כמעט רציתי לפתוח בבדיחה, שכאשר השחקן דורון צפריר ייכבל באזיקים, אפילו עורך הדין דורון צפריר לא יוכל לשחררו. ברם, הנושא שהפעם על הפרק לא רק שאיננו משעשע, אלא אפילו מקומם ומרגיז. זאת, כאשר אנשי התיאטרון העצמאי ותיאטרון הפרינג' בהנהגת השחקן והמשפטן דורון צפריר, ראש עמותת "קיפוד הזהב" שלהם, יאזקו את עצמם בשני בערב בהפגנת מחאה ברחבת היכל התרבות, שבה יזעקו נגד ההשתהות בפתיחת שערי התרבות ויחולקו פרסי "קיפוד הזהב". היו"ר פותח את שיחתנו בהבהרה: "אני מדבר אתך רק כשחקן דורון צפריר, שרוצה לעבוד ולא קיבל שקל בשמונת החודשים האחרונים!".

מן הסתם אתה משתכר ממקצועך האחר.
"אני בכלל לא עובד כעת כעורך דין והתעודה תלויה אצלי ב...שירותים".

במעבר חד

"השנה הוגשו לפרסי 'קיפוד הזהב' 70 הצגות ומתוכן שרדו 40. עקב המצב, שבו הפעילות לא ארכה זמן רב, הוחלט שלא להעניק את הפרסים במתכונת הרגילה, אלא לתת אותם כפרס הישרדות, או יותר מדויק כפרס...ציפה. כלומר, לתת להצגות הטובות ביותר מתוך ה-40 שנשארו כסף כדי שיוכלו להמשיך לצוף מעל המים. אמרתי 'הישרדות' מתוך קריצה לתוכנית הטלוויזיה. בטח לא נקרא לפרס 'המירוץ למיליון'".

המחאה: "המחאה שלנו לא פוליטית, אלא באה לומר, שאנחנו יכולים לקיים את כל התנאים על-פי הכללים ולא נותנים לנו. זו ממש אומנות באזיקים. במחאה בשני יציגו השחקנים קטעים מההצגות. רובנו יהיו כבולים, כמובן כולל אותי. אמנם אני לא יודע איך ואולי ירצו לתלות אותי עם הראש למטה".

הגיעו מים עד נפש?
"ככה זה כשאנשים ללא פרנסה. מילא, אם תאמר שהתיאטראות הגדולים סגורים, גם היכלי התרבות, לא כך הפרינג' שמוצא פתרונות ויכול להגיע לכל פינה. הפרינג' זה לא האגרוף הגדול של הרפרטוארי, אלא בתור גוף קטן הוא מסוגל לעשות דברים אמיצים, בועטים וחתרניים, שיש קהל שמת לראות את ההצגות שלו, אז למה לא לפתוח?"

איך אתה יודע שהוא מת לראות?
"נוכחתי בפעמיים שאייל שכטר ואני הצלחנו להציג בחצרות את 'חופש מוחלט', הצגה של תיאטרון 'תמונע' על שני האנשים האחרונים שנשארו בעולם, מאת ובבימוי אלמה וייך-חושן ונוגה אפרת ובהשראת ספר ארגנטינאי. זה מה שהצגתי בתקופת הקורונה".

אם פעמיים בלבד, ממה חיים?
"מחסכונות. ואשתי ממשיכה להפעיל בזום את בית הספר שלה לתיאטרון בובות, משהו שלא יעשה אותנו מיליונרים. בגיל 65 אני יכול להסתדר, אבל יש שחקנים בני 30 שעוזבים את הדירות שלהם וחוזרים לגור אצל ההורים. לא לכל אחד יש הורים שתומכים. אישית עזרתי לשחקן, אב לשני ילדים קטנים, שממש נקלע לצרות. המצב מאוד-מאוד קשה והאנשים שיושבים למעלה לא רואים את זה".

הרקע

יו"ר "קיפוד הזהב" גדל בקרית-חיים. לטענת הקומיקאי דהיום, "אף פעם לא הייתי ליצן או מרכז חברתי ובצבא שירתי ב-8200". עם הקדימון הרציני הזה למד משפטים באוניברסיטה העברית ולמחייתו עבד כספרן, כמורה מחליף, כמחלק כריכים לעובדים ו"התגלגלתי בין עוד אלף עבודות".

