טל מוסרי: "הרצון לאתגר ולהפתיע את הקהל ואותי - הוא מה ששומר עליי חי"

שנות ה־70 וה־80 של המאה הקודמת הייתה אידה נודל אסירת ציון שהפכה לאחת ממובילי המחאה נגד השלטון הסובייטי וסמל למאבקם של יהודי ברית המועצות לעלייה לישראל. היא נידונה לארבע שנות גלות קשה בסיביר, שלאחריהן שוחררה, ורק בשנת 87', כשהיא בת 56 ובמצב בריאותי רעוע, זכתה לעלות ארצה. לפני שנה, בספטמבר 2021, הלכה לעולמה בגיל 90.

“הסיפור של אידה נודל קצת נשכח מדפי ההיסטוריה למרות שמבחינה היסטורית זה לא קרה לפני יותר מדי זמן", מספר טל מוסרי שמככב בהצגה החדשה “אידה", המבוססת על סיפור חייה של נודל. “זו גיבורה עכשווית שנלחמת נגד המשטר הקומוניסטי, נגד ברית המועצות הגדולה, נגד מעצמת־על והכל כדי לעלות לישראל. למרות שהכרתי, די מרחוק, את הסיפור שלה כילד, במהלך החזרות העמקתי והיא חדרה לי לתוך הלב. התקווה היחידה שהייתה לי, גם כשחקן וגם כאזרח ישראלי, היא שגם הקהל יישבה בקסם של הסיפור שלה, יתרגש יחד איתנו ויבין עד כמה היא לא זכתה להכרה כמו שהיא הייתה צריכה".

בהצגה על נודל, שעולה בתיאטרון הבימה במלאת שנה לפטירתה (כתב: שי להב, ביים: צדי צרפתי), משתתפים, בין השאר, גם גילה אלמגור־אגמון (המגלמת את אידה נודל בהווה) וריקי בליך (אידה נודל בעבר). מוסרי מגלם בה את אריה לובה, בעלה של לנה, אחותה של אידה נודל.

מדוע אידה לא זכתה להכרה ראויה בחייה?
“זו שאלה גדולה. האנשים הצנועים יותר, האנשים בלי המרפקים במקומות הנכונים, לרוב נשכחים. אידה נודל זכתה ללוויה קטנה וצנועה בלי אף נציג מהממסד שבא או הכיר לה תודה על פועלה. כשאידה ירדה מהמטוס שהביא אותה לישראל, היא דיברה עם נשיא ארצות הברית רייגן, והתמונה שלה הייתה מרוחה על כל שערי העיתונים, ותראה איך גיבורים כמותה נשכחו".

בין שתי חתונות

מלבד ב"אידה", מוסרי, 47, משחק בימים אלה גם בהצגה “עוד חוזר הניגון", שעל תפקידו בה זכה בפרס שחקן השנה בתיאטרון, ובהצגות “סימני דרך", “הכבש השישה עשר" ו"בוסתן ספרדי". “בסוף נובמבר אנחנו ננחת על אדמת מרוקו עם ‘בוסתן ספרדי'", הוא מספר. “זו הפעם הראשונה שהתיאטרון הלאומי של ישראל יציג בתיאטרון הלאומי של מרוקו, ברבאט, באירוח של המלך. אנחנו מתרגשים מזה".

כמו כן, הוא נמצא בימים אלה בעיצומן של חזרות להפקה החדשה של התיאטרון, “קזבלן" (בשיתוף תיאטרון השעה הישראלי), שבה יגלם איתי לוי את התפקיד הראשי. “אני אהיה בתפקיד ג'וש, קצין המשטרה שהיה חבר קרוב של קזבלן מהצבא", מספר מוסרי. “אני יכול לדבר על ‘קזבלן' שעות, זה הסרט שאחי עידו ואני ראינו שוב ושוב בילדות, אנחנו זוכרים כל משפט בסרט הזה".

אם כל זה לא מספיק, אז מוסרי כבר נערך להפקה חדשה של חנוכה “מתנות קטנות", המבוססת על שירים של רמי קלינשטיין ונועם חורב. “אני מאוד אוהב את רמי קלינשטיין, אז בשבילי יהיה כיף גדול לעלות איתו על הבמה ולהנגיש אותו לקהל הילדים", הוא אומר.

