סיפורו האמיתי של סרג'יו אורגו מקולומביה, נער בן 16 ששם קץ לחייו בעקבות לחץ ממסדי דתי שהופעל עליו בשל היותו הומוסקסואל, עומד במרכזה של ההצגה Dreamless, שתועלה בפסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר, במסגרת פרוייקט "החממה".
עמרי בקר המתרגם ובמאי ההצגה נחשף למחזה שכתב גבריאל טורס, מחזאי קולומביאני צעיר שחי בניו יורק, במהלך חיפושיו אחר חומרים לפרוייקט הסיום שלו לתואר שני בלימודי בימוי באוניברסיטת תל אביב.
לאחר שיצר קשר עם הבמאי הקולומביאני, למד בקר כי המחזה לא הוצג בשום מסגרת תאטרונית גם לא באמריקה. כך ההצגה עולה בבכורה עולמית בפסטיבל עכו ה-44.
"המחזה המקורי היה מפורק, לא רציף ולא קל לקריאה ולמרות הקושי יש בו קסם רב. בעיבוד שעשיתי ביקשתי לתת לו עוגן, לחבר אותו לקרקע", אומר עמרי בקר.
סיפורו של סרג'יו אורגו וסופו העגום, הסעיר במשך זמן רב את החיים בקולומביה. הוא היה תלמיד כיתה יא' בן 16 בבית ספר קתולי בבוגוטה הבירה, נער הומוסקסואל שהיה בטוח בזהות המינית שלו. במהלך הלימודים סרג'יו התאהב בחברו לכיתה והשניים הפכו לזוג וניהלו מערכת יחסים חשאית, בהסתר מהמימסד הבית ספרי הדתי והקשוח. חבריהם לספסל הלימודים שמרו, עם סרג'יו ובן זוגו על סודם. ואולם כשאחד המורים חשף את השניים, הם הושעו מלימודיהם בבית הספר, הופרדו ונשלחו לטיפולי המרה.
באחד הבקרים בשנת 2014 בדרכו לאחד מטיפולי ההמרה, סרג'יו התאבד בקפיצה מגג המרכז המסחרי בעיר, לנגד עיני אנשים שבהו בו שותקים. הוא הותיר אחריו מכתבים להוריו, לסבתו שגר אצלה בתקופת הלימודים, לבן זוגו ולחברים. ציטוטים רבים מתוך המכתבים שהותיר סרג'יו אורגו כלולים במחזה.
בעיבוד הבימתי בחר עמרי בקר למקם את המחזה בתוך קבוצת תיאטרון, בנוסף הוא מפרק את האופן בו מסופר הסיפור במחזהו של גבריאל טורס, ובמקום שחקן אחד המגלם את סרג'יו המדבר גם את הדמויות האחרות, הוא מפצל את הטקסטים בין ארבע דמויות: מנהלת הצגה, צלם, שחקן ושחקנית.
"בתחילת העבודה על המחזה תהיתי האם יש לי סמכות לעסוק בסיפור שכן אני לא גיי (אני סטרייט) ולא קתולי. מה שהכריע לבסוף היתה המחוייבות שחשתי כלפי הסיפור של סרג'יו. במיוחד בגלל הלחץ והרדיפה המימסדיים על הנער.
רדיפה מימסדית, היא תמיד נושא אקטואלי. אמנם אני לא מכיר אישית מי שנרדף בגלל נטייתו המינית, אבל לאחרונה שומעים לא מעט על הקושי הזה. בקולומביה האירוע היה מאד קיצוני, כשהנהלת בית הספר דחקה בסרג'יו להשתנות, כולל אמירתה המפורשת של המנהלת שאיחלה לו בהצלחה בטיפולים, מה שיאפשר לו לדבריה, לשוב אל לימודיו.
בכוחם של חברה או ממסד, אם בצבא, בחברה דתית או בהתנחלות, להפעיל לחץ על אינדיבידואל ולהביאו עד הקצה, כפי שקרה במקרה של סרג'יו אורגו. אני מקווה שהמציאות בישראל לא מתקדמת בכיוון הזה", הוא אומר.
זו עבודת הבימוי הראשונה של עמרי בקר (למעט תרגילי בימוי במסגרת הלימודים). "כשראיתי שפסטיבל עכו מחפש פרוייקטים הגשתי את ההצגה. דליה שימקו המנהלת האמנותית של הפסטיבל, התקשרה ואמרה שהם מעוניינים והחל תהליך שהוא בגדר חלום עבורי. ציוותו אלי את דורי פרנס וח'ליפה נאטור, שני הענקים האלה המלווים אמנותית את היצירה שלי".
ההצגה Deamless היא אחת משש הצגות החממה המהווה הזדמנות לבמאים ויוצרים מבטיחים בתחילת דרכם בליווי האמנותי של פסטיבל עכו. ההצגה תועלה במהלך הפסטיבל בשפות עברית וערבית, באולם הדיוואן, באולמות האבירים בעכו.
