חנה לסלאו מסתערת על הבמות וחוזרת לטרוף את החיים

"אנשים מציקים לי כל הזמן. הם שואלים אותי: 'חנה, למה את לא יוצאת לדייטים?'. 'אני לא יוצאת לדייטים?', אני עונה להם, 'כל ערב אני בדייט עם הקהל שלי. הקהל בחושך, האור עליי ורק אני מדברת. זה נשמע לי נעים יותר מדייט עם גבר'".

אז רגע, מתי היה הדייט האחרון שלך?
"לפני הרבה הרבה שנים. התרגלתי לחיות לבד, וזה נורא נעים. העבודה האינטנסיבית ממלאת אותי. יש לי חברים וחברות וזה משמח אותי, אבל עכשיו אשמח לזוגיות חלקית. בקורונה הרגשתי את הצורך הזה יותר מדי חזק".

למה הכוונה בזוגיות חלקית?
"אשמח לחבר שאפשר יהיה לצאת איתו לסרט, למסעדה, לאכול ולצחוק. אבל כדי שזה יקרה צריך לעבוד בזה, אני צריכה לעבוד בזה. צריכה להיכנס קצת לטינדר".

חנה, נראה לי שהאפליקציה או־קיי קיופיד תתאים יותר למה שאת מחפשת מאשר טינדר.
"אוקיי, מה? אבקש שיורידו לי".

עם כל הכבוד לטינדר ולאו־קיי קיופיד, חנה לסלאו שולטת באפליקציות שחשובות באמת: אינסטגרם, טיקטוק ושאר אפליקציות שמעניינות בעיקר צעירים. לסלאו בת ה־68, קולית כתמיד, חולשת על כל אלה ביד רמה. "יש לי באינסטגרם כמעט 65 אלף עוקבים", היא אומרת.

"לפני שפתחתי את האפליקציה אמרתי לילדים שלי, 'מה אני צריכה לדווח על כל מה שקורה איתי?', אבל הבנתי שאם אתה לא שם - משמע אתה לא קיים. היום להיות סלב, ידוען, מפורסם זה מקצוע, גם אם אתה לא שחקן. יש חשיבות גדולה לנוכחות ברשתות החברתיות, גם לקידום מופעים והצגות. הזמנים משתנים, ואני צריכה להתאים את עצמי אליהם, אחרת לא אשרוד. לפעמים נמאס לי מזה, אבל מפצירים בי להבין את המשמעות של השיתוף. אני משתדלת להעלות תמונה לסטורי פעם ביום, אבל לא מדווחת על כל נאד שאני תוקעת. אני רואה את החבר'ה הצעירים מעלים סטוריז בצורה אינטנסיבית הרבה יותר ממני. אני לא שם".

מדביקה את הקצב

למופע החדש קראה "מי מפחד מחנה לסלאו?", גם כפרפרזה לשם המחזה "מי מפחד מווירג'יניה וולף?", שבו היא חולמת לשחק. "רוב החלומות שלי מתגשמים", היא אומרת. "אני מאמינה שאם אתה באמת מאמין ורוצה חלום כלשהו ושולח תדר ואנרגיה ליקום - זה קורה בסוף. זאת קארמה".

עד שזה יקרה, היא מתמקדת במופע, שאליו היא מגיעה עם שלל תלבושות ותפאורה. "אני לא סטנדאפיסטית שבאה עם מיקרופון וכוס מים בלבד", היא אומרת. "אני מראה תלבושות ששמרתי לכל אורך הקריירה, כולל הדמות של קלרה המנקה וסבתא זפטה וגם אביזרים מהסרטים שבהם השתתפתי. אני שומרת הכל. אחר כך אני עוברת לסטנד־אפ קצבי ועכשווי. נותנת טעימה קלה של הדמויות שלי, שרה קצת, למשל טעימה מ'מריומה', שהקלטתי עם ג'קי מקייטן בשנות ה–80, ובעיקר שומרת על טמפו קצבי וצעיר כדי להתאים עצמי לרוח הקהל של היום, ומשלבת בין סטוריטלינג לבין סטנד־אפ".

עדיין יש בך את אותה התרגשות לפני מופע חדש כמו בעבר?
"העליתי שישה מופעים, ואני אומרת לך, אלוקים מרחם על ילדי הגן, פחות מזה על ילדי בית הספר, אבל על חנה לסלאו הוא לא מרחם בכלל. למרות שיש לי קרדיט עצום ולמרות שההצגות נמכרו עוד לפני שהמופע היה מוכן, אני מרגישה מחויבת להיות מצוינת ולקיים את ההבטחה והציפיות, אז כן, יש בי התרגשות. כל מופע ותוכנית הם כמו ילד עבורי. אני זוכרת את החיים שלי לפי אירועים: חתונות, גירושים, ילדים והצגות. היום לקהל אין סבלנות כמו בעבר, ולכן אתה חייב להיות רלוונטי ואקטואלי, וזו התרגשות, כי אני משתדלת להדביק את הקצב של היום".

