בדרך אל התערוכה החדשה "דמיון חומרי" מאוסף האמנות הישראלית, שנפתחת היום (חמישי) במוזיאון תל אביב לאמנות, עוברים הבאים בין ים המבקרים, יחידים וקבוצות הנוהרים אל התערוכה המדוברת של יאיוי קוסמה. תערוכת הקבע החדשה "דימיון חומרי", פותחת את אירועי שנת ה-90 למוזיאון תל אביב, פרושה על פני שלושה חללי תצוגה רחבים ומוארים בקומה העליונה של האגף החדש והיא כוללת 120 יצירות של מיטב האמניות והאמנים, רובן ככולן נבחרו מתוך עשרות אלפי היצירות מאוסף המוזיאון.
בעבודת האוצרות שלה לתערוכה, נפרדה האוצרת דלית מתתיהו מהסיפור הכרונולוגי הקאנוני של אמנות ישראל, המעוגן בסיפור הלאומי, ובחרה לחלק את היצירות לפי ארבעת היסודות אדמה, אש, אוויר ומים, ואלה מוצגות בשלוש הגלריות בשלושה פרקים: "אדמה מובטחת", "ספינת אוויר" ו"תנועה לוהבת".
"התערוכה מזמנת מבט ער על האמנות שנוצרה כאן מראשית המאה הקודמת ועד היום, מפנה זרקור לתקופות שונות ומאירה אזורים נשכחים ומודחקים" אומרת מתתיהו. "החלוקה לארבעת היסודות משיבה את המבט אל החומריות, הצבעוניות והטמפרמנט של עבודת האמנות כפעולה וכאובייקט, כשבכל פרק נבחנות היצירות מבעד למניפת האסוציאציות המתעוררות מול חומרי העבודה ובכך היא מציעה לקהל הרחב התבוננות מחודשת בסיפורה של האמנות המקומית, והפעם כאמור, לא דרך הסיפור הכרונולוגי שכה הורגלנו לספר", היא אומרת.
בין האמנים המציגים בתערוכה אדם ברג, יוסי ברגר, דגנית ברסט, ציבי גבע, יהושע גרוסברג, משה גרשוני, ווליד אבו שקרה, אתי אברגי'ל יהודית לוין פנחס ליטבינובסקי, אבי סבח, מיכאל סגן כהן, פאטמה שנאן, משה קסטל, אורי קצנשטיין, דוד ריב, גדעון גכטמן, מיכל נאמן, ציונה תג'ר נחום גוטמן, ורבים אחרים. חלק מהיצירות שנבחרו הן של אמנים נשכחים שנדחקו לאורך השנים מתצוגת האמנות המקומית, כמו יוסף הלוי ואחרים.
בתקופת הצגת התערוכה (שאין לה תאריך סגירה) יוחלפו חלק מהעבודות ביצירות אחרות. במקביל, נפתחה בתוך החלל המרכזי גלריה קטנה המיועדת להצגת תערוכות יחיד מתחלפות של אמנות ישראלית, מתוך אוסף המוזיאון ומחוצה לו.
ראשונה חונכת את הגלריה הציירת רות שלוס במלאת מאה שנים להולדתה. שם התערוכה "בעולם מהלכות מחאות" שאוב משירו של נתן אלתרמן "מזלה של מחאה", מתמקדת בציוריה משני העשורים האחרונים לחייה ומסמנת רגע שיא בעיסוקה בקיום האנושי של חסרי הישע. כשלצידם מוצגים גם רישומים מוקדמים שלה.
"בציוריה המאוחרים מתגלה רגישות ציורית חדשה של האמנית, בהעמדה מונומנטלית של זקנים, תינוקות ופלסטינים אזוקים, תוך שהיא כורכת את מחאת הגוף הפוליטי נגד עוולות ואי צדק, עם מאבקו הנצחי של הגוף השורד", אומרת האוצרת ענת דנון סיון.