לפעמים הוא עבריין אלים, מחסל נטול רחמים ונאמן רק לארגון ולעומד בראשו. אם חשבתם שמדובר בפוליטיקה, אולי לא טעיתם לגמרי.
המחזמר "שיקגו" במרכז ענב מצליח להביא את ברודוויי לתל אביב
המאפיונר ארתורו אוי ועוזרו המסור ארנסטו רומא, שתי דמויות שחיות משחיתות ואלימות עומדות במרכזו של המחזה "עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי" מאת ברטולד ברכט. המחזה נכתב ב-1941 בהלסינקי בירת פינלנד עת ברכט המתין לויזה לארה"ב, במסע ההימלטות שלו מגרמניה עם עליית היטלר לשלטון.
זוהי סאטירה אלגורית, מחזה גנגסטרים בראשותו של ארתורו אוי, מאפיונר הסולל דרכו לשלטון באופן מושחת וטרוריסטי, סוחט פוליטיקאים, מחסל ומשתיק מתנגדים ואנשי עסקים תאבי בצע, בעזרת שליחו ועוזרו הנאמן רומא.
המחזה בעיבודו העדכני האקטואלי של אודי בן משה המנהל האמנותי של החאן הירושלמי, עלה על הבמה בשבוע שעבר. כשבתפקיד רומא, נאמנו של ארתורו אוי (ארז שפריר) השחקן ויטלי פרידלנד. "תפקיד המאפיונר האלים אינו בדיוק הטייפ קאסט הצפוי עבורי, זה יותר כמו מתיחת שריר מבחינתי. אמנם עשיתי בעבר תפקידים שהיה בהם בעבוע אלים, כמו השאהיד שגילמתי ב'אדמה קדושה' עם נולה צ'לטון.
"רומא, הוא גנגסטר אלים, מחושב וקר. אפשר להגיד שמבחינת האיפוק, רומא ואני – ויטלי- דומים. גם אני מאופק ומנומס. כנראה שיש בי צד אלים ואגרסיבי אבל במידה, כמו בכל אחד מאיתנו" אומר פרידלנד.
בבכורה שהתקיימה בשבוע שעבר, לאחר מחיאות הכפיים וקידת השחקנים, אפשר היה לשמוע את התרשמות הצופים בדרכם החוצה מהתיאטרון בדבר הדמיון בין המתחולל על הבמה למציאות "זה היה כמעט כמו לצפות בחדשות בטלוויזיה" אמרה אחת מהן.
"למזלנו מדובר במחזה של ברכט שנכתב על ימים אחרים ועדיין רלוונטי לימינו. הרי ברכט לא סתם נהיה ברכט. גם אני מעדיף מחזה עם פן פיוטי אמנותי ולא העתקה אחד לאחד של המציאות. ואכן בהצגה מתבססים על קלאסיקה עם מונולוגים מתוך שייקספיר. העיבוד והבימוי של אודי בן משה הופך את המחזה לאקטואלי כולל שימוש בטכנולוגיה: מסכים ומצלמות אבטחה המורחים בקלוז אפ את פניהם של הפושעים והפוליטיקאים, כך שניתן לראות בענק את השקרים על פניהם".
זו הצגה של גברים
"למעט ניצן לברטובסקי שעושה שני תפקידים נשיים בהצגה, חוקרת השחיתות, ואשתו של העיתונאי החוקר דולפיט, הקאסט גברי. גם בחברה האלימות מגיעה בעיקר מהצד הגברי, ובדומה לממשלה בה כמעט לא מכהנות בה נשים. ממשלה שבכל יום מזמנת 'הפתעות' וגורמת לנו להרגיש שמענישים אותנו על משהו שבכלל לא עשינו".
ויש היבט נוסף לדמותו של רומא. המאפיונר הקשוח הוא הומו שמפתח זוגיות מטרידה ואלימה עם בנו של ראש העיר (שחר נץ). "אני לא מנשק את שחר נץ, אני מנשק את הדמות שהוא מגלם. ודאי שיש גם גייז אלימים. אני מוקף בלא מעט להט"בים וכמו כולם אני נחשף לאמירות ולחוקים האפילים שהממשלה הזאת מחוקקת".
