ימים ספורים לאחר פרוץ הקורונה בישראל, הזעיק השחקן נתן נתנזון אמבולנס לביתו. “נכנסתי לחרדות רציניות, קיומיות, וערב אחד הרגשתי שאין לי אוויר ושאני הולך למות”, הוא מספר. “הזמנתי מיד אמבולנס הביתה. הגיע צוות האמבולנס, לבוש בחליפות לבנות מכף רגל ועד ראש, סיפרתי לצוות שאין לי אוויר ושאני בטוח ומשוכנע שיש לי קורונה”.
ומה קרה?
“הם בדקו אותי על המקום ואמרו שהמצב הבריאותי שלי יותר מבסדר. שאלו אם אני רוצה שייקחו אותי לבית החולים, אבל מיד הרגשתי בריא ושלחתי אותם הביתה. הם הסבירו לי שהכל היה אצלי בראש, חרדה. תקופת הקורונה הייתה קשה נפשית, אתה יושב עם עצמך בבית ולא רגיל לא להופיע. הבנתי שאני חייב לעשות משהו ולא לשבת בחיבוק ידיים. כשהשכלתי לעשות זאת, בקע ממני פרץ יצירה מופלא”.
פרץ היצירה הזה הוליד את מופע היחיד החדש של נתנזון, “הגיל עושה לי תרגיל”, שיושק בשבת הקרובה, 6 בנובמבר, בתיאטרון חולון. “במשך שנים רבות לא היה לי מופע יחיד, והקורונה דרבנה אותי לצאת עם מופע הבידור הזה שעוסק בשלל נושאים שמעניינים אותי, כמו הגיל שלי, דברים שמעצבנים אותי בארץ, וכל מיני הגיגים שחשבתי עליהם בזמן הקורונה, כמו אינטימיות, סקס, דייטינג ומצב בריאותי”, הוא מספר.
תן דוגמה.
“למשל, בעניין הגיל אני אומר: ‘פעם, כשהייתי צעיר, הייתי קם שלוש פעמים בלילה בשביל לראות אם הילד שלי נושם. היום אני קם שלוש פעמים בלילה כדי לראות אם אני נושם’. או למשל, ‘איך אתה יודע שאתה מזדקן? כשאתה ואשתך ישנים בחדרים נפרדים. איך אתה יודע שאתה ממש מזדקן? כשאתה והשיניים שלך ישנים בחדרים נפרדים. איך אתה יודע שאתה ממש בבעיה? כשיש לך אלצהיימר ושלשול, ואתה יודע שאתה צריך לרוץ לאיזה מקום, אבל אתה לא זוכר לאן’. כל הדברים האלה הדהדו במוחי בין חרדות הקורונה”.
אילו עוד נושאים עולים במופע?
“אני מספר על העדה הרומנית, על הבית שבו גדלתי ועל ההורים שלי, והכל בבדיחות הדעת. בדקתי את החומרים על חברים שלי וראיתי שזה מצחיק אותם, אז החלטתי להעביר את זה גם לבמה. אני קומיקאי, וקומיקאי יכול לשחק גם תפקידים רציניים, אבל כשאתה שחקן שיודע לשחק רק תפקידים רציניים, אתה לא יכול להיות קומיקאי, אז למה לא לנצל את יכולתי ליהנות משני העולמות הללו, קומדיה ודרמה?”.
כשהניצוץ נדלק
נתנזון (66) נולד ברומניה ונמשך לתחום המשחק עוד בילדותו. “בגיל 4 שיחקתי את סנטה קלאוס בהצגות שהעלינו בגן”, הוא נזכר. “כשהייתי בן 8 עלינו לישראל והגענו לאשקלון, שם הייתי די אאוטסיידר: הייתי הילד היחיד בשכונה שהולך בקיץ בסנדלים עם גרביים וכתפיות, כי ברומניה גם באוגוסט ירד גשם”.
נשמע שההתאקלמות לא הייתה פשוטה.