בשנה האחרונה חזר מוסרי גם להנחות בערוץ הילדים, שש שנים אחרי שעזב אותו, שם הוא מגיש את “ששטוס" וגם את אחת מתוכניות הדגל של הערוץ, “הבנים והבנות". “זה כמו לרכוב על אופניים", הוא אומר. “זה הבית שלי באמת. ערוץ הילדים הוא חלק מחיי. במשך 18 שנה הייתי בערוץ הילדים, המנחה הכי ותיק בערוץ, ועכשיו עוד שנתיים, כלומר כבר 20 שנה בערוץ. בשבילי הערוץ הוא אהבה גדולה. זה היה לחזור לכל מה שאני מכיר מתור הזהב של הערוץ, ואני שמח שהערוץ מחזיר את התוכניות הקלאסיות שגידלו פה דורות של ילדים. אני שמח לחזור הביתה".

מה השתנה בעולם הילדים לאורך השנים?
“הילדים השתכללו. פעם ערוץ הילדים היה האפשרות היחידה לילדים. היום מסתכלים על ערוץ הילדים באיזו נוסטלגיה, בתור התוכן הכי איכותי, בטוח וכיפי לילדים, כשמסביב יש את הטיקטוק, האינסטגרם והרשתות החברתיות. כשהערוץ הוקם, קם קול צעקה שאמר: ‘אוי ואבוי, מה זה הערוץ הצעיר הזה והבנות שלבושות ככה והבנים שמנחים ככה. זה הולך להחריב את הדור'. צריך להירגע עם האמירות האלה. קם פה דור ילדים שהוא חכם, סקרן והרבה יותר מעורב חברתית ופוליטית. זה נכון שהיום כדי להגיע לילדים אתה צריך להשתמש בדרכים אחרות: אולי התכנים יותר קצרים והשפה טיפה השתנתה, אבל בסוף ילדים אוהבים את אותו הדבר. הם רוצים שידברו אליהם בגובה העיניים, הם רוצים שיהיו איתם אמיתיים, הם רוצים שירגשו אותם ויצחיקו אותם, וסיפור ותסריט טובים תמיד ינצחו וייגעו במקומות הנכונים בלב. זו העבודה שלי ואני מאוד נהנה להמשיך בכך".

התזמון הנכון

מוסרי החל את דרכו עוד כילד בלהקת “צעירי תל אביב" והשתתף בשנות ה־90 בתוכניות כמו “תופסים ראש", “לא כולל שירות" ו"קריאת כיוון". בשנת 97' הצטרף לערוץ הילדים ופיתח קריירה ענפה כמנחה בתוכניות המובילות בערוץ וכשחקן בסדרות הילדים והנוער המובילות (“השמינייה", “גאליס", “האי" ועוד), זאת לצד שלל פסטיגלים ומופעי ילדים ונוער. בשנת 2015 עזב את הערוץ. “כל חיי תמיד דילגתי בין שתי חתונות", הוא אומר.

“גם עולם הילדים וגם עולם הבידור: הייתי ב'צעירי תל אביב' וב'לא כולל שירות' ומעריצות צרחו והתעלפו בהופעות, ובמקביל עבדתי ב'תלמה ילין' עם חומרים של שייקספיר וצ'כוב. אני זוכר שהמורים שלי אז לא אהבו את זה שאני ב'צעירי תל אביב' ובטלוויזיה, אבל תמיד חשבתי שצריך לעשות את מה שאתה אוהב. קשה לי לעזוב את עולם הילדים כי הוא גם משאיר אותי ילד וזה גם קהל שאני אוהב. אני מאוד אוהב את השטח, את המפגש עם הילדים והקהל, וגם רציתי להראות עוד צדדים שלי. ב'אידה', למשל, זה התפקיד הראשון שלי בתיאטרון ללא שירה, שמציג צד דרמטי שלי. לפעמים הקהל ממתג אותך ולא יודע אילו איכויות יש לך, ואני שמח שאני עדיין יכול לחדש לקהל. הרצון לאתגר את הקהל ואותי, להפתיע את הקהל ואותי - הוא מה ששומר עליי חי".

