מאז ילדותו מתעניין האמן ניב פרידמן, בספרים ובהיסטוריה. "אהבתי לדמיין את עצמי בתוך חלק מהאירועים ההיסטוריים שקראתי עליהם" הוא אומר. לימים, כשבגר ועמד על זהותו המינית כהומוסקסואל הבין שההיסטוריה מוצגת בספרים על ידי קבוצה מצומצמת של אנשים, לרוב גברים הטרוסקסואלים, בעוד שלדמויות הדומות לו, לא מצא ייצוג בספרים.
"הערצתי את הדמויות בספרים, ועם זאת יש לי ביקורת על האופן בו נכתבה ההיסטוריה, שהותירה דמויות אחרות מחוץ לנרטיב. פעם בי רצון ילדי ורגשי להיות חלק מאותה היסטוריה".
הפרקטיקה האמנותית של ניב פרידמן, 26, בוגר לימודי אמנות באקדמיה "בצלאל" בירושלים, משלבת מחקר היסטורי מעמיק ודקדקני לצד חירות אמנותית לטוות סיפורים דמיוניים ולשתול מוטיבים הומוסקסואלים וקווירים בספרים. ביצירתו הוא מגלם בעצמו את הדמויות שחקר, ומציג נקודת מבט חדשה תוך שהוא מעלה שאלות על נקודות המבט ההטרוסקסואליות והאופן בו היא מעצבת את ההיסטוריה, כשעבודותיו מערערות על ההפרדות המקובלות בין אמת לבדיה בין עבר להווה ובין מציאות לדמיון.
סדרת העבודות שלו "מקום בין הספרים" תוצג בשבוע העיצוב "שקר וכזב" שיתקיים ב-22-29 ביוני בבית הנסן בירושלים.
את העבודה על הסדרה החל ניב פרידמן בימים הירושלמיים שלו בשנות לימודיו ב"בבצלאל" (2015-2019). הסדרה, שתוצג בחלקה בשבוע העיצוב, כוללת שמונה ספרים ושתי מפות, כשלתוך הספרים הישנים החדיר האמן דימויים חדשים שיצר כשהוא עצמו נראה חלק אינטגרלי בהם. העבודה נעשתה בטכניקה משולבת של עיבוד תמונה ממוחשב, הדפסה דיגיטלית ושימוש בחומרים ארכיוניים מקוריים שאסף.
"העבודה קשורה לחוויה הירושלמית שלי בשנות לימודי ב'בצלאל' (2015-2019) ונולדה במחשבתי כשהייתי הולך ברחוב הירושלמי. שם ובגלל הנראות הקווירית צבעונית שלי נדמה היה לי שאני עושה פעולה מחתרתית. אנשים הגיבו למראה שלי. לפעמים זה הפריע ופגע, אבל זה גם היה מעניין. מצד אחד ספגתי תגובות מיניות הומופוביות, והשמיעו לעברי קולות של חזיר, מצד שני העובדה שאני הומו, גרמה לאנשים זרים, דתיים וחילונים, לפתח איתי שיחות ואפילו לצאת מהארון בפני".
באחד משיטוטיו בירושלים הוא מצא על ספסל את הספר "מצביאים מפורסמים" מחניבעל ועד נפוליאון, וכן, גם משה דיין היה שם.
"אימצתי את הספר, קראתי בו ונדהמתי לגלות איך הפרספקטיבה על ההיסטוריה נוצרה רק דרך גברים הטרוסקסואלים, מונחים צבאיים, מלחמות, שטחים כבושים והרוגים. לאחר מחקר שעשיתי על הספר, כולל על מצבו הפיסי, הדפים שהתיישנו והכריכה סגנון ההדפסה ועוד, שתלתי בתוכו דימוי שלי לבוש במדי צבא כאילו אני נמנה עם אחד המצביאים המסוקרים בספר. אבל משהו בעיניים שלי יוצר תחושה שמשהו לא הגיוני בתמונה. אני לא מביט לאופק ולא חושב על המהלך הצבאי הבא. המבט שלי פונה כלפי מטה, ותנוחת הגוף שיש בה משהו נשי ומיני, אינם מעידים שמדובר במצביא" הוא מתאר.
