אילו היה חי היום, היה אמור אריה ("פפה") פלדמן לציין את יום הולדתו ה-80, אלא שב-20 באוקטובר 1969 נפל פלדמן בעת מילוי תפקידו מירי צלפים של האויב בעת שהגיע לבדר חיילים באזור תעלת סואץ. בכך היה לסיפור הטרגי הראשון של אמן שנפל כחלל צה"ל.
פפה היה הבטחה גדולה בשמי הבידור המקומי בשנות ה-60, סטנדאפיסט כישרוני, מצחיקן בכל רמ"ח איבריו וגם זמר לא רע. הוא נולד ב-29 ביוני 1944 בחיפה ולמד בבית הספר היסודי "גאולה" בעיר, היה חבר בתנועת הצופים "שבט גאולה" ויחד עם חברו הטוב גדי יגיל היה מארגן ערבי בידור במסגרות אלו.
עם סיום לימודי התיכון בהצטיינות התגייס בשנת 1962 יחד עם גדי יגיל ללהקת פיקוד צפון והיה אחד מכוכביה הגדולים של הלהקה בתכניותיה "ידיים למעלה" (1963) ו"תן חיוך" (1964).
עם שחרורו מהצבא נרשם לפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים את לימודיו בה בציונים גבוהים. בשנת 1967 החל להקליט שירים ראשונים שזכו להצלחה רבה על גלי האתר, בייחוד "צרות במשפחה" ו"הלו נאצר, הלו חוסיין" (גרסה פרודית ל"שיר הטלפון" של ניקולה פאונה באווירת הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים). כחלק מרוח ההתנדבות שמילאה את לבו, פפה ארגן הופעות בפני חיילים בכל המוצבים, בחזית ובעורף ורתם לצורך זה את חבריו האומנים הידועים.
ב-20 באוקטובר 1969, בעיצומה של מלחמת ההתשה, נקרא לשירות מילואים פעיל ונפל בעת מילוי תפקידו בהפגזת אויב באזור תעלת סואץ מכדור שצלף האויב ירה בו ופגע פגיעה ישירה בראשו. פפה נהרג יומיים לפני שעמד להתחיל את עבודת הסטאז' שלו. הוא הובא למנוחת עולמית בבית הקברות הצבאי בחיפה. בן 25 היה בנפילתו.
בפרק זה של "מילים ולחן" בחר דודי פטימר לחזור אל סיפורו הטרגי של פפה, להשמיע את שיריו ומערכוניו ובעיקר לזכור ולהזכיר אותו.