"הנושא של ‘מה זה להיות גבר?’ והמנגנונים שלו מאוד מעסיק אותי, ואז צץ לי הרעיון ליצור ערב שהוא בין מופע לשיחה, מאוד אינטימי, מול קהל, עם עוד גברים, שבו נעמיק במה שמסתובב לנו בתוך הראש”, מספר השחקן והקומיקאי שי אביבי, מיוצרי המופע “גבר גבר” שיעלה מחר לראשונה בבית ציוני אמריקה בתל אביב (20:30, בשיתוף "פאנזינג").
“אני תמיד רואה בגבר שני מנועים – מין וכסף - אז במופע נעמיק בשני המנועים האלה של ה’כלא’ שאנחנו נמצאים בו, בייחוד בעניין הזה של המנוע המטרטר ללא הפסק של מין והצורך לספק כסף”.
במופע מככבים לצדו של אביבי גם השחקנים והקומיקאים אלון נוימן ואורי גוטליב. “אנחנו דור המדבר כרגע”, אומר נוימן. “הגברים נמצאים בתקופה של שינוי טקטוני בתפקידים שלהם: התפקידים המסורתיים של הגברים מוטלים בספק בעוד שתפקידיהם החדשים עדיין לא ברורים, אז אנחנו, הגברים, נאלצים לתפקד ולגלות על בשרנו מה קורה עם תפקידינו. בימים שבהם לכל דבר יש אפליקציה או ווייז, לנו אין כלום, אז זה רק ניסוי וטעייה”.
סטייל אישי
לדברי נוימן, הדיון בנושא הגבריות רלוונטי כיום יותר מאי פעם. “לא רק בגלל 'מי טו', אלא גם בגלל שהנושא של גברים ונשים פחות מדובר”, הוא אומר. “לפני הרבה שנים העברתי הרצאת ‘טד’ בעקבות טיפולי הפריה שעברתי עם בת זוגי, ופתאום קלטתי שהמון אנשים נמצאים במצוקות או חוויות שהן לא מדוברות על ידי הצד הגברי. ככל שאתה מדבר על נושא מסוים, אתה עוזר לעצמך, ובדרך עוזר לעוד אנשים. השילוב של לשבת עם החברים שלך על הבמה, לצחוק וגם לקבל תובנות מהפתיחות והאותנטיות - הוא קסום בעיניי”.
“אני חושב שכשנעמוד על הבמה ונדבר באמת מהלב שלנו על כל מיני סיטואציות וסיפורים שקרו לנו לגבי התנהלות של גברים בחיים האלה, ונביא את הסטייל האישי של כל אחד מאיתנו לקדמת הבמה – זה יהיה קסום”, מוסיף גוטליב. “יצא לי להיות הרווק בחבורה, אז יש גם את הצד שלי של איך זה לחיות כגבר לבד, לעומת גברים אחרים בחבורה ומה שמותר או אסור להם. כל אחד מאיתנו מביא צבע מעניין ושונה”.
שי ואלון, אילו טיפים אתם נותנים לאורי, כרווק שבחבורה?
אביבי: “שיתמיד בזה, שיחזיק מעמד. אני מת כבר שלאורי יהיו ילד או ילדה. האמת שזו המטרה הלא מוצהרת של ההופעות האלה, לבייץ את אורי”.
נוימן: “אנחנו קובעים את ההופעות תמיד בתאריכים שאורי מבייץ”.
גוטליב: “וזה לא מעט”.
נוימן: “הוא מבייץ כמעט כל יום, אז זו בעיה”.
מה זה אומר להיות גבר בישראל ב־2022?
אביבי: “על זה בדיוק המופע. אני לא יודע איך אנחנו לעומת העולם, אבל בישראל הייתה תרבות מאוד מאצ’ואיסטית בגלל הרקע הצבאי, וגברים חשבו שזה מה שקורה בנורמה: שאתה טופח על הטוסיק, צובט בלחי, לש את השד, כאילו שזה הסטנדרט. גם בשנות ה־70 זה לא התאים לאף אישה כמובן”.
גוטליב: “אני לא זוכר תופעות של לישת שד, דרך אגב”.
