בחודש האחרון קיבלנו תזכורות כואבות על אכזריותה של השנאה עם חזרת הטרור לרחובותינו. כשהרוגע והנורמליות נראים רחוקים, נרתמת האמנות במקרה זה התיאטרון, להביא בשורה של פיוס.
השבוע עלתה הצגה חדשה "נתן החכם", המביאה לבימת החאן הירושלמי מסר של סובלנות ואחווה בין שלוש הדתות. מדובר במחזהו הקלאסי של החשוב במחזאי תקופת הנאורות הגרמנית גוטהולד אפרים לסינג בן המאה ה-18, בעיבוד עכשיווי, בימוי ותנועה של נעה וגנר.
מחזהו של לסינג נכתב ב-1779, ערב מתן האמנסיצפיה בשאיפה לקדם רעיונות של סובלנות בין דתית ואהבת הזר, ועל רקע חברותו העמוקה עם הפילוסוף היהודי משה מנדלסון איש תנועת ההשכלה.
העלילה חוזרת אל ימי הביניים בירושלים (1187), מגוללת סיפור מפותל בין נוצרים, מוסלמים ויהודים. כשהצבא המוסלמי בראשות סלאח א-דין מביס את צבא הצלבנים, צלבן צעיר נופל בשבי המוסלמים, ורגע לפני הוצאתו להורג סלאח א-דין חונן אותו ומשלח אותו לחופשי. בשיטוטיו בירושלים הצלבן הצעיר מזדמן בקרבת בית שעולה בלהבות, ומציל מתוך האש נערה יהודיה, היא רחל בתו של סוחר יהודי עשיר המכונה 'נתן החכם' ומתאהב בה.
טלנובלה בחאן
"רומיאו ויוליה של העולם הדתי במאה ה-12. טלנובלה תמימה של אהבות ומזימות, כשמתחת לכל זה מצויים הנושאים הכבדים של הסכסוכים התמידיים, עם דמויות שסובלות ממשבר זהות עם הדת. העלילה נותרה נאמנה למחזה המקורי, בעיבוד הורדתי חלקים שנראו לי מסבירניים ודידקטיים מדי ונשארתי עם הדרמה. טלנובלה, כבר אמרנו".
נעה וגנר, 34, שהתה בלונדון כשאודי בן משה המנהל האמנותי של החאן, הציע לה הצעה דרמטית, לביים מחזות לחאן, אחד מהם היה "נתן החכם". "מאז עברו הרבה אילוצים של התיאטרון והקורונה" אומרת וגנר שאת העיבוד ל"נתן החכם" עשתה באמצע דרך בין לונדון לתל אביב, ביוון. "יצא זול בהרבה, מאשר לסבלט דירה בתל אביב", היא צוחקת.
למה לך מחזה שעוסק בימי הביניים?
"בגלל הקרבה לעולם החיצוני שמעוררת שאלות על זהות ועל מיעוט. אמנם בשהותי בלונדון זה היה אפשרי שתהיה לי חברה מוסלמית או נוצרית. הערבובים האלה נוכחים תמיד, העיסוק בשאלות של דת, מיעוטים וסכסוכים במחזה רלוונטי גם לחיינו בירושלים ובכלל".
לפני כחמש שנים, עזבה וגנר את אולמות התיאטרון בארץ ונסעה ללונדון כאן סיימה בהצטיינות יתרה תואר שני בבימוי באקדמיה למוסיקה ולאמנות הדרמה (LAMDA.. בתיווכו של חבר בימאי הצטרפה כעוזרת במאי לרויאל שייקספיר קומפני ( Royal Shakespear Company) היוקרתית, ביימה גם הצגת הילדים As You Vibe It, המשיכה לביים בבית הספר לדרמה Gildhall , הפיקה וביימה תסכיתים בחברת Audible. ורגע לפני סגר הקורונה הראשון בלונדון, היתה אמורה לעלות הפקה עצמאית, שנדחתה ועלתה בספטמבר 2021.
שאלת מיקומו של הבית בחייה של וגנר, היא עדיין אניגמטית. היא נולדה בישראל להורים מהגרים. האם לינדה, מטפלת, יועצת קוגנטיבית ומרצה עלתה מארגנטינה והאב פרופ' חנוך דניאל, פיסיקאי שעלה מבלגיה. בילדותה גרה עם המשפחה בארה"ב ובארצות אחרות בעולם בעקבות שנות שבתון של האב.
"אני מרגישה נוח בחו"ל, מבחינת האנשים שפוגשים, הערבוב וכמובן הסבלנות והנימוס. יחד עם זאת כילדה כאב לי שאני לא גדלה עם דודים ועם סבתא. הבטחתי לעצמי שכשיהיו לי ילדים לא אעשה להם את זה. כי אין תחליף למשפחה ולחברים וכמובן לשפה העברית".
