לאחר שאביו, מישה יוסיפוביץ', היה מגדולי שחקני הכדוריד של ישראל, בן יוסיפוביץ', 30, הבקיע אמש שער ניצחון וזכה באליפות ראשונה משלו, לא במגרש הספורט, אלא על במת תיאטרון יפו. אכן, עילוי המשחק הצעיר של הבימה הוכרז כמנצח הגדול של פסטיבל תיאטרונטו ה-30 וזכה בפרס "השחקן הטוב ביותר". ציון לשבח הוענק למיכל סבירוני על משחקה בהצגת "דף חלק" ולמעין קילצ'בסקי על משחקה בהצגת "ככה לא הולכים על במה", שהביא לה גם את פרס בחירת הקהל ע"ש תרין שלפי.
"הזכייה מאוד מרגשת לאחר ההשבתה הממושכת בגלל הקורונה וזה כיף לפגוש שוב את הקהל לאחר זמן כה רב", כך מגיב חתן הפרס, שזכה בו על הופעתו בהצגת היחיד "מפלצת הזיכרון", בבימוי אריאל וולף, עם עיבוד שלו לספרו של ישי שריד על מדריך מסעות לפולין, שמוזמן לשימוע שלפני פיטורים ביד ושם. "אני רואה חשיבות בסיפור בעקבות השואה, נושא שעליו דובר רבות בבית שבו גדלתי ואליו מתקשרת גם הצגת 'מצדה 42', על תיאטרון בגטו, שאליה אני חוזר בהבימה", הוא מספר.
יוסיפוביץ', בוגר תלמה ילין ומגמת המשחק בסמינר הקיבוצים, שם התגלה בתפקיד המלט, מוצא הקבלה בין עיסוקו לבין ספורט העבר של אביו. "בשני התחומים יש דברים מאוד משיקים וגם מאוד שונים", הוא מציין ומוסיף כי "שניהם דורשים עבודה אישית קבוצתית ויש בהם הרבה תחרותיות, כשעל הבמה יש משהו סלקטיבי, כשכל אחד יכול למדוד אותך אחרת. איכשהו המשחק הפך מנעוריי לספורט שלי".
פעם ראשונה הצגת-יחיד?
"אכן והופתעתי לגלות עד כמה שהרגשתי בה נוח מול הקהל. זה פחות מלחיץ ממה שחששתי".