“ובדיוק מהסיבה הזו נהייתי שחקן. כשהבנתי שאני חריג והרגשתי צורך להיות כמו הצברים, חשבתי לעצמי: ‘מה אני יכול לתת להם שאין להם ורק לי יש?’, ואז הבנתי שזה הדמיון המפותח שלי. חודשיים מאז שהגענו לארץ כבר ידעתי עברית פרפקט ונהגתי לקבץ אחר הצהריים את ילדי השכונה סביבי ולהמציא להם מהראש סיפורים פרי דמיוני, סיפורי בלשים ומפלצות, והם היו מרותקים. כל ילדי השכונה ידעו שבשעה ארבע אחר הצהריים הילד המוזר מקומה רביעית יספר להם סיפור. שם נדלק הניצוץ”.
בהמשך הוא נרשם ללימודים בבית הספר לאמנויות “רננים” בתל אביב, שאליו נהג לנסוע מדי יום באוטובוס מאשקלון. “זו הייתה נסיעה קשה, אבל החלום שלי היה גדול מאוד”, הוא אומר. “הייתי עובר בכל יום את הנסיעה הארוכה הזו רק בשביל ללמוד משחק”.
בגיל 18 ניגש לאודישנים ללהקה צבאית, התקבל ללהקת פיקוד דרום וכיכב בתוכניתה “פגישת מחזור”. כשהלהקה התפרקה, הקים עם חבריו ללהקה נתן דטנר, דורון מזר ואוהד בוכמן, את צוות הווי פיקוד דרום שהעלה את התוכנית ההומוריסטית “פגישה מחודשת עם הפרר ז’אק”. “הלהקה הצבאית הכינה אותי היטב לקריירה האזרחית”, הוא מציין. “למעשה, מי שקיבלו אותי ללהקה הצבאית והכניסו אותי לעולם הבידור היו יוסי בנאי ומתי כספי”.
עם שחרורו מהצבא בשנת 1976 התקבל ללימודי משחק באוניברסיטה, אבל אז קיבל הצעה שאי אפשר לסרב לה. “מוטי קירשנבאום האגדי יצר יחד עם ב. מיכאל ואפרים סידון את ההצגה ‘ערוץ 2’, עוד לפני שהיה ערוץ כזה בכלל, והזמין אותי, צעיר ויחסית אנונימי, להצטרף להפקה שבה השתתפו גם טוביה צפיר וספי ריבלין ז”ל, שהיו כוכבים”, הוא מספר. “ויתרתי על הלימודים ובחרתי בבמה”.
הפריצה הגדולה של נתנזון הגיעה בשנת 1984, עם עלייתה בטלוויזיה החינוכית של תוכנית הילדים “בלי סודות”, שבה הוא כיכב לצד חני נחמיאס, אושיק לוי וחנן גולדבלט. התוכנית, ששודרה כשנתיים, הפכה במרוצת השנים לאחת מתוכניות הילדים הלימודיות הפופולריות ביותר וביססה את מעמדו של נתנזון ככוכב ילדים. “היה לנו רייטינג של 99% וכולם היו רואים אותנו, לא הייתי יכול לצאת מהבית בתקופה ההיא”, הוא משחזר. “זו הייתה תוכנית מדהימה, כי היא העבירה את אהבת הקריאה והכתיבה לילדים בצורה משעשעת ומלאת תוכן וערך מוסף”.
אהבת את המעמד של כוכב ילדים?
“אני לא קורא לזה ‘כוכבות’ או ‘פרסום’. היום הנוער קודם כל מתפרסם, ואחר כך מקבל תפקידים. אצלנו זה היה הפוך, אהבנו את המשחק. אהבתי להיכנס לדמויות כמו ‘עיתונאיש’, וכתוצאה מהעבודה שלי – להתפרסם. אני לא מתבייש בזה. אני שמח להתחבק ולהצטלם עם מי שאפשר”.
זוכרים אותך עוד מהתוכנית?
“בטח. לפני כמה ימים הופעתי באילת וישבתי שם בלובי של המלון, ופתאום ניגשו אליי אנשים בני 40, אמרו שגדלו עליי ושרו לי שירים של ‘בלי סודות’. הטבענו חותם”.
אתה עוד בקשר עם חבריך לקאסט?
