לרגל זכייתו בפרס ישראל: חזרנו אל התחנות בקריירה הענפה של דקלון

בסוף החודש שעבר הודיע שר החינוך יואב קיש לשלמה ארצי כי הוא נבחר לקבל את פרס ישראל על פועלו בתחום המוזיקה. ארצי הודיע כי במצב הנוכחי שאליו נקלעה המדינה הוא מוותר על הפרס. מי שיקבל במקומו את הפרס הוא המוזיקאי יוסי לוי, המוכר לכולם בשם הבמה שלו דקלון. הפרס יינתן לדקלון בן ה־79 ביום העצמאות הקרוב, לאחר קריירה ענפה הכוללת כ־40 אלבומים, חלקם במסגרת להקת צלילי הכרם. 

“בזכרי ימים ימימה", תקליטו הראשון של צמד צלילי הכרם (דקלון ומשה בן מוש) עם הסאונד המכשף של פופ וצלילים ים־תיכוניים וקולו העוצמתי של דקלון, כלל להיטים כמו “חנה'לה התבלבלה". הלהיטים הפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי, כששירי הפיוט והקודש משתלבים עם הבס, סולואי הגיטרה, התופים וכלי הנשיפה. כוורת פינת אלביס פרסלי בצומת אריס סאן עם קולו החם ושובה הלבב של דקלון. דקלון תמיד היה שם: עממי אך ממלכתי, צנוע אך דומיננטי, מקומי אך בינלאומי, מזרחי ומערבי. או במילים אחרות - ישראלי.

נשאלת השאלה, מהי תרומתו של דקלון לזמר העברי ב־50 שנות הקריירה שלו ומדוע הוא ראוי לפרס ישראל? האם זה בגלל הקול שחדר לכל בית בישראל, אשכנזי ומזרחי, או משום שהמוזיקה שביצע ניפצה את תקרת הזכוכית של המסלסלים המזרחיים? “הגיע הזמן שדקלון יקבל את פרס ישראל", טוען האמרגן, המוזיקאי ואיש התקשורת חגי אוזן. “בסיטואציה המורכבת שבה המוזיקה הישראלית נמצאת כעת, דקלון הוא המורי. כילד הוא הלך ללמוד אצל המורי, ועכשיו הוא המורי הזקן. דקלון תרם רבות לתרבות הישראלית, הוא לא עשה זאת בשביל פרסום ולא בשביל כסף אלא כי זה בער בו בנשמה, והוא עשה זאת מתוך אהבה עצומה למוזיקה. בתנאים בסיסיים ובעזרת מכונת תופים וגיטרה של בן מוש, הוא כבש את המדינה. דקלון הגדיר את הצליל הישראלי, הוא הגדיר איך אמור להישמע בעוד עשרות שנים הצליל המזרחי־ישראלי האידיאלי. השירה המסלסלת בישראל היא דקלונית". 

“בכיתי כששמעתי שדקלון זכה בפרס ישראל", מציין המוזיקאי נועם (תני) נתנאל. “אני מתרגש, כי דקלון שינה את החיים שלי ושל כל הדור שלי. פתאום קיבלנו גאוות יחידה. התביישנו לשמוע תימנית בריש גלי, ודקלון היה זה ששם את הצלילים האלה על המפה ושבר את כל המחסומים בטעם המיוחד שהוא שלנו. הוא נתן לגיטימציה למוזיקה המזרחית. דקלון גרם לנו לא להתבייש במוזיקה שלנו, והוא היה הראשון שעשה זאת. דקלון אף פעם לא הוזמן לפסטיבלי זמר ולא נתפס כממלכתי, אבל הוא היה הזמר המזרחי הראשון שיצר קונצנזוס. יש לו קול פעמונים שנכנס לכל לב, ולא משנה מאיזה מוצא אתה. הוא אף פעם לא נתפס כסופר־סטאר ואף פעם לא היה בשפל, הוא שמר בצניעות שלו על אותו מעמד והמשיך בדרך שלו, וזה גם מה שהפך אותו לכזה אהוד. הערכים שבקעו מהתנהגותו, מאישיותו ומקולו הם הישראליות האמיתית בעיניי".