אחד מסימני ההיכר של החאן הירושלמי, הוא להקת השחקנים שלו, כששחקניו משחקים במספר הצגות במקביל.
"'עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי', היא אחת משבע הצגות שאני משחק בהן במקביל" אומר פרידלנד ומונה: "היה שלום מר הופמן", "מבקר המדינה", "סיפור על אהבה וחושך", "טייבלה והשד", "הסבתות", "תעלולי סקפן" ו"נוף לים".
את ההצגה הפרועה והפנטסטית "נוף לים" יצר ומביים ויטלי פרידלנד בשיתוף עם שירילי דשא וגם משחק בתפקיד הראשי. הצגה ליצנית מצחיקה וכואבת, שמתרגמת בלי מילים ועם מוסיקה נפלאה את החוץ המטורף והחייתי של חיינו. סיפור העלילה מתמקד בפליט, עולה חדש (ויטלי פרידלנד) נוטף תקווה להתחיל חיים חדשים ומגיע אל מדינה שהיא פקעת עצבים רוטטת. בעודו מנסה להשתלב הוא מסתבך בשרשרת צרות שמגלגלת לידיו תינוק נטוש, איתו הוא יוצא למסע התבגרות וגילוי של יפי החיים.
"לפני חמש שנים נפגשנו שירילי ואני, לדבר על חלומות. סיפרתי לה שבתור חובב של הסרט האילם, אני חולם לעשות הצגה בלי מילים, וגיליתי שיש לנו חלום משותף. אבל רק כשהגיעה הקורונה, למי שזוכר, מצאנו עצמנו תקועים בבית ללא תעסוקה הבנו שזה הזמן ויצאנו לדרך. יצרנו הצגה שזוכה להצלחה מוצגת ברחבי הארץ וכבר יש דיבורים על חשיפה לחו"ל".
ההתייצבות בעמדת הבמאי, הייתה אתגר חדש בקריירה של השחקן ויטלי פרידלנד. "זה היה מורכב ומאתגר. גם ליצור את ההצגה 'נוף לים' לביים ולשחק בתפקיד הראשי. בחזרות הייתי רץ מדי פעם לווידאו כבמאי לתת הערות לשחקן".
זו הצגה פוליטית?
"יצרתי הצגה שמדברת על מה שכואב וקשה במדינה ובחיים האלה. דוד שטיינברג המורה שלי לתיאטרון פוליטי בתיכון, נהג לומר 'כשאתה חי במדינה שנמצאת במצב מלחמה ובוחר לעשות הצגה על מגדל פרחים זו אמירה פוליטית חזקה. שכן בעצם ההתעלמות מהמצב אנחנו שמים דגש על המצב ומנכיחים אותו".
ועוד אתגר מקצועי ניצב לפתחו: בימוי אופרה. המנצח ואג פפיאן, אביה של השחקנית סוזנה פפיאן וקולגה של ויטלי, הציע לו לביים אופרה.
אמש, (יום ראשון) במשכן לאמנויות הבמה באשדוד, התקיימה הבכורה לאופרה "ריטה" מאת דוניצטי ובבימויו של פרידלנד. "אני אוהב אופרה, 'ריטה' זו אופרה בופונית ליצנית ומצחיקה ללא פוליטיקלי קורקט, עם 35 נגנים, זמרים מופלאים והשחקן המטריף תומר שרון. מאד מרגש".
כיצד אתה מבצע מעברים בין שלל התפקידים?
"המעברים תכופים והקפיצות מהירות, אני לא זוכר טקסטים אני זוכר איך אני זז, הדברים נטמעים בגוף והפיסיות מזכירה לי את הטקסט. לדוגמא, כשאני זז ימינה ולוקח כוס יוצא ממני הטקסט הנכון".
