"על רקע העובדה שמחזות תנ"כיים אף פעם לא נחשבו כהצלחות קופתיות, להבדיל מהמחזמר התנ"כי 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר', רק שני מחזותיו התנ"כיים של יעקב שבתאי, 'כתר בראש' ו'אוכלים', זכו לשלוש גרסאות כל אחד", מציין הבמאי וחוקר התיאטרון רועי הורוביץ בספרו המאלף "עולם ללא אשמים", על יעקב שבתאי בעקבות "ספר הספרים", שהופיע בימים אלה בהוצאת "כרמל". "מלבדו, רק 'אכזר מכל המלך', מחזהו של נסים אלוני, הוצג יותר מפעם אחת".
בספר, המבוסס על עבודת הדוקטורט של הורוביץ, הוא מתחקה אחר סוד הקסם של מחזותיו המקראיים של שבתאי, שבראשית החודש מלאו 40 שנה למותו בטרם עת וחושף שלושה מחזות מקראיים קצרים "אבודים" של שבתאי, שנודע גם כסופר מהמעלה הראשונה, כפזמונאי וכמתרגם.
"שבתאי הצליח יותר ממחזאים אחרים להנגיש את התנ"ך לצופה התיאטרון המודרני", סבור הורוביץ. "זאת, בלי להמציא דברים שאינם כתובים בתנ"ך, מה שהיה מעצבן את הדתיים, הרואים בכתוב בו טקסט מקודש. מצד שני, הוא בחר נושאים, הקורצים לקהל חילוני, עם נגיעה אקטואלית, בשילוב הומור שנון וביקורתי".
מה לו, חניך השומר הצעיר ולתנ"ך?
"כאן יש עדות מפתיעה של בתו, חמוטל ולפיה הוא היה נוהג לקרוא בתנ"ך על בסיס יום-יומי ובהיותה קטנטונת, הוא היה מקריא לה ממנו. זה בניגוד לדימוי החילוני שהיה לגביו. הוא השאיר אחריו רשימה של לפחות עוד 15 מחזות תנ"כיים שהוא תכנן לכתוב - ולא זכה לכך".
ובאשר לשם הספר - "עולם ללא אשמים"?
"גיבורי המחזות שלו רוחצים בניקיון כפיהם ובהיותם אלופים ברטוריקה ובדמגוגיה, הם מצליחים לחמוק מעונש ולגלגל עיניים לשמיים, כמו לא מעט מנהיגים בימינו. תמיד אחרים משלמים את מחיר משגיהם, כמו שאוריה החיתי, ששילם בחייו על כך שהמלך דוד חשק באשתו בת-שבע".
"לעומת הפרוזה הלוקלית של שבתאי, ששני הרומנים שלו מעוגנים בנוף התל-אביבי, המחזאות המקראית שלו היא בעלת משמעות אוניברסלית", קובע הורוביץ.
אבל זה לא סייע למחזותיו להיות מוצגים מחוץ לתחומי ישראל, בעוד שאת מחזותיו של חברו, חנוך לוין, מציגים ברחבי תבל
"אתה צודק. זאת, למרות שכמחזאי הוא באותה שורה עם לוין ועם נסים אלוני והפרסים הגדולים שהוא קיבל בימי חייו היו על הכתיבה הדרמטית שלו. משום מה לא מרבים גם בארץ להציג אותו, לא כל שכן בחו"ל, לאחר שמחזותיו לא תורגמו לשפות אחרות, בניגוד למחזותיו של לוין. מחזה כמו 'אוכלים' שלו, אם יתורגם, יכול להפוך עם ההשלכות הפוליטיות שלו ללהיט עולמי".
כמו אלוני ולוין, גם כמו יהושע סובול ייבדל לחיים ארוכים, אך לא כהלל מיטלפונקט, שבתאי חולל את קסמיו הבימתיים בלי ללמוד תיאטרון. הורוביץ: "כששאלו את שבתאי מה ההשכלה שלו בתיאטרון, הוא השיב - 'שיחקתי כדורגל במגרש שעליו הוקם הבניין של הקאמרי'. היה לו ממי ללמוד. חברו, עודד קוטלר, עשה איתו כברת דרך ארוכה כבמאי".
קוטלר שהעיד עליו בספרך: "התיאטרון שיכר את יענק'לה, אבל הוא לא התמסר אליו".
