אומנם לאורך הקריירה הענפה שלו כיכב מוטי גלעדי לא מעט בקולנוע ובטלוויזיה, אבל הוא היה ונשאר בעיקר איש של במה. אולי זו הסיבה שתקופת הקורונה, שגזלה את האינטימיות עם הקהל, פגעה בו בבטן הרכה.
“כל התקופה הזו הרגשתי, כמו מרביתנו, כאסיר ציון, עם מועקה כזו כבדה שהקשתה אפילו על היכולת והחשק ליצור, למרות שהיה כל הזמן שבעולם לכך”, הוא מספר. “החזרה לבמה הייתה בשבילי כמו יציאה לחופש, לדרור, לאור. קשה לתאר במילים את התחושה הפנטסטית של לראות ולחוש את הקהל, שצמא להומור ולצחוק אחרי התקופה המשוגעת הזו”.
תקופת הקורונה תפסה אותו בעיצומה של הצגה חדשה של תיאטרון באר שבע, “לא משלנו”, שבה כיכב לצד גבי עמרני. “עלינו בדצמבר 2019 ובמרץ כבר ירדנו בגלל הקורונה ובוטלו לנו בערך 100 הצגות, אבל כעת חזרנו והלו”ז סגור עד סוף 2022”, הוא אומר.
למרות הקושי, את תקופת הקורונה הוא ניצל לכתיבה, בימוי והפקת תוכנית היחיד החדשה שלו, Showtime, שתושק במוצאי השבת הקרובה, 26 ביוני. “ברגע שירדה קצת המועקה מהקורונה והתחילו לפתוח את השערים, נכנסתי חיש קל לעבודה וכתבתי את תוכנית היחיד הזו, שהיא הראשונה שכתבתי זה חמש שנים”, הוא אומר.
המופע החדש נותן כבוד לכישרון החיקויים של גלעדי, שהפליא במיומנות הזו הרבה לפני שהחיקויים הסאטיריים של “ארץ נהדרת” כבשו את המסך הקטן. “זה מופע מאוד מגוון ורסטילי. הוא מביא את הכישורים שלי מחיקוי ומשחק ועד לשירה”, הוא מספר.
"זה שואו אמיתי בסטייל אמריקאי וישראלי גם יחד. המופע יכלול גם הצדעה לשנסון הצרפתי, הצדעה לקאנטרי האמריקאי והצדעה למסיבות הסלון, לימים תמימים יותר של נעוריי, שבהם היינו מתקבצים בכל שישי בבית של אחד החברים, שומעים תקליט של אלביס והפלאטרס ורוקדים סלואו צמוד. היום כבר אין את התום הזה, יש ריחוק וקור. המופע שוזר גם פסיפס סיפורים מתחנות חיי, מהילדות ועד היום. אני חובק בו גם כ־50 חיקויים מרחבי העולם והארץ, מאריק איינשטיין ועד אלביס פרסלי, מלאונרד כהן ועד בוב דילן, מטום ג’ונס ועד צביקה פיק. אני משלב גם חיקויים חדשים. על הניהול המוזיקלי אמון המוזיקאי המוכשר גלעד כץ, כשחלק מהעיבודים עשינו יחד".
מתי אתה מרגיש צורך לרענן את ארסנל החיקויים שלך?
“יש לא מעט חיקויים שאתה יכול לבצע ולהיות גם אמין בהם. זה אחד הדברים החשובים ביצירת חיקוי שיישאר בתודעת הקהל. לעתים רחוקות אני מנחה את עצמי באיזה חיקוי להתעסק. בדרך כלל זה קורה באקראי וזה נפלא”.