ויטלי פרידלנד היה בן 8 כשעלה עם הוריו ממינסק לפתח תקווה "עיר האורות". במינסק התגוררה המשפחה המורחבת באחוזה רחבת ידיים עם סבא וסבתא, אחות של האם ומשפחתה ודוד נוסף. "היו לנו תרנגולות, כלבים וחתולים, עצים וגידולים שונים, ממש גן הדובדבנים" הוא נסחף. "היהדות התבטאה בעיקר בהדלקת נרות בערב שבת ושיחות על יהדות. לא חגגנו חגים. סבא שלי למד במדרשה ברוסיה וסבא רבא היה רב".
עם העליה לישראל האחוזה נמכרה והמשפחה התפצלה. הסבים והדודים נסעו לארה"ב ואילו ויטלי והוריו עלו לישראל כאן נולדה אחותו. "ההחלטה לעזוב את מינסק נטועה באנטישמיות, התעלמות ואלימות שהורי חוו, בעיקר במקומות העבודה. אמא היתה מורה מחנכת, ובארץ עבדה כמנקה בתים, אבא שהיה מהנדס אלקטרוניקה עבד כפועל בניין בישראל. כשירדנו מהמטוס התקבלנו בשדה התעופה בשירת 'הבאנו שלום עליכם' ונפנופי דגלים. זה היה הדבר הכי טוב שקרה לנו, לאחריו החלה ההתדרדרות".
כאן בישראל והכי רחוק ממינסק גילה ויטלי הילד שהוריו שיקרו לו. "הם סיפרו לי שבמקום אליו אנחנו עוברים, גדלות הרבה בננות, ואני שאהבתי בננות הייתי באקסטזה. בשניה שירדנו מהמטוס וכל הדרך לפתח תקווה חיפשתי את עצי הבננות. הצקתי להורים, בכיתי המון, הטחתי בהם את הכעס שלי והאשמתי אותם שהם שיקרו לי, בסוף קנו לי בננות בשוק.
לא הבנתי למה נאלצתי להיפרד מהחברים ומהחיים שהכרתי. בבית הספר במינסק לא סבלתי מאנטישמיות. דווקא בישראל, ועד כיתה ד' סבלתי מביריונות קשה. חטפתי מכות רצח מהילדים וקריאות 'רוסי מסריח'".
ביקרת במינסק מאז שעזבתם?
"היו לי מחשבות לנסוע, אבל עם הפלישה הרוסית לאוקראינה, אין לי רצון. רוסיה היא האויב. ההורים שלי לא הביטו לאחור אף פעם. מבחינתם אין אופציה אחרת, רק ישראל, ולא משנה כמה גרוע כאן, זה לא מתקרב למה שהם חוו בבלארוס".
אתה מהרהר באפשרות להגר מישראל?
"אין לי דרכון זר, לקחו לי את הדרכון הרוסי. חברים שלי אנשי היי טק, במה וקולנוע עוזבים לאחרונה את ישראל. עוברים ליוון פורטוגל, סרביה וכמובן לברלין. אני לא שוקל אפשרות של חיים בחו"ל, אלא אם היא מבוססת עבודה. כשאני פה אני משקיע את כל כולי, כי זה המקום שלי. אבל להציל את ישראל מהחבורה המטורפת שהופכת לרוב, לא נראה לי הגיוני. אני פוחד שבסוף הם יישארו פה לבד".
בגיל 11 למוד אלימות בבית הספר וללא עץ בננות מובטח, הודיע הילד ויטלי להוריו על החלטתו להיות שחקן. היה זה הסרט "המספרים של אדוארד" שצפה בו אין ספור פעמים שהשפיע עליו והלהיב אותו. "המורה בחטיבת הביניים בפתח תקווה אמרה ש'משחק זה לא בשבילי'. ולא ידעה שאני לא אוהב כשאומרים לי שאני לא טוב במשהו" הוא מגלה.
בשלב הבא, התקבל ויטלי למגמת תיאטרון בתיכון עירוני א' בתל אביב. "חסרו להם בנים במגמה. הייתי צריך להוכיח את עצמי, והוכחתי".
