שהיה בן 5, שלחו אותו הוריו החילונים של גיל קופטש לגן דתי. הם בוודאי לא שיערו בנפשם עד כמה החלטתם זו תהיה גורלית עבור בנם. "הבנתי אז שיש השם ושהוא אוהב אותי. פשוט הרגשתי את זה", הוא אומר היום, כשהוא אוטוטו בן 50 ומגדיר את עצמו "חידתי" - משחק מילים של חילוני ודתי, מישהו שיש בו "גם חול וגם קודש".
אנחנו נפגשים לרגל עליית הסדרה "פאנץ'" הערב ב־yes. הסדרה, שאותה יצרו יואב גרוס (הבן של האמרגן עמירם גרוס, עליו עוד ידובר בהמשך) ושבי זרעיה, עוקבת אחרי סצינת הסטנד־אפ הישראלית שפרחה כאן בניינטיז. כיאה לאחד הסטנדאפיסטים השנויים ביותר במחלוקת שפרץ באותן שנים, גם קופטש זכה בסדרה לדמות בצלמו. קוראים לה שאולי והיא מגולמת על ידי השחקן הצעיר איתי זבולון. גם קופטש עצמו יופיע שם בתפקיד אורח מפתיע.
"אני חושב שזה כבוד גדול שמישהו משחק אותי בסדרה", הוא אומר. "אם היית אומרת לי לפני 30 שנה שזה יקרה, הייתי מנפנף אותך או אומר 'תביאי לי לעשן את מה שאת מעשנת'".
מצטנע?
"תראי, אני צריך את הבמה, את העניין והריגוש ולדעת שיש לי פאנצ'ים טובים שמוכנים לקנות. גם בסדרה שמרו על הסגנון הייחודי שלי, אבל זה קצת מוזר לי. רק אני יכול להגיד את הקטעים שלי. אבל אני זה שמכרתי להם את הפאנצ'ים שלי. אני הרי יהודי ואסור לי להגיד לא לכסף".
כאמור, הימים שאותם מנסה לשחזר "פאנץ''" הם ימי שנות ה־90 העליזות. בין הטילים של סדאם חוסיין לערוץ 2 החדש, נולדה בעיר הגדולה סצינה חדשה שיובאה היישר מניו יורק. זה התחיל במועדון קטן בבית ליסין שנקרא "המרתף העליון", שבו התקבץ אוסף של אנשים שיש להם מה להגיד והם חייבים לומר את זה על הבמה. קופטש, חייל שבקושי סיים בגרות, מדבר על התורה בהקשרים פורנוגרפיים ושוחט כמה פסוקים קדושים.
בדיעבד, לא מוזר לך שיכולת כך להתריס?
"גם ספקות זה דיאלוג. זו אמונה יותר חזקה כשאתה צריך להתגבר על משהו שפועל בך נגדך. אבל אז לא היה לי אלוהים מהבחינה הזו. פתחתי איתו חשבון. ככה ראיתי סטנד־אפ, בלי פילטרים. הסטנדאפיסטים היום פחות מעיזים".
לא מעיזים לערבב בין קודש לפורנו.
"זה ערבוב שעשו כבר בשיר השירים".
את הדתיים זה פחות שכנע. בסדרה אתה מקבל מכות רצח.
"זה נכון. באו כמה דתיים למועדון של עמירם. ניסו לתת לי מכות, אבל במועדון שלו, עמירם גונן עלי בגופו. זה בעיקר קרה בפריפריות. זו היתה רק ההתחלה של הסטנד־אפ. הם באו בגישה של 'מי אתה שתבוא להצחיק אותנו? אנחנו אוכלים עכשיו צ'יפס, הצ'יפס הזה קדוש, ועוד תדבר אלינו בשפה אליטיסטית ותקרא לאחותי זונה?'. אז כן, אחרי כל הופעה כזו, היו מחכים כדי לתת לנו מכות".
ומה היית עושה?
"הייתי בורח".
את גרוס, האמרגן בה"א הידיעה של אמני הסטנד־אפ קופטש הצליח להצחיק מאוד. הוא אימץ אותו כאחד הטאלנטים הראשונים שלו והפך אותו לכוכב הבלתי מעורער בערבי הסטנד־אפ בפיצרייה שלו, שלימים תהפוך למוקד מאבק משפטי בינו לבין בנו ובינו לבין הטאלנטים שלו.
בפרק הראשון בסדרה, המועדון המתחרה, קאמל קומדי קלאב, מפתה אותך באמצעות סמים קשים לבגוד באמרגן ולעבור אליו. זה אמיתי?
"הייתי עמוק בזה עוד קודם. וילוז'ני היה המנהל האמנותי שם, והיה גם בן זיידל שהיה המנהל והם הציעו לי לבוא. אני יכול לומר שהיה שם הרבה שיק והרבה בוהמה ופריצת גבולות אמנותיים וכן היו גם סמים קשים, אבל אני תמיד העדפתי לעשן".