סולד־אאוט בחזנות
גלעדי, 74, נולד וגדל בכרכור לזוג הורים ילידי פולין. “מגיל שנתיים וחצי אני שר”, הוא מספר. “אני זוכר ששמו אותי על שולחן במטבח ושרתי להוריי את ‘הו ירוקה’ של יפה ירקוני. בהמשך כמובן שרתי במסיבות חברה ואף למדתי חזנות. אני בקיא מאוד בטעמי המקרא והמגילות וזה מה שהוביל אותי לימים, בסוף שנות ה־60 וראשית שנות ה־70, לשמש כחזן בעל קריאה בארצות הברית. בגיל 14, כשנהגתי להתפלל בבית הכנסת ‘אחוזה’ בכרכור וידעו שמרדכי גלעדי הולך לקרוא חזנות – כל בית הכנסת היה סולד־אאוט. עד היום אני עושה חזנות מדי פעם בחגים ובשבתות. זקני בית הכנסת רצו לשלוח אותי במימונם למדרשת ‘נועם’ ללמוד חזנות, אבל זה לא הסתדר כי הייתי גם שוער בקבוצת הנוער של מכבי פרדס חנה”.
עם הגיעו לגיל 18, עמדו בפניו שתי אפשרויות: או להצטרף לנבחרת הכדורגל של צה”ל או ללכת ללהקה צבאית. “התקבלתי לארבע להקות צבאיות, ובחרתי בלהקת פיקוד מרכז, מה שקטע לי את קריירת הכדורגל”, הוא מספר.
מאז שחרורו מהלהקה הפך לאחד הבדרנים המובילים בישראל עם רזומה עשיר שגם כלל השתתפות באירוויזיון 1986 עם השיר “יבוא יום” (עם שרי צוריאל) וקריירה מזהירה בתיאטרון. "תמיד הייתי יותר איש של במה מאשר איש של מרקע”, הוא מודה. “היו כל מיני הצעות לתוכניות, אבל זה לא פשוט לקחת על עצמך תוכנית, זו עבודה של יום ולילה. טלוויזיה זה חשוב ואני חס וחלילה לא מוריד מערכה ומחשיבותה, אבל תמיד נמשכתי יותר לבמה. יש כמה דברים בקנה בהקשר זה שאני לא יכול לספר עליהם כרגע”.
בתור מי שנחשב לאורך השנים למקורבו של ראש הממשלה עד לא מזמן, בנימין נתניהו, יש לו מה לומר על ממשלת השינוי שהוקמה זה עתה. “תשמע, ימות המשיח הגיעו! יש אחדות בעם ישראל”, הוא אומר. “משמאל ומימין אתה רואה חיבור בין מין למי שאינו מינו. כולם מתחברים למען עם ישראל. ‘וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ’. הבית שלנו חרב משנאת חינם, והפעם ברור שהממשלה החדשה קמה מאחדות מסוימת. אלא שהאחדות היחידה פה היא שנאת החינם כלפי בנימין נתניהו. אני לא ממציא את זה וזה לא סוד”.
אין לך תקווה שהממשלה תשרוד?
“בדנ”א ובאופי שלי אני אופטימיסט, אבל אני גם קצת מתמטיקאי ויש לי עיניים של אזרח סביר, ואני לא מאמין שהאזרח הסביר מאמין שזו באמת יכולה להיות ממשלת אחדות. הלוואי שזה יקרה, אבל זה ידרוש נס שקשה לי לראותו קורה. הם שמים את האידיאולוגיות בצד בכדי לקיים את הצעד הזה, והמלחמות ביניהם יתחילו די מהר, כשכל אחד ימשוך לכיוון שלו. אני לא יודע לאן זה יוביל. לכאורה מבחינה חוקתית זה מצב דמוקרטי, אבל בחור עם שישה מנדטים הופך לראש ממשלה ומוריד מהרכב את הנהג עם 30 המנדטים? בנט נכנס להנהגה בדרכים לא סימפטיות”.
דיברת עם נתניהו מאז השבעת הממשלה החדשה?
"זה לא משנה אם דיברתי איתו או לא דיברתי איתו, חברות היא לא משהו שנמדד בזמן. אנחנו לא מדברים כל יום. אני בחברות ארוכת שנים עם ביבי. הקשר בינינו מתחיל עוד מרעייתי המנוחה אורנה ז"ל (לידאי - ד"פ), שהייתה שלישה של הצנחנים ושירתה יחד עם יוני נתניהו. אורנה אמרה: 'אתה רואה את אח של יוני? זה יהיה יום אחד ראש ממשלה'. גם עם בנט היחסים מאוד בסדר, הייתי איתו בקשר לפני ההשבעה שלו. בתחילת דרכו הייתה לי יד במה שנקרא - יציאתו לדרך הפוליטית. כאמן אני מעדיף להיות אובייקטיבי, ואמן של כל עם ישראל. היו לי הזדמנויות להיכנס לפוליטיקה אבל זה לא בשבילי".