“אף אחד לא חלם שהוא יגיע למעמד הזה", אומר האמרגן אשר ראובני. “הוא עיצב את התרבות המוזיקלית ומגיע לו מלוא הפרגון. דקלון יכול לקחת שיר ולהלביש לו תלבושת אחרת ולהפוך אותו ליותר חם, משודרג ומשוכלל. אני שמח על הזכות שהייתה לי לקחת חלק בקריירה של דקלון בשנותיה הראשונות ומאחל לו בריאות איתנה והמון מזל טוב על הזכייה".

לחזור לבראשית

הוא נולד כיוסי לוי בלב כרם התימנים ב־6 באפריל 1944, בן להורים שעלו ארצה מתימן. מנהגי תימן נכחו בבית הקטן שבו התגוררו. “היינו שמונה ילדים וישנו כולנו בחדר אחד, זה היה צפוף אבל חמים והכי נעים בעולם", סיפר לי בראיון שקיימנו בעבר. “למדתי בבית הספר תלמוד תורה ותמיד הייתי שר בטקסים ובכל הזדמנות. יום אחד סעדיה דמארי הבדרן־שדרן הגיע לבית הספר וחיפש כישרונות צעירים לתוכנית הרדיו שלו בקול ציון לגולה, שהוקדשה לעולי תימן. הוא התלהב ממני ולקח אותי לתוכנית. שרתי שם שיר שבת כלשהו. הייתי בן 6, וכל המדינה שמעה אותי ברדיו".

כילד פלא שכל השכונה הכירה בזכות שירת פיוטי שבת ברדיו, הוזמן לוי לשיר באירועים ובחגיגות בשכונה וגם בטקסי בית הספר. כחלק מהחינוך התימני, למד לוי אצל המורי שגר בשכנות לבית הוריו, ואחר כך בתלמוד תורה של תימנים ליד שוק הכרמל בתל אביב. “מבחינה כלכלית היה קשה: אבא עבד כמטאטא רחובות, ואמא הייתה כובסת, אבל מעולם לא חווינו רעב", סיפר בעבר. 

בין הצלילים התימניים שספג מבית אביו לבין מזמורי בית הכנסת ששמע בתפילה, נמשך לוי לסאונד של שני אלילי פופ־רוק שכבשו את הנוער הישראלי בשנות ה־60 המוקדמות: אלביס פרסלי וקליף ריצ'ארד. “היה לי פטיפון בבית ואת התקליטון של אלביס עם השיר ‘A Big Hunk O'Love', ולא הפסקתי לשמוע אותו שוב ושוב, גם בלילה כשההורים היו ישנים נהגתי לשמוע אותו בשקט. עד היום יש לי תקליטייה ענקית של אלביס. הערצתי את הקול שלו וחיקיתי אותו מאוד טוב", סיפר. “אהבתי שירים הודיים, בייחוד אלה שראיתי בסרטים של ראג' קאפור, ובעברית אהבתי את ג'ו עמר ובצל ירוק".

עם כל הכבוד להשפעות הרבגוניות, מי שפתחו ללוי את הדלת לעולם המוזיקה היו שניים: משה משומר ושלמה (דבל'ה) מורי, צמד צלילי שבזי שפעל בכרם בשנות ה־50 וה־60 ועשה את החפלות הראשונות בישראל. “הם היו המנטורים והמורים של כולנו, בזכותם הפכתי לזמר", אמר דקלון. “בתחילת הדרך הם היו לוקחים את בן מוש ואותי לחפלות והייתי מצטרף בלי לשיר, רק עומד ולומד מהם. כל השירים שהופיעו בתקליטים שלנו, היו השפעות שספגנו מהם. מ'חנה'לה התבלבלה' ועד ‘חסידה צחורה' ו'סורו מני'". 

