עידו מוסרי במופע יחיד: "מעין טיפול פסיכולוגי מול הקהל"

כשרחלי מוסרי, אמא של טל ושל עידו, תצפה בחמישי השבוע באמצעים המקוונים ב"ילד תיאטרון", הצגת היחיד של בנה עידו, בפתיחת פסטיבל התיאטרון הבינלאומי של יפו בהפקת תיאטרון גשר, מן הסתם בלהט ההתרגשות של אם גאה אולי יישא אותה הזיכרון הרבה שנים לאחור.

עד מתי? - ייתכן שעד 84', כשתיזכר בתכשיט בן השש שלה מטפס על כיסא ומנפיק חיקוי "קורע" של ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר. ובסיום הקטע, נוכח מחיאות הכפיים של הצופים בו, ברדתו מהכיסא, אגב ניגוב האבק ממנו בכף ידו הקטנה, הוא פורץ בקריאת ניצחון: "רציתם מערכת בחירות נקייה? - הנה!", או אולי יישא אותה הזיכרון אל אי אז ב-87'. הפעם עידו כבר בן תשע ובתפקיד גברוש, בנם של בעלי הפונדק הנוכלים לבית ת'נרדייה במחזמר "עלובי החיים", בקאמרי. אמו הדאגנית מגיעה לתיאטרון לקראת ההשתחוות בסיום, כדי להסיעו הביתה ו"שלא ייאלץ באחת בלילה להידחק בהסעה של השחקנים המבוגרים". לא רק זאת: "קרה לא פעם, שכדי לא לאחר, הייתי יוצאת אליו ב...כתונת לילה, כשעליו זרוק איזה מעיל".  

עכשיו הוא כבר שחקן בוגר, בהצגת-יחיד, שהיא משיאי הקריירה שלו. ראשיתה באיום ב...הריגה, אם כי בכאילו כזה, או בריק של תקופת הקורונה, או גם וגם. ילד התיאטרון לבית מוסרי, שהגיע עד הוליווד, ארז עם הבמאי אמיר י. וולף את מסכת חייו רוויי התפקידים בתוך תיבת הפתעות תיאטרלית-מוזיקלית, שבמשך כשעה הוא מגיש אותה לקהל בעודו חשוף בצריח, כשלצידו על הבמה, ליד הפסנתר, חברו, המנהל המוזיקלי טל בלכרוביץ'.

מוסרי לא העז לחלום על הצגת קברט שכזאת. לדבריו, את זריקת העידוד לכך קיבל מלנה קריינדלין, מנכ"לית גשר, שבה נתקל כשקפץ לתיאטרונו המושבת. "אני הורגת אותך אם אתה לא עושה ערב-יחיד", אתגרה אותו במין הומור רוסי. דבריה נפלו על אוזניים קשובות, אם כי שאל את עצמו - "אני, כבר?", הוא חש שעליו... לישון על ההצעה המחמיאה בטרם יקפוץ למים.

כשהתעורר באמצע הלילה, הבין שאין זה חלום. "תפסתי שיש ממה", מוסרי משחזר. "הרי זה לא שכיח להתחיל קריירה בגיל שמונה-תשע ישר במחזות-זמר כמו 'המלך ואני' ו'עלובי החיים' - ולהמשיך מהם למסלול שאני עובר עד היום, כולל 'היהודים באים' ו'בוב ספוג'".

למוסרי היה תנאי אחד: "לאחר שראיתי בשנה שעברה את הצגת היחיד של רות רסיוק, שחקנית גשר, היה לי ברור שאם כבר, אז רק עם במאי ההצגה שלה, אמיר י. וולף, שעד כה לא יצא לי לעבוד איתו, בתקווה שבעזרתו יעבור לקהל בדרך המקוונת הקסם של התיאטרון החי".

בהצגה מוסרי איננו עושה הנחות לעצמו ופותח צוהר לעולמו הפרטי, בין אם כהיפוכונדר כפייתי, או תוך כדי התמודדות עם בעיית הגובה שלו, כשבשיר מנריר הוא מזכיר כמה מגדולי ההיסטוריה, שלא היו משופעים בסנטימטרים רבים. כמו כן, הוא מציג את הרווק (בגיל 42!), המשתוקק להיחלץ מכבלי רווקותו וכמה לילד משלו. "מבחינתי, זה יהיה מעין טיפול פסיכולוגי מול הקהל", הוא אומר.