"שבתאי לא אהב תמיד את ה'שותפויות' שנכפו עליו בהעלאת מחזות שלו, כשיש הזוכרים איך גרם להורדת המחזה שלו, 'חיי קליגולה', בקאמרי, באמצע שנות ה-70, לאחר שחלק על הפרשנות של הבמאית עדנה שביט. באשר לדברי קוטלר, הייתה תחרות מאוד קשה על הזמן ההולך ואוזל של שבתאי, שמאז התקף הלב הראשון שלו, בגיל 37, חי על זמן שאול. ככל שאהב את התיאטרון, בסופו של דבר הוא בחר בפרוזה".
רק עם עדנה שביט היה לו "פיצוץ"?
"איפה! ה'פיצוץ' הכי סוער היה לו עם אורי זוהר, בכתיבת התסריט לסרט 'עיניים גדולות'. הם עד כדי כך רבו, ששבתאי כמעט קפץ מהחלון בגללו. הוא דרש שיסירו את שמו מהתסריט, אבל זה לא עזר לו..."
נחזור למחזותיו המקראיים של שבתאי?
"נחזור. שבתאי הקדיש את חמישתם - כשבשלושה מהם כיכב דוד המלך - למלכים, אבל אפשר להקיש מהם בנקל למנהיגים של היום, כולל כמובן הקיסר והקיסרית מקיסריה. בדיוק הייתי עסוק עם המחזה שלו 'אוכלים', שעוד מעט ניגע בו, כשהתפוצצה פרשת ה'חמגשיות' - ולא ידעתי את נפשי".
לפני "אוכלים" - "כתר בראש", מפסגות התיאטרון הישראלי, ששבתאי כינה אותו 'מחזה היתולים עם משמעות'. המחזה על דוד המלך באחרית ימיו, שהועלה ב-69' בקאמרי, בבימוי שמואל בונים ובכיכוב אבנר חזקיהו, שגם כיכב כעבור 20 שנה בגרסה הטלוויזיונית בבימוי רם לוי - וב-2004 בהבימה, בבימוי אילן רונן בכיכוב יוסי בנאי. הורוביץ סבור שהמחזה עם מאבקי הירושה שבו לא נכתב על-ידי שבתאי יש מאין. "זה היה בסוף שלטונו של בן-גוריון וגם אז היו מאבקי-ירושה", הוא נותן חומר למחשבה.
המחזה "אוכלים" מביא לבמה את הפרשה המקוממת שבה חמד המלך אחאב את כרמו של נבות היזרעאלי, שלבסוף שילם גם בחייו. הוא הועלה ב-79', בתיאטרון החאן בבימויו של אילן רונן בגרסה שקוממה את שבתאי. עד כמה המחזה נשאר אקטואלי תעיד העובדה, שגרסה שנייה של ההצגה, שהועלתה גם כן על במת החאן, ב-2011, מוצגת עד היום. בין לבין הציג תיאטרון גשר ב-99' גרסה שונה לגמרי בבימויו של יבגני אריה.
לדברי הורוביץ, הוא גילה את המחזות ה"אבודים" "עסקים", "מלכות" ו"אהבה" בין אלפי בדפים והפתקים, השמורים בארכיונו של המחזאי, במרכז קיפ לחקר הספרות העברית שבאוניברסיטת תל-אביב. האם מחזות אלה אבדו בטעות, או שמא שבתאי חפץ באובדנם?
הורוביץ: "ההשערה שלי היא ששבתאי עצמו נבהל מחריפות החומר - על שחיתות השלטון ועל רצח אזרחים בידי שליטים - שהוא כתב ב-74', מיד לאחר מלחמת יום כיפור. זה לא התאים לו, מי שכולם אהבו אותו וקראו לו יענק'לה. כנראה, לא בער לו להיקרא 'הילד הרע'".
"כשעשיתי החודש בהבימה קריאה מבוימת של שלושת המחזות, הקפדתי להיות צמוד להוראות ההפעלה המדויקות של שבתאי", מעיד הורוביץ. "הוא דרש במה ריקה ותרועה של חצוצרות בין מחזה למחזה. מבחינתו, הטקסט כאן הוא שם המשחק".
רועי הורוביץ, 51, ד"ר לתיאטרון מאוניברסיטת בר אילן, יליד חיפה ובוגר סטודיו ניסן נתיב, מוכר כדמות רבת פעלים בתיאטרון. בימים אלה עלתה בהבימה בבימויו הצגת "זאקופנה שלי", שהבמאית אורי אגוז כתבה בהשראת סיפורי שלום עליכם. עם כוכבת ההצגה, ליא קניג, יש לו מערכת יחסים מיוחדת. "זאת ההצגה השמינית שביימתי את ליא מאז 2011!", נפעם מי שנחשב כיום לאחד האנשים המקורבים ביותר למלכת התיאטרון.