בסדרה אתה גם מנסה לעזוב את עמירם, בגילומו של צחי גראד, והוא מאיים עליך בתביעות.
"בניגוד למה שמוצג בסדרה, למזלי הייתי בלי חוזה והוא לא תבע, אבל כשהוא התחיל להחתים את טל פרידמן ומשה פרסטר וגרייניק ואלתרמן על חוזים דרקוניים, זה לא בא לי טוב. הוא היה דמות דומיננטית ושתלטנית. הוא ניסה להחתים את כולנו 99 שנה קדימה, אבל אני כבר הייתי סטודנט למשפטים וידעתי לשמור על עצמי. הוא היה איש מאוד קשה. גם הוא סבל מהבעיה האשכנזית של אינטליגנציה רגשית מועטה. דור שני לשואה. גם במשפחה שלי זה היה ככה. נורא פונקציונלי, גם בלי חיבוקים. לא הרגשתי יד אדם עלי המון שנים".
נשמע כמו מתכון בדוק לדיכאון.
"מי שלא בדיכאון או חרדה, כנראה לא מספיק אינטליגנט. אדם ששכלו בראשו חייב להיות בחרדה, או שהוא לא רואה את המציאות כפי שהיא. לא מזמן הפסקתי את הציפרלקס, כי בתקופה שלקחתי כמעט הצבעתי ביבי. היה לי סבבה וראיתי את הצד הטוב של החיים, אבל עכשיו אני רואה את השחיתות וזה אוכל אותנו, הופך אותנו למדינת עולם שלישי. השנאה הזו שיש בארץ כלפי כל מי שמעז לחשוב אחרת וראש ממשלה שדוהר על שסעים וזריעת שנאה ופחד. יכול להיות שהוא מדבר אנגלית מעולה ופטריוט, אבל זה שאתה גורם לציבור אחד לשנוא את השני, בעולם הבא לא יסלחו לך על זה, אדון ביבי".
תחושה של הבל הבלים
קופטש נראה כמעט כמו בתקופת הזוהר שלו, מינוס השיער. הוא הרבה יותר רגוע ושליו, אולי בגלל הקנאביס הרפואי שהוא צורך בקביעות. הוא מתגורר במכמורת עם בת זוגו, התסריטאית ענבל ברק, ושני ילדיהם, ובין היתר כותב ספרי ילדים ברוח התנ"ך.
"גרתי בכל מיני דירות בתל אביב", הוא נזכר בהבעה ספק נוסטלגית, ספק נגעלת, "זוחל בלילה שיכור בכל הסימטאות. אני מופיע בימים וכותב בלילות. היה אז הרבה כסף בטלוויזיה ואני חושב שהייתי באגו טריפ. מנער שנוי במחלוקת שהיה נואם נאומים מוזרים בחצר בית הספר, ומכריז על כל קיר ככותל שצריך לשים בו פתקים או על הקמת כת של אנשים שעושים קולת מוזרים, הפכתי לסטנדאפיסט שנוי במחלוקת. חלק אמרו גאון, חלק אמרו דפוק, אבל קיבלתי הכרה והמון אהבה".
ואז קיבלת את המשבצת של פרשן הסרט הערבי בתוכנית "שישי חי" .
"עד היום אני זוכר לטובה את העוגה שהבאתי למרב מיכאלי לפרצוף על פי בחירת הקהל. יש את הקטע הזה ביוטיוב למי שרוצה לראות, אגב".
הייתה בך המון אלימות.
"כן. לכל סטנדאפיסט יש שד בפנים. סטנדאפיסטים צריכים להוסיף קומדיה לחיים, כי רובם בדיכאון. כשעברתי לערוץ 1, ליאיר לפיד, הרגשתי יותר ויותר שהכל הבל הבלים, ואז נכנסתי למשבר".
אמרו שהתחרפנת.
"התחלתי ללמוד תורה עם נועה ירון (שגם לה יש אזכור בסדרה כבת זוגו של קופטש הצעיר – ע"א) עם רב שהיה טוחן לנו את הראש. הייתי אדוק. ניסיתי חרדי, הייתי ממש דתי, עכשיו אני בפנסיה. החלטתי ללמוד לבד תורה. זה היה קצת אחרי רצח רבין ועל סף מלחמת אחים בין דתיים לחילונים. החלטתי שאני חייב לגשר ועשיתי פינה לפרשת השבוע אצל לפיד. אבל החשיפה היתה טו מאץ'. אני אוהב להיות מפורסם, אבל לא מאוד. לא היתה לי פרטיות ורצו אחריי ברחוב".
לפתוח את הברז
במשך שלוש שנים עמד קופטש בראש מפלגת "עלה ירוק", שפעלה למען לגליזציה של סמים קלים, אך מעולם לא הצליחה להיכנס לכנסת, ולפני כמה חודשים הוא התמודד בפריימריז של מרצ וזכה ל־519 קולות בלבד.