בשנות ה־60 זכה מחבריו לכינויו “דקלון". “גדלתי בכרם התימנים, שם היו מדביקים לכל אחד כינוי. אני הייתי הכי שחיף שאפשר, אז קראו לי ‘דקלון'", סיפר בראיון ל"מעריב" בעבר. עם שחרורו מהשירות הצבאי חבר למשה בן מוש, שותפו לתחילת הדרך ותושב השכונה, שצעיר ממנו בשלוש שנים. “נפגשנו בשנת 60' ומשהו במועדון בבית הספר קלישר", סיפר דקלון בראיון ל"מעריב". “הייתי מבלה שם עם חברים וראיתי את בן מוש מנגן עם משה משומר ודבל'ה זכרם לברכה. התחברנו וביקשנו מהם לשיר איתם. אחר כך ראינו שיש בינינו כימיה ושאנחנו שרים חלק, אז החלטנו להקים צמד. בכלל לא חשבתי שאהיה זמר אלא דחפו אותי לזה. אולי זה ייעוד, מי יודע?".

בן מוש למד ממשומר לנגן במנדולינה ובהמשך עבר לבוזוקי ולגיטרה חשמלית. השניים הופיעו יחד עם צלילי שבזי, עד שפרשו כנפיים לבד. “אחרי שהשתפשפנו בהופעות, התחלנו ללמוד לאט–לאט את השירים, עד שתפסנו ביטחון והרגשנו שאנחנו מוכנים לצאת לבד כצמד", סיפר דקלון. “בן מוש קנה מגבר ומיקרופון, ואז התחלנו להופיע בחפלות. אבל מה? משומר ודבל'ה לא לקחו כסף על הופעות, הם הופיעו בחינם. בן מוש דרש 50 לירות על ההופעה הראשונה שלנו ביחד - וקיבלנו כסף. בהמשך העלינו את המחיר ויצאנו לדרך. היינו נוסעים להופעות על הווספה של בן מוש. הוא נהג ואני החזקתי את המגבר והמיקרופון. זה היה טירוף".

הצמד, שהוקם רשמית בשנת 1972, נשא בתחילה את השם צלילי הבוזוקי, בהשראת שיגעון המוזיקה היוונית ששטף אז את ישראל עם אריס סאן וטריפונס. בהמשך שינו את השם לצלילי העוד מהכרם. הם הופיעו בעיקר בבתי קולנוע, באירועים משפחתיים באזור המרכז ובחפלות בשכונה. “בשלב מסוים חזרתי מחו"ל עם גיטרה ומכונת תופים חדשנית וזו הייתה התזמורת שלנו", סיפר בן מוש. “בהתחלה בן מוש ואני עבדנו בתחום היהלומים, ובערבים היינו יוצאים להופעות", סיפר דקלון. “בשלב מסוים פיטרו אותנו כי היינו מאחרים כל הזמן לעבודה בגלל ההופעות בחפלות עד השעות הקטנות של הלילה, אז החלטנו להתמסר רק למוזיקה".