כשרונותיה האמנותיים בימתיים התגלו כבר בילדותה, היא הצטרפה לחוג תיאטרון אבל כעבור זמן קצר בחרה במחול. "הייתי ילדה ביישנית, התביישתי לדבר על הבמה, לכן לא חזרתי לחוג תיאטרון. כשהייתי בת שבע הורי לקחו אותי לראות את 'אנאפזה' של להקת 'בת שבע' מופע ששרף לי את המוח, ידעתי שאעשה משהו עם במה. הריקוד איפשר להיות על במה בלי לדבר" היא אומרת.
שנותיה במגמת המחול בתיכון "תלמה ילין" "צלקו אותה" כדבריה. "החינוך היה נוקשה. כדי לרקוד היה עליך להיות רזה רזה. אלה היו גם תכתיבים חברתיים. סבלתי מהפרעות אכילה שנמשכו עד שנות העשרים שלי. בשנים האלה נעתי בין שני קצוות של חוסר אכילה מוחלט ושל עודף אכילה. למזלי לא הגעתי למצבים קליניים של ממש, למעט פעם אחת בה אושפזתי בבית חולים ונבהלתי מעצמי. לאט לאט התחלתי לטפל בעצמי. עכשיו, טפו טפו, אני בסדר", היא משתפת.
במחזור שלה ב"תלמה ילין' למדו אלמה דישי, אמיר לקנר, עמית רייס ואחרים. "חברתית היה לי כיף ב'תלמה' הייתי ילדה ביישנית וזה פתח אותי. ולמרות שאהבתי לרקוד בלט, מודרני, גאז גם ריקודי עם, בתקופה ההיא שנאתי לרקוד. כשגיליתי והתאהבתי בפינה באוש הלכתי ללמוד תיאטרון מחול בביכורי העיתים".
עם השחרור מצה"ל בו שירתה כמש"קית ת"ש, התלבטה האם ללמוד עבודה סוציאלית או תיאטרון. ההכרעה נפלה על לימודי בימוי ב"סמינר הקיבוצים".
אחד האירועים המשפחתיים והמשמעותיים בחייה היתה חזרתו בתשובה והתחרדותו של אחיה הבכור. "קשה היה לראות את אחיך שאת אוהבת ומעריצה, כשהוא משתנה בכיוון הפוך לזה שאת רגילה.עולות לי דמעות כשאני מדברת עליו. לשמחתי היום הקשר שלנו ממש טוב. אני מרבה לבקר אותו, דודה משוגעת על שני האחיינים שלי, הם הכי חמודים בעולם. בפסח אחגוג אצלם את ליל הסדר".
תזמיני אותו לצפות בהצגה?
"אני מתכוונת להזמין אותו להצגה. אני יודעת שהוא יצטרך לשאול את הרב שלו. אחי היה תמיד רוחני וחושב, אולי הוא נתן החכם הפרטי שלי".
בהפקה הבימתית של "נתן החכם" מרבית הצוות הם גברים, (תפאורה: רועי ואטורי תאורה: רותם אלרואי, מוסיקה: מעין רחמים, תלבושות: ארנה ברנט שמעוני עוזרת בימאית: רותי גפן), אבל וגנר מדגישה שהיא אוהבת לעבוד עם נשים. כך זה היה בהפקה האחרונה שלה בלונדון, ובקליפים למוסיקאיות שהיא מביימת לאחרונה בהן תמר סורוביץ ומאי מלר. "כיף לעבוד עם נשים. מרגש גם לראות איך בלונדון מציגים דמויות נשיות, שונות מאלה שהורגלנו".
ב-2017, לפני שעזבה ללונדון וגנר ביימה את ההצגה "הרקיע השביעי", מחזהו הנשכח והגברי מאד של יעקב שבתאי, מנקודת מבט נשית פמיניסטית.
"'הרקיע השביעי' שהוצג בתיאטרון 'תהל' עסק גם בהטרדות מיניות והראה איך נשים נדפקות בעולם הגברי. בעיבוד הפמיניסטי ביקשתי להתריס נגד הדומיננטיות הגברית בעולם התיאטרון. זמן קצר אחר פרצה לעולם תנועת 'מי טו' ובבית הספר שלי בלונדון, פיטרו בימאים על ימין ועל שמאל בעקבות חשיפת הטרדות. שרר שם פחד".
האם הוטרדת בתיאטרון?
"אפשר להגיד שיצאתי בזול ממקרים שיכלו להיגמר הרבה יותר רע. אין לי ולו חברה אחת שלא קרו לה דברים חמורים וחמורים פחות. כשהתמניתי לעבודות הראשונות שלי בתיאטרון כעוזרת במאי, היו שאותתו לי 'תיזהרי מזה' ו'אל תתקרבי להוא'".
כמי שגדלה בין שני אחים, הוריה הקפידו לגדל אותה כשווה בין הבנים כולל עליה לתורה בבת המצווה. "ההורים רצו שארגיש שווה לאחים שלי הבנים. בפועל זה יצר אצלי בלבול גדול, לא בלבול בזהות המינית, אלא תחושה ורצון להיחשב שווה להם, שיקחו אותי בחשבון וברצינות עד שאת מגלה שבחוץ זה שונה, וההטרדות המיניות מלמדות שזה לא עובד ככה".
תסבירי.