אתה אב לשלושה. האבהות שינתה את היחס שלך לעולם הילדים?
“ברור. כשאתה מנחה צעיר ללא ילדים בערוץ הילדים, אז יש לך אחריות מסוימת, אבל כשאתה הופך להיות אבא בעצמך, שזה דבר מרגש ומדהים כשלעצמו, אתה פתאום מבין מה זו האחריות הזו של להופיע לילדים, של לדבר לילדים. ילדים קולטים לא רק את מה שאתה אומר, אלא גם את מה שאתה לא אומר לפעמים. הם שומעים את הסאבטקסט, חווים את האנרגיה והמבט שלך. הילדים הם קהל שאי אפשר לעבוד עליו, הם לא יכולים לקבל זיוף. כשאתה אבא לילדים אתה מבין את האחריות שיש לך כאמן ילדים. אני שמח על כך שהילדים שלי נהנים מדברים שעשיתי בעבר ושאני עושה בהווה".

מה ההבדל בין להיות כוכב ילדים ובין להיות כוכב למבוגרים?
“רק בחצי השנה האחרונה הבנתי את ההבדל. ככוכב למבוגרים אתה יכול לזכות בפרס אופיר ולגלם דמויות מדהימות ומרגשות, והקהל יאהב אותך ואפילו יחמיא לך כשאתה הולך ברחוב וימשיך הלאה לדבר הבא. כשאתה כוכב ילדים, אתה ממש צורב משהו בנשמה של הילד שהולך איתו לכל החיים. אתה תמיד תהיה איתו שם בכל הרגעים".

איך אתה מצליח לשלב בין העבודה האינטנסיבית וחיי משפחה?
“עברתי עכשיו קיץ באמת מטורף, כמויות של הופעות בכל הארץ וחזרות להצגות תיאטרון וצילומים לערוץ הילדים ולעוד סדרות. הבן שלי, ים בן ה־5, אמר לי בוקר אחד באמצע הקיץ: ‘אבא, גם היום אתה לא איתנו?'. זה משפט קשה וכואב. אבל אני מאוד אוהב את העבודה שלי ומרגיש שזו תחושת שליחות. בתקופת הקורונה הייתי יותר מדי זמן בבית וחיכיתי למפגש הזה עם הקהל. כל החיים עבדתי באנרגיה גבוהה ובהמון דברים במקביל, ועכשיו הגיעו החגים אז אני מצליח למצוא יותר זמן למשפחה. אין ספק שהמשפחה משלמת מחיר, אבל הם רואים את אבא שלהם עובד ומצליח. כשאנחנו עוברים ברחוב ומישהו ניגש אליי ומחמיא לי, אז הילדים שלי מתמלאים גאווה".

מהי הפנטזיה המקצועית הבאה שלך?
“כל כך הרבה אנשים שעבדתי איתם היו ברגעי התהילה שלהם ונעלמו, אז הפנטזיה הגדולה שלי היא שזה ימשיך. כמובן שיש עוד המון דברים שלא עשיתי כמו סרט קולנוע, תפקיד מעניין בסדרה למבוגרים. אני מקווה שיש לי עוד מה להראות גם באפיקים האלה. עם כל הניסיון שלי בהנחיה – אשמח גם לחזור ולהנחות תוכנית למבוגרים. אולי בפריים־טיים. תמיד טוב לחלום, ואני מקווה שחלק מזה יתגשם לקראת השנה הבאה".

יש דיבור על שיתוף פעולה עם אחיך, השחקן עידו מוסרי?
“הלוואי. בסוף צריך למצוא את הדבר הכי מדויק ונכון, וגם את התזמון הנכון כדי לשתף פעולה. אולי על הבמה בתיאטרון, אולי בקולנוע, אולי בסדרה. אנחנו חושבים על זה, אבל עוד לא מצאנו את הדבר המדויק והנכון. מקווה שזה יקרה בקרוב".

הצגות קרובות – "אידה" ב"הבימה"
20.10 – שעה 20:30
21.10 – שעה 11:00
22.10 – שעה 21:00