בהכנת המופע למד מוסרי, שאי אפשר לאזכר את כל הקריירה העשירה בתוכנית כזאת. כך נאלץ לדלג על הופעתו בתוכנית "תופסים ראש" עם שושנה דמארי, מלכת הזמר העברי בדואט "לשיר איתך" על תקן ...בעז שרעבי. לעומת זאת, הוא מתייחס בהצגה להופעתו בנעוריו כאורח בתוכנית היחיד של דבורה ברטונוב, כלת פרס ישראל למחול והזיכרון משם עודד אותו כעבור שנים ללכת על הצגת יחיד משלו.

מוסרי מנצל את הצגתו כדי לעשות כבוד ליוסי גרבר, שלצידו הופיע במחזמר "המלך ואני" ולמורו הנערץ לתיאטרון, ניסן נתיב. "דווקא בתקופת הקורונה, כשהתרבות הולכת ודועכת לנו מול העיניים, חשוב להזכיר אנשים כאלה, שהם כבר לא איתנו", הוא אומר.

"אני נהנה מכל רגע בחזרות לקראת ההצגה בגשר", מוסיף מוסרי. "זה מחייב אותי לקום בבוקר, לאחר שבחודשי ההשבתה בגלל הקורונה כבר שכחתי מה זה וכמי שאוהב לישון הייתי נשאר במיטה עד הצהריים, כשלא היה מה לעשות. עם החזרות זה נפסק ואני נהנה לקום, לעלות על האופניים ולרכוב לתיאטרון ביפו לאורך הטיילת, כשלפניי מטרה שנוגעת לי באופן כל כך אישי, עם כל ההתרגשות ואפילו הפחד".

לבסוף, האם תמליץ על סמך ניסיונך לילדים לפצוח בקריירה כה מוקדם?
"לדעתי, לפני הכל על ילד להיות ילד. אצל אחי טל ואצלי זה היה אחרת. שנינו רצינו את הבמה בכל מאודנו, כשהמקצוע בחר בנו יותר מאשר שאנחנו בחרנו בו. אם יצאנו כפי שיצאנו, הרי זה הודות לתמיכה של ההורים, ששמרו עלינו שנהיה כל הזמן על הקרקע, בפרט אמא, שדי הקדישה את עצמה לעניין, אם כי יצוין שהיא אף פעם לא דחפה אותנו. עכשיו מחכה לה חתיכת התרגשות. נראה לי, שכשתצפה בהצגה, היא תהיה שלולית..."

ואולי לא במקרה. כי מבחינת רחלי מוסרי, הצלחת בניה היא התיקון שלה, רחלי דר (לבית שדרוביצקי), חברת להקת פיקוד המרכז שופעת הכוכבים של 69', שבצאתה ממנה, נתנה גט כריתות לבמה ולא חזרה בה. "הייתי מעין ילדת פלא", טוענת מוסרי האם, בת להורים יוצאי פולין, שגדלה במרכז תל-אביב. היא העריצה את כוכבות שנות ה-50, רשמה בכתיבה תמה במחברות את מילות השירים שהדהדו מהרדיו (מי חלם אז על טלוויזיה ושאר הפטנטים של היום?) ו"מדי יום שרתי שעות במרפסת והיה אפילו שכן שכשהיה עובר, היה מוחא לי כפיים ומחמיא לי על השירה שלי".

לדבריה, כמעט נגעה בתהילה, כשזכתה בסגנות בתחרות כשרונות צעירים. ואיזו אכזבה זו הייתה. בעוד שהמנצחת, מי שלימים נודעה כזמרת דליה אליעזרוב, קיבלה כפרס מצלמת "אינסטמטיק" - זולה למדי - עליה, הסגנית, היה להסתפק בתשורת תקליטים ו"לנו אפילו לא היה פטפון בבית".

מבחינתה, הפרס האמיתי היה כשבין הנוכחים נמצא איצ'ה גולן, קצין החינוך של הנח"ל וכעבור שנים לא רבות - דובר צה"ל. קולה של שדרוביצקי דאז היה לטעמו והיא הגיעה בעקבותיו ללהקת הנח"ל, הלהקה בהא הידיעה באותם ימים. ה"קריירה" שלה בה נמשכה בדיוק שבועיים. בקיץ 68' מונה רחבעם זאבי כאלוף פיקוד המרכז. הוא משך אליו את גולן ובעקבותיו - שוב - הזמרת שלו.

שדרוביצקי, ששם הפכה לדר, מצאה את עצמה בלהקה עתירת כוכבים, ביניהם שלמה בראבא, גליה ישי, אפרת לביא, שם טוב לוי, עמרי ניצן, דורון סלומון, דני עמיהוד והגדולה מכולן - ניצה שאול. דר הייתה בין הארבעה שלא התפרסמו מהלהקה הזאת, "הלהקה של גנדי, שלדבריה, "היה איתנו קורקטי".