הוא סיפר: "כשלמדתי משפטים, פגשתי את אריק עשת, כיום מנהל תיאטרון 'האינקובטור' בירושלים ואז גם הוא למד משפטים. כשישבנו ערב אחד על איזה דרינק, יצא שאמרתי לו שאני לא אוהב את המקצוע שאני לומד ולא נראה לי שאני להוט להילחם את מלחמותיהם של אחרים. אני לא בנוי למלחמות. זה לא בשבילי. כשאמרתי לו שאני מרגיש שיש לי נפש יתרה כדי לעסוק באומנות, עשת כיוון אותי לסטודיו ניסן נתיב, שם למד. מאז אני שחקן".

זה היה לך בבחינת דבר מובן מאליו?
"בכלל לא. חשבתי שלימודי המשחק יעזרו לי בעבודה המשפטית, לא יותר, אבל למציאות היו דרישות משלה. התחתנתי ונולדה בתי, שירה, שהיא כיום בת 33. זה שינה לי את התוכניות, מה גם שהצגת הסיום בסטודיו, 'כולם היו בניי חוץ מנעמי', הפכה ללהיט רב שנתי בתיאטרון בית ליסין, שממנו התפרסם אבי קושניר, שלא למד משחק בעוד שהרוב לא שרדו במקצוע".

ואתה? 
"לאחר שההצגה ירדה בשיבה טובה, נשארתי בלי פרנסה. אז נזכרתי שאני עורך דין והתחלתי לעבוד בחברות מכובדות, שבהן התקדמתי. במקביל הייתה לי סוכנת שסידרה לי תפקידי משחק וגם הופעות בהצגת היחיד שלי 'מי פוחד מעורך-דין?' נלחמתי בשתי החזיתות, עד שב-2011 חברה שבה עבדתי הגיעה לסוף דרכה. בדיוק רצו אותי מהקאמרי. למשפטים לא חזרתי והייתי נחוש לממש את השחקן שבי בפרינג'".

חיים של פרינג'אי

"כאן קודם כל משחקים במקביל בכמה הצגות בכמה תיאטרונים, כשכל הצגה בדרך כלל לא יותר משלוש פעמים בחודש, מה שדורש לשנן ולשחזר את התפקידים שוב ושוב. בקיצור, הרבה עבודה והפרנסה לא מי-יודע-מה, אבל אין תחליף לסיפוק. כמי שמכיר שחקנים מהרפרטוארי, אני יודע שהרעב האומנותי נמצא רק בפרינג'. אבל יש גם צד שני למטבע!"

והוא? פרינג' נשאר פרינג', כלומר בשוליים וגם כשמציגים בו את שייקספיר ואת הצגות ענקים אחרים, הקהל איננו נוהר בהמוניו לצפות בהן.
"זה נכון, אבל קהל רעב לאומנות, שמחפש תיאטרון נושך ומאתגר, מוצא את זה בפרינג' בעוד שברפרטוארי יש המון הצגות-כורסה מנומנמות ומחזות-זמר ממוחזרים. מתי ראית באחרונה יצירת אומנות מפעימה ומרטיטה ברפרטוארי? ראיתי המון הצגות בפרינג', שבהן קהל הגיע לצחוק היסטרי, לזעם מטורף ולחוויה אומנותית מזככת. לא במקרה שניים מגדולי אנשי התיאטרון בארץ - יהושע סובול ויוסי יזרעאלי, כשהחליטו לעלות על במה וגם לשחק, בחרו לעשות את זה דווקא בפרינג'".

אחרית דבר

לא שכחנו את המחאה בשני הקרוב, בשילוב סהרורי של חלוקת פרסים, שבדרך כלל היא נעשית במעמד חגיגי, עם אזיקים ושלשלאות. "תפתחו אותנו!", קוראים בפרינג'. "תפתחו את התרבות, תפתחו את האולמות, תפתחו את הרחוב, תפתחו את ההצגות, תפתחו את המופעים, תפתחו את המנגינה, תפתחו את הדמיון, תפתחו את הפה, תפתחו  את הראש, תפתחו!!!"