יעקב פרקש (1923־2002), שנודע בשמו האמנותי “זאב", חתן פרס סוקולוב לעיתונות וחתן פרס ישראל לתקשורת ועיתונות, נחשב אחד הקריקטוריסטים והמאיירים האייקוניים של עולם התיאטרון הישראלי. את דרכו המקצועית כקריקטוריסט החל בעיתון “מעריב" בשנת 1952, אז אימץ את שם הבמה שלו בעצת חברו, אפרים קישון. במשך 50 שנות פועלו ליווה זאב את מרבית הצגות התיאטרון הישראליות, אייר לכל העיתונים בישראל וגם מחוצה לה (“הניו יורק טיימס", “טיים", “ניוזוויק" ו"דר שפיגל") ונחשב פורץ דרך בתחומו. לצד תיאטרון, גם התפרסם בשל קריקטורות הפוליטיקאים שאייר. הוא נפטר באוקטובר 2002 בגיל 79 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.
במלאת 20 שנה לפטירתו, יערוך פסטיבל “אנימיקס" (9־13 באוגוסט) - הפסטיבל הבינלאומי בתל אביב לאנימציה, קומיקס וקריקטורה בניהולו האמנותי של ניסים (נוסקו) חזקיהו - אירוע הוקרה מיוחד ליצירתו התיאטרלית בהשתתפות גילה אלמגור, אלברט כהן, רזיה ישראלי ואורי פינק, ובו יוצגו יצירותיו. האירוע יתקיים בסינמטק תל אביב ביום שבת, 13 באוגוסט, בשעה 20:00 (אולם 2).
ליא קניג על הקריקטורה של “פילומנה" בתיאטרון הבימה (1981)
“זו קריקטורה מתוך ההצגה ‘פילומנה' שעשיתי בתיאטרון הבימה. זאב צייר לי המון קריקטורות. יש לי בבית קריקטורות שלו ממחזות כמו ‘המלט', ‘הכיסאות' ועוד. הוא היה איש מקסים. אני זוכרת שהוא נהג לשבת בהצגות עם המבקרים. הוא היה איש פשוט עם מלא חן. איש שאהב והבין תיאטרון, וגם הרגשת מהקריקטורות שלו שכל קריקטורה הייתה מלאת אהבה להצגה שהוא ראה. אהבתי והערצתי אותו. הוא היה קריקטוריסט בחסד. בכל הצגה חיכיתי שהוא ישב בשורה הראשונה ויצייר קריקטורה".
תיקי דיין על הקריקטורה של “סוויני טוד" בתיאטרון הקאמרי ( 1983)
“מאוד אהבתי את זאב. בכל בכורה, שבה ההתרגשות מאוד גדולה מעצם האירוע, תמיד היה מרגש לראות את זאב יושב בשורה הראשונה במרכז, טיפה ימינה, ותמיד באותו מקום. לראותו יושב ומצייר אותנו נסך התרגשות נורא גדולה. זה היה האיש הכי צנוע שראיתי בחיים שלי. הוא תמיד גילה עדינות ואצילות נפש, ואני חושבת שכולם אהבו אותו. הוא מדי פעם דיבר איתי אחרי הצגה וחלק לי מחמאות וזה ריגש אותי, עוד כשהייתי צעירה בתחילת הדרך. הוא היה כל כך מוכשר, ובקווים המעטים שיש לו לצייר את הקריקטורות - הוא מצא בדיוק לכל דמות את מה שמיוחד בה, שיוצא החוצה. הוא נורא דייק באפיון הדמויות. אהבתי לראות את הקריקטורות שלו, למרות שהוא תמיד נורא הגזים בהבלטת השיניים שלי בקריקטורות, כמו בקריקטורה זו של ‘סוויני טוד' מתיאטרון הקאמרי".