“כן, כולנו היינו באירועים אחד של השני, ועד היום שומרים על קשר טוב. היינו חברים ואנחנו עדיין חברים ואוהבים זה את זה. בקורונה אפילו חני נחמיאס ואני עשינו זום משותף כאיחוד של ‘בלי סודות’”.
נותרת בקשר גם עם חנן גולדבלט, שהורשע באונס ובמעשים מגונים?
"אני חושב שהמעשים שהוא הורשע בהם פסולים, ואלה מעשים שאין להם מקום בהתנהגות עם נשים. אלה מעשים שלא ייעשו לעולם, ואני כמובן מגנה אותם בתוקף. על זה הוא גם ישב בכלא. אבל חברים נמדדים בעת צרה, ולא רק כשהכל נפלא ונהדר. לכן עזרתי לו למצוא עבודה בחברה להשכרת רכב כשיצא מהכלא כי הבן אדם שילם את חובו לחברה והוא צריך לחיות ממשהו".
אתה חושב שאפשר לעשות ל”בלי סודות” רימייק, כמו שעשו ל”פרפר נחמד”?
“ברור. אני מאמין שרימייק יכול לתפוס גם היום. ל’בלי סודות’ יש זכות קיום גם היום, כי לילדים קטנים עדיין יש בעיות בהבנת הנקרא ובכתיבה, וסדרה כזו רק יכולה להועיל בצורה נפלאה”.
בהמשך כבש נתנזון את המסך בשורת תפקידים בסרטי קולנוע (“מלך הסלים”, “ד.צ. חוף אילת”, “חסד של אמת”) והשתתף בהצגות ובמופעי ילדים. “רק בישראל יש סטיגמה שגויה שאם אתה אמן ילדים, אתה לא יכול לעשות דברים אחרים, ואני לא מסכים עם זה”, הוא אומר. “שיחקתי בתיאטרון הרפרטוארי בתפקידים רציניים, כמו בהצגות ‘מצחיקונת’ בקאמרי או ‘החולה ההודי’ בהבימה, כמו גם בתוכניות למבוגרים.
"אני לא מוגבל רק לעולם הילדים. תראה את טל מוסרי, במשך שנים רבות הוא נחשב לכוכב ילדים ובשנים האחרונות הפך לשחקן רפרטוארי, אני חושב שכך זה צריך להיות. שחקן אמיתי יכול לשחק שלל תפקידים. רק בארץ נוהגים לקטלג אותך. אף פעם לא אוותר על הצורך להיות כוכב ילדים, וגם לא על הרצון והצורך להיות שחקן למבוגרים”.
אתה חושב שיש דד־ליין לכוכב ילדים?
“לדעתי לא, תראה את ‘סבא טוביה’ (טוביה צפיר – ד”פ) או ציפי שביט. אם אתה ממציא את עצמך מחדש וממתג נכון, אין גיל להצלחה. בשלב מסוים הבנתי שאני רוצה גם לכתוב חומרים לילדים, כי התכנים שבהם נתקלתי לא גירו לי את הדמיון, וכך נשאבתי גם ליצירה ובימוי”.
עד כמה השתנה עולם הילדים מאז ימי “בלי סודות”?
“הקצב הוא אחר. היום הוויזואליה משחקת תפקיד מכריע, הילדים של היום מאוד חכמים וצריך לדבר אליהם באינסטנט. אין להם סבלנות לסיפורים ארוכים, היום סיפור צריך להיות קצר ומלווה במוזיקה ובריקודים. היום הילדים רוצים לראות את השירים, ולא מסתפקים רק בלשמוע אותם”.
בעשור האחרון מוכר נתנזון לילדי ישראל בתור “סבא נתי”, דמות שיצר כשעבד עם כוכבת הילדים מיקי מוכתר. “בשנת 2011 כתבתי את התסריט והשירים של מיקי, והיא רצתה שאשתתף גם ב־DVD", הוא מספר. "אז יצרתי את הדמות של ‘סבא נתי’, הסבא של כל הילדים.מיקי הפכה להיות כוכבת ילדים, ואני נחשפתי יחד איתה לקהל חדש. הכי מצחיק זה שכשהתחלתי לגלם אז את ‘סבא נתי’, עוד לא הייתי סבא במציאות. הדמות מאוד אהובה על הילדים. זו דמות של סבא שיש לו חנות צעצועים, והוא מתקן בכל פעם צעצועים שמתקלקלים. הבנתי שזה המומנטום הנכון ליצור את הדמות כי הגעתי לגיל הזה, הרי אני לא יכול פתאום להיות עכשיו נועה קירל (צוחק)”.