צלילי המהפכה

התפנית בקריירה של הצמד אירעה בשנת 1973, כשדקלון ובן מוש פגשו לראשונה באשר ראובני, לימים מהאמרגנים החשובים והמשפיעים בזמר הים תיכוני. באותו זמן עבד ראובני בחנות החשמל והתקליטים האחים ראובני בשכונת התקווה. “בזמן מלחמת יום כיפור הייתי מאורס", סיפר אשר ראובני לאחרונה בראיון ל"מעריב". “במהלך המלחמה נפצעתי, ואח של אשתי נהרג במלחמה, ולא יכולנו לחגוג את נישואינו. בסוף התחתנו ברבנות. אחרי כמה חודשים ערכנו חפלה בבית, וחבר המליץ לי על להקה מכרם התימנים. הגיעו שלום שובלי, דקלון, משה בן מוש ומשה משומר. הם שרו שירים שלא הכרתי, כמו ‘חנה'לה התבלבלה' ו'בזכרי ימים ימימה'. ביקשתי מאחי מאיר להקליט את החפלה על טייפ סלילים. מאיר הקליט לי מספר עותקים, ראיתי שזה נחטף וביקשתי ממנו עוד עותקים, עד שזה הופץ בצורה מסחרית. בעצם תעשיית הקלטות הפיראטיות בישראל נולדה עם דקלון ובן מוש. בשנת 74' דקלון ובן מוש ביקשו שנפיק להם אלבום. באותה תקופה נולדה בתי הבכורה. הזמנתי אותם לחפלה וכיניתי אותם ‘דקמוש', כינוי שדבק בהם". 

אז דקמוש ביקשו לשנות שוב את השם שלהם. מ"צלילי העוד מהכרם", החליטו לקרוא לעצמם "צלילי הכרם". “באותה תקופה רמי דנוך ויהודה קיסר התפרסמו עם צלילי העוד, אז הם רצו להבדיל עצמם", מסביר ראובני. “ב־1975 הפקנו להם את אלבום הבכורה, ‘בזכרי ימים ימימה', שהיה הצלחה מסחררת והם התחילו להופיע הרבה".

“נהגנו לעשות יום־יום חזרות בבית של חמותי בשכונת בבלי, עד שהרגשנו שהחומר יושב עלינו טוב ושאנחנו מוכנים להקליט", אמר לי דקלון. “במקביל, עוד לפני התקליט, הקלטות הפיראטיות שלנו הפכו ללהיט בתחנה המרכזית. מה שכן, לא ראינו מזה גרוש בהתחלה, כי זה היה לא מאורגן".

“בזכרי ימים ימימה", אלבום הבכורה של הצמד שראה אור, הפך את השניים לפופולריים בעיקר בשטח. “הרדיו לא השמיע אותנו, ולא קלענו לטעם של העורכים המוזיקליים, אבל הקהל קנה את התקליטים והקסטות שלנו והזמין אותנו לאירועים, אז הביקוש להופעות עלה", אמר דקלון. “אנחנו שכבנו על הגדר בשביל שימי תבורי, זהר ארגוב, חיים משה וכל מי שבאו אחרינו".

כשלושה חודשים לפני צאת אלבומם, יצא התקליט של צלילי העוד, שחלקו כלל שירים זהים לשירים של צלילי הכרם, מה שהוליד תחרות בין שתי הלהקות לגבי השאלה מי היו הראשונים להפיצם. אם כי זכות הראשונים, יש להזכיר, שמורה למשה משומר ודבל'ה. “אנשים לחצו עלינו להקליט, ואנחנו היססנו", סיפר לי בן מוש. “בינתיים הקלטות שלנו, שנמכרו בחפלות, הגיעו לרמי דנוך ויהודה קיסר, ששמעו את זה והקליטו את השירים. אפילו שהתקליט שלנו הצליח, הם קלקלו לנו את המומנטום ועשו לנו בית ספר".

לימים, אחרי סכסוך מתוקשר בן עשרות שנים, דקלון ורמי דנוך יישרו את ההדורים, השלימו, התיידדו ויצאו לסיבוב הופעות ארצי מוצלח ביחד שארך כשנתיים. “בשנת 2018 החלטתי לשבור את הקרח ולוותר על האגו והושטתי לדקלון יד", סיפר לי רמי דנוך בראיון ל"מעריב". “התחבקנו, וההופעות שלנו היו סולד אאוט בכל מקום. הסיבוב נקטע עם פרוץ הקורונה".

