת 1998 זכתה אינטרנשיונל באירוויזיון עם השיר "דיווה" והייתה כאמור הזמרת הטרנסג'נדרית הראשונה שהשתתפה באירוויזיון והראשונה שזכתה בו. בעקבות הזכייה פצחה בקריירה מוזיקלית בינלאומית מצליחה וסיפור חייה זכה לתהודה בישראל וברחבי העולם.
יש לך טיפים לנועה קירל לאירוויזיון?
"ממש לא. נועה חכמה מאוד, היא עשויה מחומר של מפורסמים, היא עשויה מחומר של מנצחים, ואני מאחלת לה את כל הטוב שבעולם. דיברנו בפרסומת של yes, והיא מקסימה, יש לה משפחה שעומדת מאחוריה, דוחפת אותה, היא פרפקציוניסטית והיא לא זקוקה לאף אחד שייעץ לה".
לאורך כל הקריירה שלך, יש משהו שהיית עושה שונה בדיעבד?
"הרבה דברים הייתי משנה, אבל זה לא רלוונטי. אני לא נוהגת לחשוב על חלב שנשפך, אין דבר כזה לחזור אחורה. אם הייתי יכולה לחזור אחורה, אולי לא הייתי הולכת להיות זמרת בכלל. הייתי נשארת בבית, מחפשת אהבה וחיה חיים שלווים, בלי שאני אהיה מוצר של העם, שכולם פונים אליי וכולם מכירים אותי. אני לא יודעת, אני לא חושבת מחשבות כאלו".
היית יכולה לחיות ככה, כבן אדם פרטי?
"בטח, זה חלום. אבל זו הקרבה שחייבים לעשות. בחרת בתחום מסוים, במקצוע מסוים, והוא בא עם מחיר. המחיר שלי הוא להתפרסם. יש אנשים שמשלמים הון ולא מתפרסמים".
לא באתי לדוג
לאורך השנים אינטרנשיונל עלתה לכותרות לא רק בזכות הישגיה המקצועיים, אלא גם בזכות תקריות והתבטאויות שונות. כך למשל, ב־2019 תועדה בסרטון ויראלי משתלחת בכתבת חדשות קשת, רעות ברזילי, שניסתה לראיין אותה באירוע השקת שיר של ניקול ראידמן. כזכור, לשאלה שנשאלה "מה את עושה פה?", ענתה אינטרנשיונל: "באתי למצוא שירותים נוחים ולהפריש הפרשות", ובהמשך שאלה: "למה שאלות טיפשיות?". "לא רבתי עם הכתבת", היא אומרת כעת.
"לא דפקתי לה חשבון, זה בכלל לא היה ברמה של לריב, זה היה לומר לכתבת כמה משפטים וללכת. זה היה סוג של הגנה עצמית. אם מגיע למישהו שאני אריב איתו, אני אריב איתו, אני לא מוותרת. הרי היא ידעה למה באתי, היא נמצאה 30 מטר מהאירוע של ניקול, והיא ידעה למה באתי, והיא יכלה לנחש. לשאול אותי מה באתי לעשות פה? לא באתי לדוג. אז ברמה של השאלות, ככה גם התשובות".
רבים גם לא ישכחו את מונולוג הקאלט “מר במאי”, שהשמיעה אינטרנשיונל ב־2007 במסגרת ראיון לתוכנית “ערב טוב עם גיא פינס”. המונולוג, שבו יוצאת אינטרנשיונל נגד במאי קליפ שלטענתה לכלך עליה מאחורי הגב, הפך ויראלי. "מר במאי בא לי הביתה, הציע לעשות לי קליפ, אמרתי לו: 'אני רוצה לראות איך אתה מוציא בחורה יפה'", היא אומרת. "הוא הראה לי דוגמה של מיקה קרני, אמרתי לו: 'סליחה, אתם כיערתם אותה', אז הוא דפק על השולחן והלך. אז החזרתי לו ב'מר במאי'".
יש אנשים שהולכים להיפגע מהסדרה?
"מי שמשחק באש - נכווה. מי שלא מכבד - לא מקבל כבוד".
מה יש בך שתמיד מגיע להתנגשויות כאלו?
"לא יודעת, אולי הרצון שלי לגונן על עצמי, חוסר הסבלנות שלי לאנשים טיפשים, אין לי מושג. זה יוצא החוצה וזה דווקא די נאהב".
מפריע לך שאלה קטעים שזוכרים ממך?
"זה הקטעים שזוכרים ואוהבים. אז אולי מדי פעם אני יוצאת מהכלים. אין לי תשובה ממשית לזה, לא חשבתי על זה".
יש אנשים שמפחדים לראיין אותך. זה מוצדק?
"מי שמפחד, זה בעיה שלו, אין מה לפחד, אני לא טורפת בני אדם. מי שמתייחס בכבוד - אני מתייחסת אליו בכבוד. אני לא מפחדת מהשאלות הכי קשות שיש, זה לא מעניין אותי ולא מטריד אותי. אני רגילה כבר לקונפליקטים. קצת כבוד גורר כבוד".
בימים אלה אינטרנשיונל השיקה את הסינגל "לה קוקרצ'ה". "זה שיר שמספר על בחורה שמחפשת גבר כריש, ולא 'לה קוקרצ'ה', ג'וק. זה שיר הומוריסטי", היא אומרת. "אני חוזרת למקורות, אני הולכת להוציא עוד כמה שירים, התגעגעתי. הסדרה יוצאת לאור, אני הולכת להיות אמא של סינדרלה בהצגה, כל מיני דברים טובים מחכים לי על הדרך".
איזה שיר שלך את הכי אוהבת לבצע?
"אין דבר כזה, זה עניין של תקופה".
יש שירים שאת לא אוהבת לבצע?
"'ילדה הייתי' ('סיפור קצר' – ק"ב). זה שיר שאני לא סובלת שהקלטתי".
את מרגישה שמעמד הקהילה שונה ממה שהיה לפני 25 שנה?
"אנחנו מתחזקים מיום ליום ומקבלים כוחות מיום ליום, והדרך עוד ארוכה. אבל עשינו דרך יפה מאוד עד היום".
איך את מרגישה לנוכח הצעות חוק כמו זו של ח"כ אורית סטרוק, שקובעת שרופא יוכל לסרב להעניק שירות אם זה נוגד את אמונתו?
"היא סתם אומרת את זה. אני לא מתייחסת למה שהיא אומרת, ואני לא מתייחסת אליה בכלל. אני רואה בה מטורללת".