מי הקהל שמבקש ממך סלפי היום?
“זה לא ייאמן, אבל עד היום מזהים אותי אנשים מכל הגילים, גם כאלה שגדלו על ‘בלי סודות’ וגם הילדים שלהם, אלה שגדלים עליי כ’סבא נתי’”.
במקום טוב
בחנוכה הקרוב ישתתף נתנזון במופע “מותק של משפחה”, מבית היוצר של סדרת ההפקות “מותק של פסטיבל”, בבימויו של עומר זימרי, שבו יככב לצד מיקי מוכתר, יובל המבולבל, מני ממטרה, קוגומלו וסוניק. על המוזיקה אמון חזי שקד. “בהפקה הנהדרת הזו ‘סבא נתי’ הוא הסבא של מני ממטרה, מיקי ויובל המבולבל, והוא מביא להם בהפתעה את בן דודם מברזיל, קוגומלו, מאסטר הקפוארה”, הוא מספר. “זה מופע על חשיבות המשפחה, החברות, החשיבות של ללמוד לחלוק ולתת מהלב. זה מלווה בכל השירים של החבורה הזו, וזה הכי מרגש ומצחיק שיכול להיות”.
יש חשש שבשל הקורונה יגיע פחות קהל?
“מחודש יולי האחרון אנחנו רואים קהל שנוהר להופעות כי הילדים צמאים לזה וזקוקים לזה, והמופעים האלה היו חסרים להם. יש פריחה עכשיו”.
בתקופת הקורונה הפך נתנזון למעין כוכב רשת, כשסרטונים שהעלה לפייסבוק עם הפזמונאי והסאטיריקן יואל ריפל קצרו עשרות אלפי צפיות ואלפי תגובות ושיתופים. “זה היה מפתיע מאוד”, הוא אומר. “יואל ואני מופיעים כבר 20 שנה ביחד, ובשנים האחרונות יש לנו את המופע ‘אנחנו הרומנים’ כי שנינו משתייכים לאותה עדה. בתקופת הקורונה, כשלא היה לנו מה לעשות, צילמנו שירים מצחיקים שיואל כתב על הממשלה, על הקורונה, על נושאים חברתיים ואקטואליים. צילמנו את זה בחדר של המוזיקאי שליווה אותנו, ארתור גורביץ’, וזה תפס כאש בשדה קוצים”.
במבט לאחור על הקריירה, אתה גאה בדרך שעשית?
“אני מאוד גאה ולא הייתי עושה דברים אחרת. אבל כמו כל בן אדם, גם אני עשיתי טעויות וזה בסדר, כי מטעויות אתה לומד. היום אני במקום טוב”.
מהי השאיפה המקצועית הבאה שלך?
“פעם אירחו את רובין וויליאמס בתוכנית ‘סטודיו למשחק’, ואחד הסטודנטים מהקהל שאל אותו: ‘מה התפקיד הכי טוב שעשית עד היום?’. אז רובין השיב לו: ‘עוד לא עשיתי, יש לך משהו להציע לי?’. ככה בדיוק אני מרגיש. תמיד צמא לאתגר ולתפקיד הבא. אני תמיד שאפתן ונשארה לי אותה מידת סקרנות שהייתה לי כילד בן 4 ברומניה שגילם את סנטה קלאוס”.
המופעים הקרובים של
“הגיל עושה לי תרגיל":
6.11, 21:00, תיאטרון חולון
20.11, 21:00, אולם “מופת" ברחובות
המופעים הקרובים של “מותק של משפחה":
30.11, 10:00, 13:15, 16:30, היכל שלמה בתל אביב