מה חשבת על מחאת ענף התרבות?
“התחברתי למחאות האלה ועוד איך. נתתי לחילי טרופר כמה רעיונות ולקחים. עשינו שיחת זום והבהרתי לו את המצב האמיתי של האמנים החופשיים אל מול הגוף השולט, כאלה שחיים מהיד לפה. אמרתי לו שחייבים להגן על האמנים והיוצרים בארץ. אני בעד להקים איגוד עליון שידע לעמוד מול הממשלה עם תותחים ולא עם כמה קפצונים”.
מוצא, לא מחפש
למרות שהקליט לאורך השנים כמה תקליטים, גלעדי מעולם לא הפך לזמר מצעדי פזמונים. “זה החטא הכי גדול בחיי”, הוא מצהיר. “ויושבים אצלי אינספור שירים במגירה ולא הקלטתי אותם כי התיישרתי בעוונותיי עם הסטריאוטיפ של בדרן־חקיין. הדרך הזו האירה לי פנים, וכנראה בשלב מסוים אתה מבין שלא תחיה לעד כמו שחשבת בעבר. לכן נדרתי נדר להיכנס בשנה־שנתיים הקרובות לאולפן ולהקליט אלבום משירי האהבה שכתבתי, ויש לי הרבה מה לומר בעניין הרומנטי”.
בכל הקשור לעברו הרומנטי, גלעדי היה נשוי לאורנה לידאי עד פטירתה ב־1993, וממנה יש לו שלושה ילדים. בין 1997 ל־2014 היה נשוי לשחקנית אסנת וישינסקי. לזוג בת משותפת.
אתה בזוגיות כיום?
“אני לא בזוגיות. זוגיות זו מילה יפה, אבל יש זוגיות מלשון זוגיות, וזוגיות מלשון בעירה ותשוקה ואם הבעירה אינה נמצאת - אז בשבילי זו אינה זוגיות. אני לא מחפש אהבה, אני מאמין שזה עניין של גורל. כך היה בעבר עם שתי נשותיי. זו הייתה יד המקרה ואני מאמין בכך. אני לא מהמחפשים אהבה - אלא מהמוצאים”.
בשנת 2015 השתתף גלעדי בעונת ה־VIP של תוכנית הריאליטי "האח הגדול". לדבריו, לא היה חוזר על כך. ”קיבלתי לא מעט הצעות, אבל אני פחות בקטע של זה עכשיו, למרות שב’אח הגדול’ יצאתי בשלום לדעתי”, הוא אומר. “השתדלתי להפיץ שם אהבת חינם”.
כשאתה מסתכל על הקריירה שלך לאורך השנים, אתה מרגיש סיפוק?
“לא. אני מרגיש שלא ניצלתי 30% מהמקסימום שלי. אני אדם ללא רף – תמיד שואף קדימה. תמיד אני שואף ליותר, והאנרגיה שלי היא לא של בחור בן 70 פלוס, אלא של בן 30. גם המוזיקאים הצעירים שאיתי על הבמה לא מבינים מאין האנרגיה הזו. אני לא מכיר את המילה ‘פנסיה’. השאיפה היא לשמח את הקהל. זה מרנין את החיים ומצעיר אותי”.
אז אתה שלם עם הקריירה?
“תמיד לאמן יש חרטות במבט לאחור, אבל אני לא מאמין בזה. אני אוהב להסיק מסקנות ולקבל את הכל תוך צעידה קדימה. אני לא איש של מצבי רוח ודיכאונות. הופעתי על הבמות הגדולות ברחבי העולם וזכיתי ללא מעט הצלחות, אבל עדיין נשארתי, בתוך תוכי, אותו נער מכרכור”.
ההופעות הקרובות:
26 ביוני, היכל התיאטרון קריית מוצקין, 21:00
15 ביולי, היכל התרבות כרמיאל, 20:30
31 ביולי, היכל התרבות נתניה