התקליט עצמו הפך לאבן דרך במוזיקה הים תיכונית בפרט ובמוזיקה הישראלית בכלל, כשהוא שילב תזמורת קצב עם כלים מערביים ונגיעות רוק'נרול ופופ עם אלמנטים מרוקאיים, תימניים, יווניים ומקומיים, תמהיל שבקולו העוצמתי של דקלון ובנגינתו האוטודידקטית מלאת הרגש של בן מוש היווה נדבך חשוב במהפכה המוזיקלית שהתחוללה במוזיקה הישראלית בשנות ה־70 ועיצבה את פני התרבות המקומית. כך מצאו עצמם, בלי להתכוון, כמחוללי מהפכה מוזיקלית יחד עם שותפיהם צלילי העוד ואהובה עוזרי.

ארבעה חודשים אחרי צאת אלבום הבכורה שלהם, הוציאו השניים את אלבומם השני (“צלילי הכרם", 1975) שכלל להיטים כמו “סורו מני", “גדליה רבע איש", “יודוך רעיוני", “כואב ושר לך" ו"אשאל אלוהי". אלבומם השלישי “שושנת תימן" (1976) כלל, מלבד שיר הנושא, את הלהיטים “אסתר אסתר" ו"אהבת היחפן". אלבומם הרביעי “זיכרונות בכרם" (1977) נטה יותר לכיוון של פופ־רוק עם נגני להקות קצב. ובשנת 78' הוציאו את אלבומם החמישי “להיטי זהב בתימנית", שבו ביצעו שירים תימניים. ההרכב דאג לשלב בין שירי חול לשירי קודש ומסורת, שילוב שלימים הגדיר מחדש את מה שמכונה כיום ז'אנר “אמוני".

בעוד צלילי העוד זכו להופעות בטלוויזיה, צלילי הכרם לא הושמעו ברדיו ובטלוויזיה ולא הופיעו בהיכל התרבות, אלא צמחו במועדונים, באולמות האירועים ובדוכנים של התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, שהכניסה אותם דרך הדלת האחורית למיינסטרים. “היינו דבר חדש שלא שמעו כמותו עד אז, שונים מכל דבר אחר, וזה תפס כאש בשדה קוצים אבל איפה? ברחוב. בסוף הרחוב היה זה שהכניס אותנו לרדיו", סיפר לי דקלון בעבר. “תבין, לא הזמינו אותי לאף פסטיבל זמר, לא הפזמון, לא החסידי ולא המזרחי. פעם אחת בלבד הוזמנתי להשתתף בפסטיבל הזמר המזרחי, עשיתי חזרות ב'בית המורה' עם תזמורת, אבל לפני הפסטיבל עצמו הודיעו לי לא להגיע, ביטלו את השתתפותי ולא נימקו לי. אני חושב שיוסף בן ישראל לא רצה אותי. לימים הוא התחרט והתנצל בפניי על כך".

על פי סיפורי הצמד, הם הופיעו פעמיים בכל ערב בלו"ז אינטנסיבי, ובשנת 1978 נסעו לנסות את מזלם בלונדון. “בן מוש הציע שניסע ללונדון", אמר לי דקלון. “הייתה לי שם משפחה והופענו בכמה חפלות לקהילה התימנית. אחרי שלושה חודשים בן מוש חזר לארץ ואני נשארתי למשך שמונה חודשים ועבדתי בהלחמת זהב אצל גיסי".

כשדקלון חזר, הוא גילה שבן מוש צירף בהיעדרו שותף חדש, הזמר הצעיר והאלמוני דאז חיים משה. “כשחזרתי, היינו שני סולנים, וכך הופענו והקלטנו מספר שנים", אמר דקלון. בשנת 1981 עזב חיים משה את הלהקה ומי שהחליף אותו היה אהרון ירימי. בשנת 1981 יצא אלבומה השישי והאחרון של הלהקה במתכונת זו, “יום שישי הגיע", שמלבד שיר הנושא כלל גרסת ההרכב ל"סוד המזלות". 