היו אלה ימי מלחמת ההתשה, המרים ממר. לטענתה, עדיין לא הוצאה הפקודה שכעבור זמן מנעה מבנות להופיע בחזית. מההופעות בסיני, בואכה תעלת סואץ, מוסרי זוכרת רעמי הפגזות ואזעקות, אבל מציינת ש"לקו האש לא ממש הגענו". לדבריה, הן לא היו מודעות לסכנה. היא מספרת איך שבוקר אחד יצאה עם גליה ישי לצחצח שיניים בשוקת שבחוץ. כשחגו מעליהן מטוסים, הן נפנפו לעברם לשלום. "תתפסו מחסה!", שאגו הבחורים שתפסו אותן בקלקלתן. אלה היו מיגים מצריים...

לא פחדתן?
"איזה פחד! הרגשנו שאנחנו ממלאות שליחות גדולה לבדר את החיילים במעוזים ובמוצבים. קרה לא אחת שהגענו כעשרים חבר'ה, כולל צוות טכני, כדי לתת הופעה מלאה בפני ארבעה חיילים בבונקר והיינו מאושרים".

בלהקה, שחקוקה בזכרונה כפרק מתוק בחייה, הייתה למוסרי "מלחמה" משלה. למרות הגיבוי של קצין החינוך גולן, "היו לי המון 'תאקלים' עם המנהל המוזיקלי שלנו, יאיר רוזנבלום, ללא ספק אחד הפזמונאים הגדולים שקמו לנו, אבל איש קשה, שלא אהב אותי".

את מתפלאת? הוא אהב סופרניות וכאלטית, כנראה, לא היה לך סיכוי אצלו.
"אתה צודק. בגללו פרשתי קצת לפני הזמן".

מוסרי ניסתה למשוך את הקריירה באזרחית ואפילו היה לה שיר עלום בירכתי מצעד הפזמונים. בניגוד לאשת לוט, היא לא הסתכלה לאחור. לאחר לימודי פילוסופיה וספרות באוניברסיטה נישאה ליצחק מוסרי, מהנדס מיזוג אוויר, בן למשפחה יוצאת מצרים ונהייתה אמא במשרה מלאה, שמוכנה להישבע כי לא דחפה את בניה. הבת שני, הצעירה מהם, פנתה למסלול של עבודה סוציאלית.

אם אמכם שמרה על קולה, לא קרה שטל ואתה ניסיתם לשכנע אותה לחזור לבמה? - אני שואל את עידו. מכיוון שהיא לא הראתה סימנים בכיוון, לא היה מה לשכנע, הוא משיב.   

לא הראית, רחלי?
"כשהתחיל הסיפור של שירים בווטסאפ וטל שלח לי את כל שירי 'רד אלינו לבקעה', התוכנית שלנו בלהקה, התמוגגתי מהשירים. 'רחלי, כמה היית מוכשרת!', סוף-סוף חילקתי לעצמי מחמאה".   

ה"שוויץ" חלף לה כהרף עין. "עם כאלה בנים מוכשרים, לשם מה היה עלי לחזור?", היא תוהה. הבט על טל איך שהוא שר, רוקד, משחק וגם מנחה חבל על הזמן. לעידו היה ממי ללמוד. דבר אחד הוא לא למד ממנו - להתחתן. אין דבר, גם זה יבוא. אמא, יהיה בסדר, הוא אומר לי. ואני סומכת עליו".

מוסרי האם לא הייתה זקוקה למשהו בסגנון כוכב נולד כדי לעמוד על כשרונו של עידו. "כשעידו היה בן שלוש, פתחו באבן גבירול חנות ספרים ותקליטים, שאליה הגעתי עם הילדים שלי", היא משחזרת. "חשבתי שעידו ירצה תקליט-ילדים כלשהו. 'אני רוצה 'תיסלם'!', הוא הפתיע אותי וגם את המוכרת. 'אם תשיר שיר של 'תיסלם' מהתחלה עד הסוף, אקנה לך תקליט!', היא אתגרה אותו".

והוא שר?
"עידו, שנראה היה צעיר משלוש שנותיו, פישק את רגליו ועל הבטן הילדותית והשמנמנה שלו הוא חיקה נגינת גיטרה והרביץ הופעה עם השיר 'תנו לי רוק'נ'רול' בדיוק של רבעי טונים, בעוד שטל מחא לו כפיים..."