ככל שתנסו להתרכז ולהשיב על השאלה מה המשותף ל"מנדלבאום", בכיסוח העל של עדנה גורן לשירם של יורם טהרלב ויוחנן זראי מהמחצית השנייה של שנות ה-60; ל"אחכה לך", בביצוע הומה הגעגוע של נאוה ברוכין עם ה"נשמות הטהורות" לשירם של דודו ברק ונתן כהן מאמצע שנות ה-70 ול"בכרמי תימן", הקלאסיקה של אלתרמן ו-וילנסקי מאמצע שנות ה-40 בביצועה ההדור של שושנה דמארי, אין מצב שאיש מכם ינחש את התשובה.
דומה שרק הזמרת והמלחינה יסמין אבן יכלה לכנס עם הדמיון היצירתי שלה שירים אלה ואחרים תחת מטרייה אחת במופע שהיא תעלה מחרתיים בפסטיבל אשה, בתיאטרון חולון, עם הזמרת, השחקנית והרקדנית אורית פלג ועם אמנית כלי ההקשה נועה וקס.
"כחולונית מבטן ומלידה, אני גאה לחזור ולהשתתף בעיר שלי בפסטיבל אשה", מצהירה אבן. "כשפנו אלי, ידעתי שארצה לעשות בו משהו אחר, שלא עשיתי קודם - 'בעונג רב', ערב שלם, המבוסס על להיטים ישראליים מכל הזמנים, העוסקים בפיתוי ובתשוקה, עם דגש על תשוקה נשית, תוך הפקה אלקטרונית, קצבית וגרובית, עם שילוב בין לבין של קטעי ספוקן-וורד מקוריים, שיחברו את השירים לנושאים בני זמננו".
"שלושת השירים שהזכרת בפתיח הם שירים נשיים, שבוצעו במקור על-ידי נשים ושלושתם עוסקים בתשוקה מזוויות שונות'', אומרת אבן. "בין השירים האחרים - 'הנשיקה הראשונה', 'אי ירוק בים', 'חשמל זורם בכפות ידיך', 'דרך המשי', 'אוריה', 'לך איתה', 'גבר באמבטיה', 'לוליטה' של אתי אנקרי ועוד".
אבן חוגגת כאן שינוי מסוים בעשייתה: "זו הפעם הראשונה שאני משתתפת בערב שמח, קצת הומוריסטי וקצת מחאתי עם צליל גרובי, בשונה מדברים אחרים שעשיתי".
כלומר, אם אנחנו מכירים אותך כאמנית אוונגרדית, הפעם האוונגרדיות ממך והלאה?
"בכל זאת, אפשר לזהות את האחרות שלי בגרסאות האלקטרוניות של השירים, למרות התמודדות שלי ראשונה מסוגה עם להיטים מוכרים ובפעם הראשונה אני בהרכב בנות בלבד".
אבן, 43, בתם של גרפולוגית ושל כלכלן מחולון, מפלרטטת עם הפסנתר מגיל שש. כבר בהיותה ביסודי היא החלה להלחין. "אם הורי ציפו שאנגן בפסנתר מוזיקה קלאסית, הם גילו מהר מאוד שאני בכיוון אחר", היא נזכרת. "כבר בילדותי עניין אותי פחות לנגן יצירות מתווים ונמשכתי לנגן מוזיקה שנבעה ממני. ואם של אחרים, אז בצורה יותר חופשית".
לאחר לימודים במגמת מוזיקה בתיכון בעירה, היא למדה ברימון. אמנם יש לה לומר דברים טובים על המוסד הזה, "אבל כשהקו שם היה בכיוון של ג'ז ופופ, נטיתי לדברים יותר אלטרנטיביים ואלקטרוניים".
זה נבע מחתרנות?
"אפשר לומר שאז היה בהליכה לשם משהו קצת חתרני. חיפשתי את האנדר-גראונד. חיפשתי את האוונגרדיות. חתרתי אל הדברים הנסיוניים. זה היה העולם שלי באותה תקופה, שלא בדיוק עלה בקנה אחד עם האווירה המיינסטרימית ברימון. היום אולי הייתי נוהגת אחרת, אבל אז נטיתי לכל מיני מקומות מוזרים".
כלומר, מיינסטרים זו לא את?
"כן ולא. מיינסטרים זה מונח נזיל, הבנתי עם השנים. למשל, אם המזרחית היא היום בגדר מיינסטרים, היא בכלל לא הייתה במקום הזה בתקופה שבה למדתי ברימון. דברים משתנים עם הזמן".
במאזנה של אבן שישה אלבומים, לצד היותה עסוקה כמלחינה לקולנוע, לטלוויזיה, כמו "ונזכור את כולם", סרט על גטו רשה ולתיאטרון, כמו הצגת "חתונת הדמים", בתיאטרון באר-שבע. בין השאר היא זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה לשנת 2017 על המוזיקה שלה לסדרת הטלוויזיה התיעודית על זהר ארגוב והיא חתומה גם על פסקול הסדרה על עפרה חזה.
"הפסקולים שלי אינם נגזרים מהמוזיקה שלהם, אלא מטרתם לעטוף את סיפור החיים שלהם עם ביטוי לפנימיות ולנפש", היא מסבירה.
מאז לימודיהם ברימון, לאבן ולידידה, הזמר נתן סלור, שיתוף פעולה מוזיקלי פורה, שהגיע למחוזות מוזיקליים לא צפויים, כמו שיתוף הפעולה שלהם עם האמן האלקטרוני עופר נסים. בין השאר הם גם כתבו את שיר הנושא לאלבום החדש שלו.
בהתפזרות של אבן על פני תחומים שונים ומשונים, יש משהו רנסנסי מרענן. כך, בין השאר, היא גם עוסקת בציור, אבל כמובן לא בציור קונבנציונלי במכחול, אלא באמצעות מחשב, מה שמביא אותה לעתים למחוזות הקומיקס. "איכשהו בסופו של דבר כל האמנויות נפגשות", היא סבורה. "ומה שלא אעשה, תמיד ימצאו בו את הזהות שלי".
מה החלום שלך?
"להמשיך בעשייה המגוונת שלי מבלי לדרוך במקום אחד וגם להיות קצת עם הפנים החוצה. מקדמה לכך הייתה לפני מספר שנים, במפגש שלי עם הבינלאומיות. זאת, בתחרות של המשרד ליצוא מוזיקה ישראלית, שבה זכיתי והשיר שלי זכה להפקה מוזיקלית של דאנסון סאפל, המפיק של 'קולדפליי' ושל מוריסי. השיר קיבל ביקורות לא רעות בחו'ל. הבינלאומיות הזאת היא משהו שעדיין לא מיציתי אותו".