"היידיש אף פעם לא הייתה השפה שלי, ודי הופתעתי מהפנייה שקיבלתי מתיאטרון יידיישפיל להשתתף בהצגה 'רצות אל הקוגל'. אבל כשביררתי מה הולך בתיאטרון הזה ושמעתי שאפילו שימי תבורי הופיע בו, זה נתן לי ביטחון ואמרתי: 'קדימה, בואו נלך על זה", אומר דובי גל, שלפתע מצא את עצמו זר בזירה בלתי מוכרת. "כשהתחילו החזרות, חזרה אליי היידיש, השפה ששמעתי בילדותי מסבתא שלי ואף פעם לא דיברתי בה. מצאתי תיאטרון שמנוהל למופת".
בגיל 71 הוא הוזמן להיות כוכב אורח בקומדיה של טעויות מוזיקלית. "זאת בשבילי הזדמנות לשתף פעולה עם ששי קשת, המנהל האמנותי של יידישפיל", הוא אומר. "הוא מבוגר ממני בכמעט חצי שנה, ככה שאנחנו אותו דור. כשהוא הופיע בלהקת הנח"ל, אני הופעתי בלהקת פיקוד הצפון. מאז אנחנו מכירים, אבל אף פעם לא הופענו יחד".
מאיפה הוא הביא אותך לממלכתו?
"מהצגת הילדים 'קריוס ובקטוס', שממשיכה לרוץ 30 שנה, ועכשיו מופיע איתי גיא עקיבא".
למה אתה מתגעגע בחלוף יותר מ־50 שנות קריירה?
"בוודאי של'ניקוי ראש'. זו הייתה תוכנית של פעם בחיים, שבה נתנו את הנשמה ואהבנו כל רגע בעבודה עם הבמאי שלה, מוטי קירשנבאום. לו היה עדיין בחיים, והיו מחליטים לחדש את התוכנית, הייתי רץ אליה. לעומת זאת, אני בכלל לא מתגעגע לאורי זוהר, שביים אותי בהצגה 'הקורקבן'. טוב שהוא הלך אל הדת, שם הוא מצא את מקומו. אורי היה איש קשה שעשה את המוות לאלה שעבדו איתו. אני פחדתי ממנו. אלה שראו איך שהוא היה מציק לי, היו אומרים לו: 'עזוב את הילד!'. כעבור שנים, שבהן שתקתי לגבי העניין, כשהעזתי לספר בטלוויזיה מה עברתי אצלו, הוא התקשר אלי במפתיע ואמר לי: 'הייתי רע לכולם. לא רק אליך באופן ספציפי', כאילו רצה לנחם אותי, והוסיף: 'זה היה אורי של פעם. היום אני אורי אחר'. אם הוא נהיה כזה צדיק, שיתפלל למען כל אלה שהוא הרע להם".
אם ב"הקורקבן" היית הצעיר בחבורה, האם ב"רצות אל הקוגל" עושים לך כבוד בתור זקן הסגל?
"מה זה זקן הסגל? אני בא להפקה להשתעשע וליהנות. זה כיף להשתעשע עם חבר'ה צעירים, שאיתם הייתה עבודה מאוד נעימה בחזרות ונראה לי שיצאה לנו הצגה נהדרת".
יש הטוענים שביידישפיל כבר הוצגו הצגות טובות בהרבה.
"אני דווקא שומע דעות אחרות. אם מהתיאטרון הזה יציעו לי עוד תפקיד, אשמח. נראה לי שיש בינינו שידוך נחמד, אבל בבקשה לא מיד. לאחר שהתאמצנו בחזרות, אני צריך מרחב נשימה, ואז קדימה, אם ליהנות עוד קצת - לא בדיוק בשביל הפרנסה - למה לא? זה יהיה כמו לשחק טניס בלי לספור נקודות".
מהי ההתייחסות שלך להצגה האמיתית שהתרחשה לא מזמן בקלפיות?
"דיברו על לעשות שינוי, אלא שנוכחנו לדעת כשכולם מגיעים למעלה לכיסא, המעמד מסנוור אותם. לא משנה אם זה ימין או שמאל. לעומת זאת, אני לא זוכר מנהיג משלנו שהיה כל כך מקובל, הן על השליט של אמריקה והן על השליט של רוסיה. זה היתרון של ביבי, שאותו הרוויח ביושר. אני מאוד מקווה שבית המשפט ימצא אותו נקי".
נראה שכאן אתה לא בדעה של רוב האמנים.
"אני לא מחפש להיות באותה דעה. יצחק הרצוג – זוכרים אחד כזה? - אמר בבחירות הקודמות שאם הוא ייסע לרמאללה, בתוך חצי שעה הוא יעשה שלום עם אבו מאזן. כמעט נקרעה לי הבטן מצחוק. הרי כבר היו ניסיונות קודמים, ומה יצא? גורניש מיט גורניש (כלום וכלום). הנה אני משתמש ביידיש. הכל בובע מייסעס (סיפורי סבתא)".
כלומר, אתה אופטימי?
"מה זה אופטימי? אם הכל נכון לגבי מה שפורסם על מאגרי הגז בים, יום אחד תהיה פה עוד סקנדינביה".
"רצות אל הקוגל", 4 במאי, מוצאי שבת, 21:00; 5 במאי, 17:00, 20:00, צוותא, תל אביב