"כילדה את לא מבינה שאת יכולה להיות אובייקט מיני. הייתי בת שבע כשגבר זר ניסה לקחת אותי וברחתי, בבריכת השחיה בנים הטרידו אותי ואת בת דודתי. לאט לאט מחלחל המסר שאסור לך להיות כמו הבנים.
"מקרה שקרה לי כשהייתי בתפר שבין התיכון לצבא מעיד על זה. הלכתי למסיבה עם בחור שהיה לי סיפור איתו. במסיבה החברים שלו קראו לי 'שרמוטה', רק כי הייתי איתו. ההבנה שגברים יכולים לשכב עם נשים ככל שמזדמן, עושה אותם גברים. אבל בחורה היא שרמוטה. זו חוויה כואבת מאד. עד היום אני עוברת היזכרויות ומחשבות ומלמדת את עצמי איך להתמודד והאם ועד כמה לייצר דרמה מסביב לזה. חלק מההתפתחות שלי היא לא רק להתעסק רק בפצע שלי, אלא לנסות לראות גם מה האחר חווה".
להבין את הצד של הפוגע?
"תלוי בפגיעה כמובן. אבל לנסות לראות את המצוקה והמורכבות גם של הצד השני. שלא תביני לא נכון, אני הראשונה שנושאת את דגל השינוי. תומכת בהחמרת הענישה בגין הטרדות מיניות וכמובן אונס. לשמחתי העולם הולך ומשתנה לטובה בתחום הזה, בלעדי 'מי טו' זה כנראה לא היה קורה. בינתיים העולם הולך לקיצוניות השניה, כדי להביא לאיזון המצב. הקומיקאי לואי סי קיי שהודה בהטרדות מיניות, אמר ש'אין אויב גדול יותר מגברים לנשים'".
מה דעתך על חזרתו של משה איבגי למסך הקולנוע?
"זו יריקה בפרצופן של נשים שנפגעו ממנו. אני חושבת שמגיע לאדם ששילם את חובו לחברה שימחלו לו, זה כלול גם במסרים במחזה. טוב שאדם ישתקם, אבל הוא אינו יכול לחזור למקצוע פומבי, כמו אמנות תיאטרון או קולנוע שבו הוא זוכה למחיאות כפיים. יש לזה השלכות רעות".
הגברי והנשי מעסיק מאד גם את חדרי ליבה של נעה וגנר, כפי שזה בא לידי ביטוי גם בספר השירים הראשון שפירסמה לפני שנה וחצי "אם אשנה את שמי לנח" (הוצאת "קתרזיס").
"כתיבה היא הדבר היחיד שלא חשבתי שאעסוק בו באופן מקצועי" היא מגלה "מאז ומתמיד כתבתי. יש לי בבית מימי בית הספר מחברות על מחברות".
לפני שנתיים וחצי, בעודה נהנית מתקופה מקצועית טובה, כשביימה ברויאל שייקספיר קומפני , עברו על וגנר ימים קשים מבחינה רגשית. "הייתי בסטרטפורד, מקום יפה שהוא כולו אגם וברבורים, אבל כל שרציתי היה לקפוץ לאגם. הייתי מדוכאת נורא. בלונדון היו לי חברים ישראלים תומכים. כאן הייתי לבד ולאחר פרידה כואבת מבן זוג.
בתיווך של חברה שלחתי 150 שירים שלי לעורך ההוצאה יואב גלבוע. הספר זכה להצלחה ובתוך זמן קצר כל העותקים נמכרו. לילאן ברטו שעבדתי איתה על תרגומי חנוך לוין, עפה על הספר ונתנה לו חשיפה ברשתות", היא מספרת.
"יֵשׁ מַשֶּׁהוּ אֵרוֹטִי בִּקְרִיאַת שְׁמִי / אֲפִלּוּ הַפְּסִיכוֹלוֹגִית אִשְּׁרָה. / כְּשֶׁאַתָּה קוֹרֵא לִי בִּשְׁמִי / וְעוֹד מוֹסִיף אַחַר כָּךְ נְקֻדָּה, / זֶה בָּרוּר לַכֹּל שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְסַיֵּם בַּמִּטָּה. / יֵשׁ בָּזֶה מַשֶּׁהוּ סֶקְסִי" ("אם אשנה את שמי לנוח" עמ' 36).
בקרוב ייצא לאור ספר השירים השני "כמו הורים במסיבת יום הולדת" (הוצאת "קתרזיס"). "בספר חומרים מחמש השנים האחרונות. אני מנסה למצוא את הכוחות שלא להיות בצער ולא להיות לבד, ולמרות שאני יודעת להיות לבד אני רוצה בן זוג. אני אוהבת לאהוב".
"נתן החכם"
תיאטרון החאן הירושלמי
עיבוד בימוי תנועה: נעה וגנר
שחקנים: יהויכין פרילנדר, שחר נץ, סוזנה פפיאן, ניר רון, איצ'ו אביטל, עירית פשטן.
תאריכי ההצגה:
בחאן, ירושלים: 12.4| 28.4 | 30.4 |7.5
בבית ציוני אמריקה, תל אביב: 10.5| 11.5