אלברט כהן על הקריקטורה של “יעקובי ולידנטל" בתיאטרון הקאמרי (1972)
“זאב היה בן אדם נפלא. כשדיברת איתו, ראית שהוא מחבב אותך ויודע מה לעשות. הקריקטורות שלו הן מאסטרפיס, ולא קיים בארץ מישהו כמוהו. הרבה פעמים שאלו אותו: ‘איך אתה מצייר?', והוא אמר: ‘אני מצייר את הבן אדם לפי איך שאני מכיר אותו ואת האופי שלו. אני לא צריך אפילו לראותו מולי'. הוא ליווה אותי בכל תפקיד שעשיתי בארץ. פעם אחת הוא הגיע להצגה שלי ועשה טריק לקהל: הוא צייר אותי כשהיינו גב אל גב, מבלי לראות אותי מולו, בצורה מדויקת להפליא. הוא היה יחיד במינו. כל קריקטורה שלו הייתה מדויקת, ואצלי בבית תלויות בסלון כמה מהקריקטורות שלו, אחת מהן מתוך ‘יעקובי ולידנטל'. היצירות שלו הולכות איתי לאורך כל הדרך".
אילן דר על הקריקטורה של “בגידה" בתיאטרון הקאמרי (1980)
“זו קריקטורה מהמחזה ‘בגידה'. רואים בה את עודד תאומי ואת ג'יטה מונטה. הזמנים השתנו. עכשיו אין יותר ציירים שיציירו קריקטורות של שחקנים וחבל".
משה בקר על הקריקטורה של "המלט" בתיאטרון הבימה (1984)
"החוויה לראות את זאב יושב בפרמיירה הייתה חלק מהחשמל הכל כך מיוחד של הצגה חדשה. לפעמים אפילו שיחקתי בשבילו. הוא היה אישיות עם אנרגיה משלה, הוא היה קיים ונוכח. בשבילי, בכל פעם שהוא החמיא לי וצייר אותי בתפקיד ששיחקתי – זו הייתה חוויה מיוחדת במינה. ראיתי את עצמי דרך עיניו. אני לא חושב שיש שחקן שלא גאה בעובדה שזאב צייר אותו. הוא גם ידע כל כך יפה לבנות את המארג של הדמויות במחזה, להבין את הסיפור של המחזה כולו, ואתה יכול להרגיש זאת היטב בקריקטורה של 'המלט'. זה לא רק הדמות, אלא זה המכלול כולו".
יוסי עיני על הקריקטורה של “מעגל הגיר הקווקזי" בתיאטרון הבימה (1999)
"זאב מעביר באיור הזה, מתוך 'מעגל הגיר הקווקזי', הצצה לרגע אינטימי בסיפור אהבתם של סימון וגרושה, כאשר עליהם צופה ומפקח מעל השופט אצדק. זכיתי להכיר את זאב ז"ל לאורך שנות ה־90 שבהן שיחקתי בתיאטרון הלאומי הבימה. בכל אחת מהבמות - מ'הבימרתף' הקטן והאינטימי ועד אולם רובינא גדול הממדים - ראיתי את זאב יושב תמיד בשורה הראשונה עם בלוק הציור שלו ומאייר בכישרון ענק ובחן רב סצינות ודמויות מתוך ההצגות. בשנת 1998 העניק זאב לעירית (פשטן – ד"פ) ולי מתנה לקראת החתונה שלנו - קריקטורה שלנו באים בברית הנישואים. את האיור שלו הפכנו להזמנה לחתונה. תודה לזאב - יוצר אהוב, מוכשר, מלא בהומור ואדם צנוע, על כל אותם רגעים שידע להנציח אותנו השחקנים על בלוק הציור שלו".
רובי פורת־שובל על הקריקטורה של “בוסתן ספרדי" בתיאטרון הבימה (1998)
“דרך הקריקטורות של זאב יכולתי לראות איך הוא חווה את הדמות. אם הוא חווה אותה צעקנית וקולנית, אז הפה יהיה דומיננטי. אם הדמות מופנמת ועמוקה, אז העיניים יהיו דומיננטיות. התייחסתי לקריקטורות יותר מאשר לכל ביקורת. הקריקטורות שהוא אייר להצגת היחיד שלי 'נעמי' היו מהממות".