“העבודה שלנו ירדה ולא התפרנסנו יותר מדי", סיפר דקלון. “בשלב מסוים בן מוש טיפח את חיים משה והפיק לו את אלבום הפריצה שלו ‘אהבת חיי' עם השיר ‘לינדה', ואני פצחתי בקריירת סולו. בערך בשנת 1983 נפרדו דרכינו. לאורך השנים חזרנו לשתף פעולה לתקופות קצרות אבל שוב נפרדנו".

לשיר בקול ערב

יריית הפתיחה של קריירת הסולו של דקלון הייתה בדואט הבלתי נשכח עם חופני כהן בסרט הקאלט של המוזיקה הים תיכונית “כאסח", שיצא בשנת 1984 ובו ביצעו השניים את הלהיט “לשיר בקול ערב", שעד היום מושמע בחפלות. השיר נשא את שם אלבום הסולו הראשון של דקלון שיצא באותה שנה. על עטיפת האלבום נכתב “בליווי להקת צלילי הכרם", כטריק שיווקי, אף שבן מוש, משה וירימי לא היו חברים בה והיא כללה תזמורת נגנים שגיבש דקלון.

הלהיט הגדול מהתקליט היה “שבחי ירושלים", פרי לחנו של אביהו מדינה. “ב־1976 סיפרו לי שמקיימים בירושלים פסטיבל פייטנות", סיפר מדינה בעבר. “התבקשתי לכתוב מנגינה לטקסט מהמקורות. נזכרתי בשתי השורות ממזמור קמ"ז בתהילים, הלחנתי אותן וחיכיתי שייצרו איתי קשר. חלף חודש, חלפה שנה ולא יצרו איתי קשר. בינתיים שכחתי מהשיר הזה".

“כשעבדתי על אלבום היה חסר לי שיר אחרון להשלמתו", סיפר דקלון. “ביקשתי מאביהו לפשפש בסקיצות שלו, ואז במקרה כשניגנתי את הקסטה, שמעתי את ‘שבחי ירושלים'. אמרתי לו שזה השיר שאני רוצה להקליט. כך, ממש ברגע האחרון, הקלטנו אותו. המפיקים ביקשו ממני לוותר על השיר הזה אבל לא הסכמתי - וטוב שכך".

בשנת 1987 הוציא את אלבום הסולו הרשמי שלו “מורי", שמלבד שיר הנושא המצליח “המורי הזקן", שכלל פתיח גיטרה של יהודה קיסר א־לה להקת הצלליות שליוותה את קליף ריצ'ארד - עוד השפעה לשילוב של פופ ים תיכוני שדקלון היה מהראשונים שביצעוהו - בלטו מתוכו גם הלהיטים “אהובת לבבי", “סימנים של דרך" ו"אבי".

בתקליט הסולו השני שלו “יוצא לדרך" (1989) עשה קאבר עברי מוצלח ללהיט הצרפתי “Elle Etait Si Jolie" של אלן בארייר, שבגרסתו הפך ל"בנתיב מעורפל". בשנת 1991 חזר לשתף פעולה עם בן מוש בשני אלבומי מחרוזות ים־תיכוניות “חפלה עם דקלון ובן מוש"; בשנת 1992 הוציא את אלבומו “זמר מתחדש"; ובשנת 1993 הקליט עם אביבה אבידן את אחד מלהיטיו הגדולים ביותר - “כותל המזרח". בשנות ה־80 כמעט לא הופיע בטלוויזיה, בייחוד לאור עלייתם של זמרים פופולריים בזמר הים־תיכוני דוגמת זהר ארגוב, חיים משה, ג'קי מקייטן ומרגלית צנעני. ועדיין, בעז שרעבי אמר עליו אז “דקלון זו המוזיקה הקלאסית שלי", וזהר ארגוב כינה אותו “מורי ורבי". 