בשלב זה של השיחה היא פוצחת בספונטניות בחיקוי של "סבתא זפטה", הדמות המיתולוגית שכבשה את המדינה בשנות ה־80. היא נעה בין דמויות, משתטה, אך כשאנחנו מתחילים לשוחח על החזרה לבמה אחרי תקופת הקורונה, קולה של לסלאו עובר לטון רציני יותר: "בשבילנו, השחקנים, ההופעה על הבמה היא המשמעות שלנו, היא האהבה שלנו. ללא אהבת הקהל אנחנו לא קיימים. געגועים כאלה לא הרגשתי מאז שנפרדתי מהבעלים שלי, במיוחד מהבעל האחרון".

לשמוח ולשמח

הוריה, שעלו לארץ מפולין והשתקעו ביפו, לא אהבו את הרעיון שדבק בה מגיל צעיר - להיות שחקנית. "כבר כילדה רציתי להופיע", היא משחזרת. "בארוחות שישי הייתי נעמדת על כיסא ולא נותנת למשפחה לאכול עד שאסיים לשיר שירים כמו 'אדוני השופט' של בצל ירוק או 'הפלאפל' של להקת איילון. כבר אז דבק בי חיידק הבמה. בבית לא טיפחו ולא עודדו את הרצון שלי. טוב, זו הייתה תקופה אחרת. אבא שלי תמיד היה אומר לי: 'שחקנית? ממה תחיי?'. רק בקורונה הבנתי שאבא שלי צדק".

אז איך התגלגלת לעיסוק בתחום למרות זאת?
"ידעתי בתוך תוכי שיש לי את הרצון ואת הכישרון. בחופש הגדול של התיכון, כשרציתי להרוויח קצת דמי כיס, יצאתי לעבוד במלון 'דן' ומישהי שנסעתי איתה באוטובוס אמרה לי שהיא הולכת לבחינות ללהקה צבאית. החלטתי ללכת לשם, אלתרתי קטע על המקום והתקבלתי, בלי להתכונן. מהלהקה הצבאית כבר הכל התגלגל. רק כשהגעתי ללהקה למדתי מה זה תיאטרון, כי עד אז לא באמת ידעתי על מה מדובר".
לסלאו שירתה בלהקת פיקוד הדרום בשתי תוכניותיה המצליחות "מדרום תיפתח הטובה" (1972) שכללה להיטים כמו "אלעד ירד אל הירדן" ו"ארץ ישראל יפה", ו"חול בקפה" (1973), שמתוכה בלט השיר "וייסעו ויחנו".

עם שחרורה מהלהקה פצחה בהתמדה ובעמל רב בקריירת משחק מצליחה, שהפכה אותה לאורך השנים לאחת מהשחקניות העסוקות והאהודות בישראל. עם מגוון תפקידים בטלוויזיה ("השיר שלנו", "המדרשה", "בנות הזהב", "שטיסל"), בקולנוע ("גבעת חלפון אינה עונה", "הצילו את המציל", "קונילמל בקהיר", "שבעה" ו"אזור חופשי", שעליו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן 2005) ובתיאטרון ("ברנשים וחלומות", "מבקר המדינה 2005", "עלובי החיים", "פליישר"). בשנת 2019 אף זכתה בפרס מפעל חיים על תרומתה לתרבות ולאומנות.

בין הקולנוע, לטלוויזיה ולתיאטרון - איזה מהמדיומים את הכי אוהבת?
"יוסי בנאי אמר לי פעם 'את תמיד תחזרי לנמל האם - התיאטרון', והוא צדק. שם הבסיס. יש בתיאטרון את הפריבילגיה לשבת חודש וחצי בעבודת שולחן ולבנות דמות באופן המדויק, מה שאין כיום בסדרות או בקולנוע. תיאטרון הוא הבית והמקום הכי טבעי שלי, למרות שאני גם אוהבת סדרות וקולנוע. אני מקווה שהבסיס של התיאטרון לא ייעלם מהעולם".
לשמחתה המחזמר "לא רק בלונדינית" שבו השתתפה לפני הקורונה עם ששי קשת, אניה בוקשטיין ועוז זהבי חזר לבמות. "זה מחזמר מרהיב", היא מעידה.

את צופה בסרטים ובסדרות בהשתתפותך?
"אני מאוד אוהבת לראות סרטים וסדרות שהשתתפתי בהם. אני צופה ב'נבסו', נהנית וצוחקת".

בסדרה הזו היא משחקת לצד גדי יגיל, הפרטנר שלה מתחילת הקריירה בעולם הבידור. היא השתתפה איתו אז בהצגה "החיים הם לא ירח דבש". "גדי נחשב אז לבדרן של המדינה", היא נזכרת. "עשינו תוכנית שהציגה 300 פעמים והייתה הצלחה ענקית. ב'נבסו' אני מגלמת את דמותה של אשתו ניצה, מעין ארצ'י בנקרית נוראית".

תאריכים קרובים של המופע "מי מפחד מחנה לסלאו?": 11.6, 22:00, תיאטרון חולון; 12.6, 21:30, היכל התרבות פתח תקווה; 18.6, 22:00, הבימה; 25.6, 22:00, היכל התרבות מודיעין.