ההצגות בעברית יתקיימו ב-1.10 (17:00) וב-2.10 (11:00), והצגות בערבית: יתקיימו ב-1.10 (20:00) וב-2.10 (12:30).
השחקנים בסיל אבו ג'בל ודימה עביר לאון, משחקים בגרסאות בעברית וערבית של ההצגה כשהשחקנים נטע טל ואוהד פונטה ישחקו לצידם במופע בעברית והשחקנים סירין עלי, וראמי מריו סלמאן ישחקו לצידם במופע בערבית.
"החלטנו להעלות את ההצגה בשתי השפות, עברית ובערבית עם הנושא הטעון שלה מיועדת לכולם בחברה הישראלית. אני מקווה שההצגה תעניין גם את קהל דוברי הערבית. מטבעי אני אדם שמחפש לחבר ולאחד תמיד ולמצוא את המשותף בין אנשים. אני מאמין שבכוחה של האמנות לגשר על הפערים בין החברה היהודית לערבית".
במקביל לעבודתו כבמאי בתחילת דרכו עמרי בקר עובד גם כתאורן וסאונד מן בתיאטרון הקאמרי. "בזכות העובדה שעבדתי עצמאית על ההצגה כולל עריכת וידאו וסאונד ועיצוב תאורה במהלך הלימודים, יש לי ידע מקצועי טכני ברמה גבוהה", הוא אומר.
יש חשש שזה ייקבע את מעמדך בתיאטרון כאיש טכני?
"קיים חשש כזה שיהיה לי נוח במשבצת הטכנאי, שגם מפרנסת אותי היטב. ואכן עכשיו לקראת הפסטיבל אני חש בתוכי את הקונפליקט. ביום אני בחזרות ועובד כבמאי, ואילו בערב אני בהצגות בקאמרי מופקד על הצד הטכני. לפעמים צריך להוריד מהאגו, ועדיין העבודה כתאורן וסאנודמן נותנת לי המון ידע בתחום התיאטרון, ולהבנתי גם תורמת לי בהגשמת חלום הבימוי".
עמרי בקר, 30, נולד וגדל בטירת הכרמל, אחד משלושה בנים במשפחה ממעמד הביניים מסורתית ושמרנית, כדבריו. האב עלה מרומניה, שוטר, והאם עובדת במס הכנסה. "ללכת ללמוד תיאטרון היה צעד לא פשוט מול המשפחה שלי. הציפיה ממני הייתה שאתביית על עבודה מסודרת ומשפחה, אבל אני מרדתי והלכתי לכאורה 'נגד הטבע' ולא על המסלול שהתוו לי במשפחתי.
המרידה הזאת גורמת לי לחוש הזדהות עם סרג'יו גיבור ההצגה, למרות שחייו זה דבר רחוק ממני".
אי שם בתחילת דרכו הדרמטית, ועם המעבר מטירת הכרמל השמרנית לתל אביב הליברלית, נדמה היה שהלחץ המשפחתי עושה את שלו, כשעמרי בקר נרשם והתקבל ללימודי הנדסת מכונות באוניברסיטת תל אביב. אבל לפני שהשלים את הסדרי ההרשמה, ברגע של בהירות ומתוך אינסטינקט, הוא ביטל את ההרשמה לבית הספר להנדסה והלך ללמוד תיאטרון במסלול בימוי באוניברסיטת תל אביב.
"היה לי קשה לספר להורים שלבסוף בחרתי בתיאטרון. זה קרה כשהיינו כל המשפחה במסעדה, לאחר הארוחה ולפני הקינוח שלפתי את המידע. אני זוכר חוויה לא נעימה מהשיחה הזאת. הופעל עלי לחץ לבטל שגרם לי תחושה של חוסר אונים. פה ושם זכיתי לתמיכה מהמשפחה המורחבת".
ניתקת קשר?
"בשנים הראשונות ללימודים, שארכו חמש שנים, היה לי קשה לבוא למפגשים המשפחתיים, כשבאתי נמנעתי מלדבר על לימודי התיאטרון. אבל ולמרות כל מה שהיה, ההורים תמכו ועזרו לי ככל האפשר. הם לא נתנו לזה להשפיע על המחוייבות והמסירות שלהם כלפי. נשארנו משפחה".
כחברה, יש לנו מה ללמוד מהתנהלות המשפחתית שלך?
"לצערי היום כבר לא שומעים יותר את הקול המפייס והמחבר. החברה שלנו מפורקת. אנחנו עסוקים רק בפילוג. רואים ושומעים רק את השנאה הטהורה בתקשורת, ברשתות ובפוליטיקה, כשכל צד מתייחס לצד השני כאל אויב. נראה שאיבדנו את הכיוון".