באותו עשור, כשהמוזיקה המזרחית הייתה בכל מקום, דקלון לא חסך ביקורת על תופעת ריבוי הקסטות של המוזיקה המזרחית בקצב מהיר, שבא לעתים על חשבון האיכות. בשנת 1988 אמר ל"מעריב": “הורסים את המוזיקה המזרחית. הפכו אותה למסחרה. השיטה של ‘שלוש בעשר' (שלוש קסטות ב־10 שקלים), היא הסיבה לדימוי הירוד של המוזיקה. למה שישקיעו בטקסטים יפים ועיבודים יקרים כשאפשר לעשות חאפ לאפ ולסגור קופה? צריך להבין שגם במזרחית יש תרבות, מוסר, ערכים. כל מה שאביהו מדינה כתב זה קלאסי. שיר כמו ‘אל תשליכני לעת זקנה', זה מסר לדורות. אנשים כבר לא רוצים היום לשמוע מערכים. גם כשהיה הגל של זמרים אשכנזים, שביצעו מוזיקה בסגנון מזרחי, זה היה טוב יותר ופחות. אריק איינשטיין מסוגל לבצע מוזיקה מזרחית וכולם ימותו על זה".

בשנת 1994 הוציא דקלון אלבום כפול בשם “שר חצי יובל", הקליט דואט עם אהוד בנאי (“ניצוץ האהבה") והוציא להיט חדש - “לוגם לוגם", דואט עם הזמר דוד דהרי. לאורך השנים הקליט דקלון 35 אלבומי סולו, שיתף פעולה עם אומנים רבים, מחיים משה ושלומי סרנגה ועד דץ ודצה והדג נחש. אבל שיתוף הפעולה המוצלח והפורה ביותר שלו בשנים האחרונות הוא ללא ספק עם היוצר והזמר סגיב כהן, שעמו הקליט ארבעה אלבומים, שכללו שירים מקוריים לצד גרסאות כיסוי, ובמיוחד זכור הקאבר הפופולרי שלהם לשירים “עמק הפרחים" ו"צלצולי פעמונים", של חברתו של דקלון מימי הכרם, אהובה עוזרי, שאף התלוותה אליהם מעת לעת לסיבובי ההופעות ברחבי הארץ.

“הכל התחיל מרעיון של המפיק יפרח מתנה", סיפר לי דקלון בעבר. “הוא חשב שהחיבור בינינו יכול לשאת פרי, וזה עבד. יצאנו לסיבובי הופעות ברחבי הארץ וזה מזכיר לי קצת את התקופה של צלילי הכרם בימי השיא. יש לי הרבה מזל, ואחד מהמזלות עבורי הוא סגיב".

“התרגשתי מאוד מהבחירה להעניק לדקלון את פרס ישראל בתחום הזמר העברי", מספר סגיב כהן. “דקלון מבחינתי הוא פסקול חיים ישראלי משובח, מאבות המזון של הזמר הים תיכוני, נעים זמירות ונעים הליכות. איש צנוע, נטול מניירות וגינונים של חשיבות עצמית שאופיינית לפעמים אצל אנשים במעמדו. זכיתי להקליט איתו ארבעה אלבומים ולהופיע לצדו במשך חמש שנים. שלוש שנים חלפו מאז שהופענו יחד, הלוואי שהפרס הזה יעורר אותו מחדש ויחזיר אותו שוב לבמה". 

עם פרוץ הקורונה דקלון הפסיק להופיע ולהקליט. “לאחר שלקה באירוע מוחי, מצבו הבריאותי הולך ומידרדר, הוא מתקשה ללכת, לדבר ולשיר", אומר מקורבו. “הוא מודע לזה שהוא חולה ומשתדל להתחזק". בראיון שנתן לפני שנתיים לאתר “הידברות" סיפר: “אני מרגיש שהייעוד שלי הוא לשיר ולשמח אנשים, וחושש שיבוא יום בו איאלץ להפסיק לעשות זאת. גם עכשיו לא תמיד קל לי לשיר, כי מאז האירוע אני סובל מתופעות לוואי, ביניהן סחרחורות".