אביבי: “אתה לא היית בפיקוד דרום, אורי. בפיקוד דרום זה היה חלק מתהליך החיול. אבל ברצינות, רואים שכמות הגברים שעשו דברים לא טובים מתפוצצת עכשיו ברמה של מגיפה, זה לא מקרה בודד או שניים שמזעזעים אותך. כל מקרה הוא נוראי”.
נוימן: “מה שאותי מעניין הוא ההכללות שאנחנו יוצרים, שלדעתי לא השתנו בכלל היום. התקשורת הפופולרית ממשיכה להכליל מונחים של איך אישה צריכה להיות ואיך גבר צריך להיות, וזה לא השתנה לצערי. זה אחד הדברים שמעניין לדבר עליהם: איך אתה כגבר, שלא מרגיש בנוח עם הדברים האלה, צריך למצוא את דרכך, לא להיכנע לשטנץ ולא למלא את התפקיד שהחברה מצפה שתמלא. לגברים יש הזדמנות להגדיר גבריות בצורה עצמאית”.
גוטליב: “אני מאוד אוהב את המופע שלנו, שהוא כמובן לא רק לגברים, אלא גם לנשים, כי הוא מספק הזדמנות להציץ לראש הגברי וגם לשמוע אינטראקציות שלנו עם נשים. יש פה שיחה שהיא פתוחה מכל הכיוונים”.
משהו בסטריאוטיפ של הגבריות השתנה לאורך השנים?
אביבי: “לא באמת, פשוט נולד עוד ליין: יש את המאצ’ו שממשיך להכות גלים, אבל גם נולד הגבר החדש שגם הוא לא יודע לגמרי מי הוא: מצד אחד יש לו גנים זכריים, ומצד שני ישנה ההבנה העמוקה שאסור לתת דרור למטרידנים ולגברים אלימים. היום יש מודל חדש של גבריות, יותר מוסרי וערכי. כל הדבר הזה נשמע נורא אקדמי, אבל המופע והשיחה הם מאוד אישיים, הם לא תיאורטיים. כל אחד שם את הסיפור הכואב והמצחיק שלו על השולחן”.
מדברים מהבטן
אביבי (57), נוימן (54) וגוטליב (52) הם מעולם הבידור, המשחק, התיאטרון והסטנדאפ עוד משנות ה־90, אז נפגשו לראשונה. “אני מכיר את אלון מהעולם של מוזיקה והופעות וחברים משותפים, ואת שי אני מכיר גם מלפני שנים רבות מהמקצוע ודרך חברים משותפים”, אומר גוטליב. “למעשה עברתי לגור בפרדס חנה די בעצתו, ואני חווה אותו כל כך קרוב”.
“ואני שמח שאתה נמצא לידי”, אומר אביבי. “המפגש הזה על הבמה מביא עוד זווית לחברות שלנו כי גם להופיע יחד זו הרפתקה מקרבת”.
המופע, המבוסס כאמור על השלישייה, צפוי לכלול בכל פעם צלע רביעית מתחלפת, כשבמופע שיעלה מחר יצטרף לחבורה השחקן דביר בנדק. “זה לא מופע עם תסריט מוגדר, אלא אנחנו מאלתרים ומדברים מהבטן”, אומר נוימן.
איך ההרגשה לחשוף בפני קהל את עולמכם הפנימי?
אביבי: “אנחנו שייכים לגילדת האמנים, ובגילדת האמנים הצורך להיחשף הוא חלק מהתפקיד. זה לא בא מצורך נרקיסיסטי. אם אתה מביא את הפצע שלך ומראה לאנשים, אז יש מצב שתסייע לאנשים להירפא”.
איך עוברת עליכם תקופת הקורונה?
נוימן: “יש את הרובד ההישרדותי והמציאותי של פרנסה, שבו ברור שעוברים את התקופה הזו בקושי מסוים, ובהגדרתה היא לא יציבה, אבל אנחנו במקצוע שהוא גם ככה לא יציב, אז מבחינתי אנחנו די רגילים לחוסר היציבות הזה. לכן זו לא הייתה רעידת אדמה עבורי כי גם ככה הקרקע אצלנו מבעבעת. אולי זה קשור לגיל או למקום בחיים, אבל הפכתי את הלימון ללימונדה: הבנתי שיש דברים שהם לא בשליטתי ואפשרתי לעצמי לעשות דברים בשביל עצמי כמו למצוא יותר זמן למשפחה, להתקרב לעצמי, לעשות חשבון נפש. אז יש בזה יתרון מסוים. בשורה התחתונה: יאללה, שייגמר!“.