"'עלה ירוק' סיימה את תפקידה ההיסטורי, והיום אני יכול לומר בגאווה שהקדמתי את זמני", הוא אומר. "רצתי בג'ונגל בלי מצ'טה, הצטלמתי על הקבר של בן־גוריון, עישנתי וניבאתי שכאן מהנגב יגדלו וייצאו מריחואנה. אז כולם אמרו לי שאני הזוי, מסטול ונרקומן. זה היה נכון, אגב, אבל הנה, משרד החקלאות רב עם המשטרה ונכון, לא תהיה לגליזציה, אבל היום אנחנו מייצאים קנאביס וזה יכניס המון כסף".
אתה עדיין מעשן?
"מאז שיש לי רפואי, הרבה פחות. אני קורא לכולם לבקש את זה. אני בטוח שאם יותר ויותר אנשים ידרשו את זה, זה יכניס המון כסף למשרד הבריאות והברז ייפתח סוף־סוף".
רצת לפריימריז של מרצ למרות שהתבטאת בעד התנחלויות.
"אני בעד מתנחלים כאנשים, אבל נהיה גל עכור בארץ של פשיזם, לאומנות וגזענות, וזה מחריד אותי. משהו בחוסר הסובלנות של אנשים מסמן כל מי שלא ביבי כשמאלן ושמאלן כבוגד, ואני לא רואה את זה ככה. אני חושב שהבית היהודי מאוד חשוב, למרות שהם הצד היותר דוגמטי על סף הגזעני. מצד שני, ב'הארץ' אומרים שאלוהים הוא חבר דמיוני, אז אני מאחל להם שימצאו שם טוב יותר. אמונה זה עמוד תמיכה פסיכולוגי, ואני מאחל לכל האנשים שיהיה להם את זה".
למה לא להצטרף למשל ל"כולנו"? גם הם חברתיים.
"עכשיו, כשאת אומרת את זה, יש לי איתם מכנה משותף. בוחרי מרצ הם באמת נורא דוגמטיים ולא נגישים. בלשוני הציורית הייתי אומר שרציתי להוציא להם את המקל מהתחת ולהחליף אותו בגזר".
עדיין לא הבנתי למי תצביע ובעד מי אתה.
"כשאומרים לי זכויות אדם, זה לאהוב את הגר, היתום, האלמנה והשלום. זה בתורה, ומרצ בעיניי הכי מייצגת את זה. אני לא בעד התנחלויות, אבל מאוד מחובר לבית אל ולבית לחם. יש חשיבות לכל הפלגים והשבטים".
ונוער הגבעות?
"הילדים האלה חארות. מי שזורק אבנים ומי ששורף משפחה על תינוקותיה גורם לי להתבייש. הייתי פעם באלון מורה. הנהג של הוואן היה ערבי ישראלי והילדים הקטנים צעקו לו 'מוות לערבים'. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי מבושה. מה זה החינוך הזה?"
בתור אדם מאמין, כשאתה רואה את הקמפיין של אלי ישי נגד הקהילה הגאה, מה אתה חושב?
"כשרק התחלתי עם החזרה בתשובה הייתי הומופוב. הייתי צמוד לכתבים העתיקים, אבל היום אני רואה את היהדות החדשה כאינדיבידואלית. מישהו פעם שאל שאלת רב אם מותר לחטט באף בשבת מחשש שתיתלש שערה. התשובה שלו הייתה: 'זה האף שלך, תעשה מה שאתה רוצה'. אף אחד לא יכול לומר לך אחרת. בטח לא אלי ישי וחבורתו יקבעו מה יהיה אורח חיי. החלטתי שאני גם זמר, והתחלתי לשיר טקסטים עתיקים מסידור התפילה עם פרשנות רוקנרולית, ואני עובד עכשיו על אלבום חדש בשם 'חסידות קופטש'. הוצאתי סינגל ראשון שנקרא 'הומלס אחד בזמנהוף'. אני עובד על זה עשר שנים".
הטרנד היום הוא מזרחית.
"אני איש שמתחבר למילים. אני לא מת על פופ מזרחי ולא שומע אייל גולן. לסטטיק ובן אל יש משהו מגניב, אבל אני חולה על דקלון וצלילי העוד. לשמחתי, כל העניין של המזרחים והאשכנזים ממוסמס, ויצרנו סוג של ישראלי חדש. הפוליטיקה של הזהויות כמו שעושה מירי רגב זה אסון".
חזרת גם להופיע בקאמל קומדי קלאב, הבית השני שלך. נראה לך שבעקבות הסדרה תחזור להרביץ בנו תורה בטלוויזיה ?
"היום אין טלוויזיה, רק ריאליטי ושפים".
מה אתה אומר על זה?
"שאני לא שף, לצערי".