לא ברור איך זה קרה, אבל אף פעם לא הייתי בהופעה של עדן חסון. כלומר, אם מתעלמים מהופעה נישתית ביום העצמאות בקריות לפני איזה חמש שנים. במחשבה לאחור, אין באמת סיבה הגיונית. הרי מדובר באחד האמנים הכי מצליחים בישראל בשנים האחרונות, ומכל הסיבות המוצדקות: פרס אקו"ם לסינגל הבכורה, להיטים שצועדים בראשי המצעדים, האמן הישראלי הכי מושמע בשנה שעברה ובעיקר, ערמות ענק של כישרון וכריזמה.
אבל זהו, אתמול זה סוף סוף קרה. יחד עם עוד 12,000 אנשים, הגעתי להיכל מנורה למופע הראשון מבין סדרה של שלושה מופעי 360 מעלות. הקהל, כמצופה, מורכב מנשים ונשים שספק הכריחו/ספק הזמינו את בני הזוג להצטרף, וכולם, ללא הבדל גיל, דת או מין – מדקלמים את המילים לכל השירים.
בשורה התחתונה, מדובר באחד המופעים הכי מושקעים ומקצועיים שראיתי אי פעם בישראל: רקדנים ורקדניות בשלל תלבושות, תאורה מתוחכמת ופירוטכניקה מרהיבה, הרכב נגנים ונגניות (מדהים!) זיקוקים, להבות, צמידים זוהרים שחולקו לכל הצופים, במות מעופפות – איך נאמר, אמנם הכרטיסים לא זולים (169-399 ש"ח לכרטיס) אך אם יש הגדרה מילונית ל-Value for money, אז השואו של עדן חסון It is. זו לא ממש הופעה, יותר סוג של פסטיגל.
ניכר שיודעים שם את העבודה, אצל חסון והפקתו – בכל זאת, ביקור שמיני של עדן בהיכל, והכל תקתק כמו שעון. הבגדים הוחלפו, הביצועים התחדשו ועדן והלהקה נשמעו מעולה, הישג שקשה להגיע אליו בייחוד באולמות גדולים כמו זה. אחד ההישגים המשמעותיים של המופע הוא היכולת לשבץ את השירים בחכמה ולשלב ביניהם באופן שנותן במה לכל הלהיטים המוכרים, ומלהטט בין הנאמברים המרימים ("עד שתבואי עד אליי", "מדליקה לי הכל", "אין יותר מועדונים" – ההיילייטס הבולטים) לבלדות המרגשות ("גדל לי קצת זקן" ו"שקיעות אדומות" שהיה בחירה מצוינת לפתיחה של הערב).
מה שהיה בחירה קצת פחות מצוינת היה האירוח המפתיע של "מה קשור" שנראה כי היה אמור להיות שיא הערב אבל בפועל היה גיבוב של רגעים מביכים, כשהשלישייה לא הצליחה לשיר שורה אחת בקצב מהשיר בו הוזמנו להתארח ולאחר מכן פרצו במחרוזת שירים כלליים ("הפרח בגני" ו"חברות שלך" של עומר אדם היו רק חלק ממנה) שנראתה יותר כמו הזדמנות למנוחה קצרה בשביל עדן חסון, מבלי שום ערך מוסף למופע באמת. ליטרלי מה קשור.
אמרנו פסטיגל? אמרנו גם ליינאפ, שלא נאמר, תסריט. שלא נאמר, פרומפטר שמראה לחסון בדיוק מה להגיד, ומתי. כולל ה"תרימו את הידיים", "מה שלומכם?" ו"אני מת עליכם". השואו אמנם היסטרי, אבל אם יש משהו שמצליח באמת לרגש ולהזיז משהו בלב של הצופה בלייב זו התחושה הזו שהאמן באמת מתרגש וחווה את ההופעה כאירוע יחיד ומיוחד, גם אם יגיעו אחריו עוד שניים, שלושה או עשרה מופעים כאלה. התחושה הזו, האותנטיות הזו, נעדרה אמש, וחתמה סופית את העובדה שמדובר בשואו מקצועי, מהודק ומתוסרט, אך גם כזה שכנראה ייראה אחד לאחד גם ביום שלמחרת, ובזה שאחריו.
אין מה להגיד, עדן חסון לא דומה לשום אמן אחר במוזיקה הישראלית, וזה לכשעצמו מיוחד. הוא כותב, מלחין, מבצע בעל קול ייחודי והוא בעיקר נראה כמו בחור כזה מתוק, שקשה שלא להידבק בהתלהבות שלו. לא סתם הוא ממלא את מנורה כל פעם, ולא סתם אלפים מגיעים בכל פעם לצרוח את השירים שלו. גם אם רובם מדברים על אותם נושאים, ונשמעים די אותו דבר. כשזה עובד, זה עובד. וזה עובד לו פשוט מדהים.
עדן חסון יופיע בהיכל מנורה גם היום (23.3) ומחר (24.3).