גוטליב: “קצת סבלנות, אלון, מה קרה? עוד קצת”.
אביבי: “אצלי זה מאוד איים. אם אמרתי שיש שני מנועים - מין וכסף - נושא הקורונה מאוד הבהיל את המנוע של הכסף”.
נוימן: “מצד שני, היה לך הרבה זמן פנוי למנוע השני”.
גוטליב: “למנוע השני לא היה דלק”.
אביבי: “חלק מהערך של גבר הוא בכך שהוא מספק פרנסה. אבל מצד שני, התקופה הזו הפעילה את כל היצירתיות האפשרית להביא יצירות חדשות, כמו גיבוש המופע הזה. זו אחת הברכות שיצאו מהתקופה הזו”.
גוטליב: “עליי התקופה הזו עברה בדומה לחבריי פה, וכמעט בלב שלם אני שמח על דברים שקרו כי באמת הבנתי מאין יבוא עזרי. הבנתי שאני צריך לפתור את הבעיות בעצמי ופחות לסמוך על העולם, על הממשלה או על הרפואה. נותרתי יחסית לבד במערכה מכל מיני סיבות, אז אני חושב שהבנתי שאני צריך ליצור בעצמי, לקצור בעצמי, לחפש בעצמי, להבין בעצמי”.
מה אתם חושבים על התנהלות הממשלה בנוגע לקורונה?
אביבי: “בשלב מסוים הייתה הכרה בענף התרבות שנפגע, אבל לדעתי התקופה הנוכחית יותר גרועה כי אין סגר, ועדיין הדבר האחרון שאנשים מגיעים אליו הוא הופעות. לא כולם נפגעו, אבל הקהל מעדיף לא להגיע, ועל זה אין שום פיצוי, שום דיבור ושום כלום. להפך, רוצים שנחזיר מענקים שקיבלנו. התקופה הנוכחית מחזירה אותנו לכאורה לנורמליות, אבל אנחנו מרוויחים בפועל הרבה פחות. מה נעשה? נשרוד”.
מלבד המופע החדש, מה כל אחד מכם עושה בימים אלה?
גוטליב: “התחלתי בתקופת הקורונה להופיע כסטנדאפיסט מן המניין, ויש לי הופעות ברחבי הארץ. אני מופיע לבד ומאוד אוהב את זה. זה גורם לי להרגיש טוב ונוח”.
אביבי: "אני בעסקי הזוגיות. גם יש לי את המופע המשותף שלי עם זוגתי מיכל ליבדינסקי, וגם אנחנו מפיקים לקראת חג האהבה סוף שבוע ראשון בארץ על זוגיות לזוגות במלון ‘פסטורל’ בכפר בלום. זה הבייבי הגדול החדש שלנו”.
נוימן: “יש לי כבר שנה וחצי את תוכנית הרדיו שלי ‘המניע’ ברדיו ‘מהות החיים’ שאני מאוד אוהב אותה, אני מלמד ומשחק”.
מה תאחלו לעצמכם לשנה האזרחית החדשה?
אביבי: “אני מרגיש בגוף שזו תהיה שנה זוהרת, אז אני מאחל שהתחושה הזו תתגשם”.
גוטליב: “אני ממשיך את שי ומרגיש שהשנה הזו תהיה מיוחדת מאוד, יותר בריאה וטובה. אני מאחל שנוכל לחזור לצחוק ולהצחיק המון אנשים. בישראל עושים עבודה טובה בקטע של הומור ויצירות מצחיקות, ואני מאחל לכולנו לצחוק בקול רם ולחייך ברחוב. זה יהיה מצחיק אם זו הולכת להיות השנה הכי נוראית בעולם”.
אביבי: “בדיוק קיבלתי הודעה על אסטרואיד מאוד גדול”.
נוימן: “אני מצטרף לדברים של כולם, ובאמת מרגיש טוב בפתיחת השנה: אופטימי, אנרגטי ופתוח”.