אבל לא רק ספרים המשקפים ראיית עולם מיליטריסטית צדו את עיניו. בספרים שחקר פרידמן נכללים גם ספרי מדע, ארכיטקטורה, זאולוגיה ופילוסופיה. "גם בספרים אלה יש כותב אחד דומיננטי המתאר את העולם בצורה חד צדדית ועם פרספקטיבה צרה שקישרתי אותה לתפיסה הגברית ההטרוסקסואלית, זו שרואה את הדברים בשחור לבן ובצורה ליניארית".
בפרוייקט "מקום בין הספרים" בבית הנסן, יוצגו הספרים בתוך ארונות התצוגה ההיסטוריים מהימים שבית הנסן תיפקד כ'בית המצורעים'. בספר הפילוסופיה "על היפה" העוסק ביופי, שיבץ האמן תמונה שלו הלקוחה מעבודה אחרת בה הוא התחפש לאספן אמנות הבוחן בזכוכית מגדלת פרח. "הכוונה היתה להראות שתמונת האספן היא פוסטר המייצג יופי, אבל למעשה הוא בוחן את יופיו של ציור הפרח" אומר פרידמן.
"גם שם הספר הצחיק אותי. כמי שלמד ב'בבצלאל' ארבע שנים על יופי ומה זה יפה, בא ספר אחד ומתיימר להסביר לי, ועוד בספר שאין בו ולו תמונה אחת על יופי".
בספר זאולוגיה ישן מרובה רישומים אנטומיים של בעלי חיים, הוסיף פרידמן רישום ובו הוא עצמו נראה אוחז סרטן עצום. בספר אחר "על הגבורה" יצר חותמות מסוג חותמות של ספרייה, ובמקרה זה של בית ספר תיכון חדש. "כדי להגביר את תחושת האותנטיות של הפעולה". בנוסף הוא שתל דימוי שלו כשהוא ניצב מאחורי סוללת טילים בתמונה מתוך מגאזין ישן של חיל האוויר. "בתמונה מסוג זה היה מצופה שיעמוד שם טייס או חייל שמתפעל את הטילים. ואילו בדימוי ששתלתי, אני מביט בחצי מבט לאחור ונראה יותר כמו דוגמן על מסלול אופנה, מפגין הבעה מינית זחוחה. בכך אני מבטא במקביל את הרצון שלי להיות חלק מזה, וגם את ההתרסה שלי" הוא אומר.
ניב הציג בעבר מעבודותיו במוזיאון היהודי במינכן, במוזיאון הכט בחיפה ובמוזיאון ישראל. סרטים שיצר הוצגו בפסטיבל הקולנוע הגאה ובפסטיבל הסרט הקצר באר שבע. הוא זכה פרסי הצטיינות בלימודים, תחרויות צילום וקליפים ומלגת Artiq לאמנות גאה.
התערוכה שהציג במוזיאון היהודי במינכן נוצרה על פי בקשתו של אספן ספרי היידי בת ההרים, בשפה העברית. לצורך כך הוא יצר סדרת צילומים בהם מופיעה היידי הישראלית, כולל בגדים תואמים שתפר לה לטובת הנראות הישראלית.
פרוייקט הגמר שלו בבצלאל עסק בטשטוש בין עבר להווה. בסרט "איש היעלים" התמקד בדמותו של הזאולוג הישראלי הראשון ישראל אהרוני בעקבות ספר שלו שמצא "זכרונות זאולוג עברי". "בסרט התחפשתי לאהרוני הזאולוג והמצאתי סיפור בדיוני אודות נוסע בזמן המגיע למצפה רמון של ימינו, שם הוא מנהל רומן עם עובד במלון 'בראשית' היוקרתי, שסופו טרגי".
העבודות שלך תואמות את עידן הפייק ניוז?
"בכל העבודות שלי יש אלמנט של שקר, כשבעבודה 'מקום בין הספרים' זה בולט במיוחד, כאן הדימויים ששתלתי הם שיקריים, ומתחזים להיות חלק מהספר. העובדה שזה נראה אמיתי גורם לי לחשוש שאולי אנשים יפספסו ולא יבינו את הרעיון ולא יבחינו בין ההיסטורי לפייק. ואולי זו הסיבה שהעבודה מרגיזה אנשים ויוצרת כלפיה אנטגוניזם. עם זאת היא תואמת את העידן בו אנחנו חיים, ואת נושא שבוע העיצוב שכותרתו 'שקר וכזב'".