בעוונותי - אני לא צופה תאטרון נלהב. למעשה, אני די בטוח שאפשר לספור את מספר הפעמים שהייתי בתיאטרון בכל חיי על כמות האצבעות שיש לאדם ממוצע בשתי ידיים, עם קצת עודף. ראיתי את ״המילטון״. ראיתי את ״בוק אוף מורמון״, ראיתי את ״מרושעת״, וגם את ״שיקגו״, זכורה לי גם פעם שצפיתי במחזה שייקספירי כלשהו שלא היה המלט, אבל עם אקדח לראשי - לא הייתי יכול לומר איזה מחזה זה היה.

אה, והיתה גם פעם שלקחו אותנו לצפות במחזה של חנוך לוין מתישהו בתיכון. אבל זהו בערך. משהו במדיום הזה פשוט לא מושך אותי מספיק, ולכן לא  השקעתי מספיק בפיתוח החיבה אליו.

 אבל כשיש ילדים, וצריך למצוא להם פעילויות, אז לפעמים צריך לאלתר. וכך מצאתי את עצמי, חוגר את הקטן למושב, ומחכה שהגדולה תחגור בעצמה (כי היא כבר מתעקשת), ויצאנו לכיוון המדיטק בחולון, כאשר הם מלאים התרגשות ואני רק מקווה שהכל יעבור בנעימים.

דמיינו את הפתעתי המוחלטת כאשר לא סבלתי כלל מההצגה, ואפילו התעניינתי בה ובטכנולוגיה שסביבה, טכנולוגיה אשר לפחות מבחינתי היתה חדשנית למדי, לפחות עבור הצגות ילדים.

הסיפור ב״דבורה מאיה״ הוא סיפור פשוט ומוכר יחסית, כזה שבא ללמד ילדים איך לחזק את תחושת האינדיבידואליות שלהם, ולהמחיש עד כמה להיות שונה ומיוחד - זה נחמד. אבל פורמט ההצגה הופך אותה למעניינת עבור הילדים, וקלה לעיכול עבור ההורים.

 ראשית, האולם דומה יותר לדירת סטודיו קטנה וקהל הצופים הקטן (כ 40 איש לכל היותר) ישוב על שטיחים פזורים וכסאות סביבם. הבמה נמצאת למעשה באותו מפלס, מרחק כמה צעדים מהילדים, כך שהם ממש קרובים והופכים לחלק מההצגה עצמה. שנית - מדובר בהצגה קצרה יחסית, כ 45 דקות.

ואולי הכי חשוב, מדובר למעשה בהצגת יחיד, כאשר רק הדבורה מאיה מציגה בפנינו את המחזה (במקרה שלנו היתה זו רימון כרמי המוכשרת, אך היא מחלקת זמנה עם דבורה אחרת - דנה מכטיי) אבל היא נמצאת מול מסך וידאו ענק, ומתקשרת עם דמויות ואירועים המופיעים עליו בתיאום ותזמון מושלמים.

הקולות המדבבים את דמויות האנימציה המופיעות על גבי המסך כוללים שמות מוכרים היטב כמו קרן מור, ערן מור, עירית קפלן ועוד. הבימאית קרן חובב והמחזאית הדס שר יצרו מחזה קצר, מקורי ומעניין, כזה שמותאם היטב לטווח הגילאים אליו כיוון (3 עד 7 למקרה שתהיתם), ובעזרתם האיורים של איה מערבי, עיצוב הוידאו של נמרוד צין ועוד מעורבים במלאכה יישמחו להעביר לכם ולילדיכם קצת זמן בקיץ הקרוב, אם תמצאו את עצמכם באיזור חולון.

בת ה-6 ובן ה-4 הכריזו בקול רם שזו היתה ההצגה הכי מגניבה שהיו בה אי פעם.ֿ מי אני שאתווכח?