מכל הצרות שהנחיתה עלינו מגפת הקורונה בשנתיים האחרונות נראה שלפחות יצא ממנה דבר טוב אחד. זו "המלון", ההצגה שעמה קטפה בכשרונה המוכח השחקנית רינת יונה-גליקו את הפרס הראשון בתיאטרונטו, פסטיבל הצגות היחיד, שהסתיים אמש ביפו ומבחינתה מסתכם בסך של עשרת אלפים ש"ח, כשבדעתה להתחלק בו עם שותפיה ליצירת ההצגה. הפרס נושא את שמו של שחקן העבר נסים עזיקרי והוא תרומת הקרן על שם יהושע רבינוביץ.

ההצגה הזאת, השונה מכל ההצגות שהועלו הפעם בתיאטרונטו ה-31, היא פרי מובהק של הקורונה. יונה-גליקו, שחקנית ותיקה, אך עדיין לא מוכרת לקהל הרחב, חוגגת בה את ההתמחות שלה בתקופה האחרונה בהופעה עם מסכות, אולי כתחליף לשחקנים ולשחקניות שאיתם הופיעה זה מכבר. "עם המסכות יש לי שליטה על מה שקורה על הבמה ובלי פרטנרים לצידי הן משנות אותי כהרף עין ואם תשאל אם הן נוחות יותר לשיתוף פעולה מאשר שחקנים אנושיים, אשיב שיש בזה  משהו".

בטרם ניכנס אל תוך "המלון" שלה מספרת הזוכה המאושרת, כי זו לה הופעתה השנייה בתיאטרונטו. לפני 11 שנה היא עשתה זאת בהצגת "ברית בין הבדלים", שכתבה וביימה ננו שבתאי. מאז היא מריצה את "חיים במסכה", מופע שממנו החליקה בישיר אל קסמו של "המלון", הצגה שכל-כולה שאובה מהמציאות.

"כשפרצה הקורונה, מצאנו את עצמנו אני, בן-זוגי שלומי, שתי בנותינו והכלב שלנו, מתגוררים במשך שנה במלון סגור ונטוש, שחברה שלנו, מנהלת המלון, חיפשה מישהו שיגור שם עד שיתבהר המצב. מכיוון ששלומי ואני כשחקנים היינו מושבתים בתקופה האמורה, קיבלנו את ההצעה, מה גם שהמלון קרוב לבית הקבוע שלנו".

נ.ב. מדובר במלון הבוטיק "שלום", מול "הילטון" ובצמוד לשגרירות בריטניה, שאין מי שעבר ברחוב הירקון ולא הבחין בו. "זה היה הבית שלנו למשך שנה", היא מעידה. "50 חדרים, נוף לים, שקט וגם הרבה הרפתקאות. כל מיני טיפוסים באו ושאלו אם המלון פתוח, כשהיו שנשאבו אליו מתוך החנק של הסגר. את הסיפורים על כך נציג בהמשך, כשההצגה הנוכחית הייתה רק יריית הפתיחה".

"את פרס הצגת הנה בחרנו לתת לשחקנית שמג'נגלת בין מגוון רחב של דמויות בעזרת משחק וירטואוזי עם מסכות ובלעדיהן - ומובילה את הקהל אל נבכי סיפור אישי ומשפחתי מצחיק ומרגש כאחד", כך סיכמו שופטי הפרס.

למעשה, אך כפסע היה בין יונה-גליקו לבין החמצת החגיגה הנוכחית. "לא הייתי בטוחה אם לחזור ולהשתתף בפסטיבל", היא מודה. "מי שדרבנה אותי לא לוותר על ההזדמנות זו דניאלה מיכאלי, מהנהלת הפסטיבל ובעבר הרחוק מראשוני הזוכים בו. אז הצטרפו לעניין המחזאי ליאור גליציאנו והבמאית מיקי מבורך. בעצם, תוך חודש וחצי העמדנו את ההצגה, שמוציאה החוצה את העבודה שלי עם מסכות, שאותן יצרה יהודית גרינשפן, המומחית בתחום".

בת 47, יונה-גליקו, שנולדה וגדלה בראשון-לציון וחיה בתל-אביב. היא בוגרת לימודי משחק בסמינר הקיבוצים ושיחקה שנים בתיאטרון באר-שבע, בקבוצת התיאטרון של רות קנר ובבמות אחרות מבלי להתפרסם. לדבריה, היא התוודעה לנושא המסכות באקראי, כשהשחקנית נלי עמר, ממוריה למשחק, הציעה לה להחליף אותה בהצגת היחיד שלה. "שם נעשיתי מכורה למסכות", מעידה על עצמה הזוכה הטרייה, שלדבריה "כבר הופעתי אלף פעם עם המופע 'חיים במסכה".

"אלף פעם" - ועד הרגע את אלמונית!
"זה נכון. אני מקווה שעכשיו זה ישתנה".

כמובן, הודות לקורונה.