בסופו של השירות הצבאי כמפעיל מערכות קשר בחיל האוויר, התקבל ללימודי משחק בניסן נתיב "בשנה האחרונה הספקנו ללמוד עם ניסן. אהבתי מאד ללמוד ממנו אישית", התקבל למספר תיאטראות ובחר בתיאטרון החאן הירושלמי.
הפרק הראשון על בימת החאן ארך שבע שנים, בסופן עזב כדי לעשות תואר ראשון בקולנוע באוניברסיטת תל אביב בשילוב עבודה בתאטרון בית ליסין. בימים אלה סוגר פרידלנד סיבוב שני בן ארבע שנים בחאן הירושלמי וביחד 11 שנים לא ברציפות בתיאטרון הירושלמי.
בין לבין הוא נדד למילאנו, בעקבות לימודי העיצוב של אשתו דאז, נסיעה שהסתיימה כעבור שנתיים בגירושים וחזרה לארץ. "העמסתי על עצמי עבודה כדי לא להיות מדוכא על אובדן הזוגיות. הגירושים ברבנות היו משפילים בטקס ששנינו לא מחוברים אליו ולא מבינים מה רצו מאיתנו. אני מקווה שאנשים שאינם מחוברים לדת לא יעשו את הטעות הזאת", הוא אומר.
למראיינת (גילוי נאות: אני) אין כוונה להיכנס לתפקיד האמא היהודייה של ויטלי שבשבוע שעבר ציין ארבעים שנים להיווסדו. "אני רווק ועסוק, לא שש להתחתן שוב לאחר זוגיות בת עשור. כשאני נמצא על סף זוגיות אני שואל את עצמי האם זו האישה שמתאימה לי. לא בא לי לעשות טעויות. אני לא רוצה להיות בינוני, אני רוצה להיות טוב בהכל, גם בן זוג טוב. אני רוצה להיות לבד, אבל מצד שני אני לא עסוק בלפחד מפני הלבד. אני שמח, יוצר ומתפרנס מהדברים שאני עושה. לאחרונה גם אימצתי חתול טינידו, ביישן באיטלקית" הוא משתף.
בנוסף ובמקביל ליצירה הבימתית ויטלי פרידלנד עמל בימים אלה על כתיבת תסריטים לסרט ולסדרה ביחד עם חברו הבמאי יובל נובלמן.
פרידלנד הוא גם צלם מקצועי. הצילומים הפנטסטיים שלו מופיעים בעמוד האינסטגראם שלו. תקופה מסויימת הוא צילם בסטודיו שלו פורטרטים מקצועיים לשחקנים, זמרים וצילומי אופנה. "בתיכון עשיתי בגרות בתאורה. הצילום מאפשר לי לבטא את עצמי ולספר סיפור. אני משתדל לצלם אנשים בדרך אמנותית ולהציג אותם לעולם. זו משיכת המכחול שלי".
איך אתה מגיב לביקורות?
"אני לא נבהל מביקורת. לא יוצאת ממני אנרגיה רעה גם כשהביקורת רעה. אולי המבקר לא הבין את ההצגה כמוני. כפי שהיה בביקורת השלילית האחת על 'נוף לים'. חשוב לי להיות בקשר עם אנשים שמבינים אותי. אין לי חיבור עם אנשים שמתגאים בעובדה שלא קראו ספר בעשור האחרון, או מירי רגב שחשוב לה להדגיש שהיא לא קראה את צ'כוב, אני לא רואה איך אפשר לתקן את זה".
אתה מודאג ממצב התרבות בישראל?
"אני מודאג כי הממשלה לא מייחסת חשיבות לתרבות ומקצצת בתקציב התרבות. כשאלה הם פני הדברים איכות היצירה יורדת והקהל מתרגל למשהו פחות טוב ובהמשך לא יידע לזהות יצירה טובה. הקהל אינו רוצה אמנות מורכבת, הוא רוצה לנוח, מעדיף ללכת להופעות, שיהיה לו כיף שירימו לו. זה מסוכן ומצער. אני לא יודע מה לעשות אלא לקוות לטוב".
