לפני מספר חודשים, כשהצטרף השחקן־זמר מתי סרי לקאסט ההפקה החדשה “הבן של מושיקו הגדול” בתיאטרון הקאמרי, התיאטרון שבו החל את דרכו המקצועית אחרי שחרורו מהצבא, הוא חווה לדבריו רגע קוסמי, מיוחד ומרגש שהעלה בו זיכרונות נושנים.
“בתקופת נעוריי, מגיל 25 ועד גיל 32, שיחקתי שנים רבות ב’קאמרי’, אז להסתובב במסדרון ולראות את כל התמונות של האגדות שזכיתי לשחק לצדן – זה מרגש אותי. לראות אנשים שהכרתי שם - חלקם הגדול אינו איתנו - דוממים וקפואים בתוך מסגרות, זה מעלה בי זיכרונות ומעביר אותי בין הממדים. אני מדבר על אבנר חזקיהו, יוסי ידין, עודד תאומי, עדנה פלידל, זהרירה חריפאי, יוסף כרמון ושאר האגדות. כבחור צעיר שיחקתי איתם ואני זוכר שהייתי מאוד מתבייש מהם, תמיד הייתי מוריד עיניים וחולף במסדרון בלי להפריע להם. פתאום נתקלתי בתמונה שלי עם עדנה פלידל מלפני 40 שנה וזה היה רגע יוצא דופן”.
בהצגה החדשה, קומדיה משפחתית פרי עטו של גיל ארי כהן ובבימויו של עירד רובינשטיין, שתעלה ב־10 בפברואר בתיאטרון הקאמרי, מגלם סרי את מושיקו הגדול, אביו של נועם אמיר, מטאור בשמי הקולינריה המקומית, שאותו מגלם השחקן עמוס תמם. עוד משתתפים בהצגה ריטה שוקרון, מורן ארביב גנס, אנסטסיה פיין, טל וייס ושמחה ברבירו. “זו קומדיה סנטימנטלית כי לצד הקומדיה יש גם סצנות מאוד רגשיות”, אומר סרי. “הבן של מושיקו הגדול, נועם, פותח ביסטרו בפריז והוא רוצה לעשות חיל ובעצם מתכחש למקום שממנו הוא בא. הוא נקלע לחובות ואז מופיעה רוחו של האבא, מושיקו הגדול, שאותה אני מגלם, ובדרכים לא דרכים אני מחזיר אותו לעבוד בחומוסייה המיתולוגית של מושיקו הגדול. מושיקו בעצם חוזר מהמתים בתור רוח ומנהל את העסק מחדש”.
איך נכנסים לתפקיד של רוח?
זה כמו לגלם אדם רגיל. אני לא חושב על רוח כשאני נכנס לדמות אלא חושב על הסיטואציה שבה מושיקו נמצא כרגע, אם הוא כועס, צוחק, ציני או רציני. אני לא נישא על כנפיים אלא פשוט משחק את המצב. זה מאוד מרתק. זה מסע מעמק הרפאים אל עץ החיים. הממד הרוחני הזה מרתק ועטוף בכישרון גדול של גיל ועירד התותחים. זה גם סוג של לחזור בזמן עבורי, בהיבט של השיבה לקאמרי אחרי כמעט 40 שנה שלא שיחקתי בו”.
את הבן שלך מגלם עמוס תמם.
“לעבוד איתו זה פשוט נהדר. הוא שחקן מצוין ומעבר לזה הוא מה שנקרא ‘גבר־גבר’, איש נדיב בנפש ואנחנו ממש פרטנרים טובים אחד לשני. זו פעם ראשונה שאנחנו משחקים יחד”.
עולם הקולינריה קרוב אליך?
“לא ממש. אני ממש לא יודע לבשל אבל אשתי אהובתי רחל, היא בשלנית לא נורמלית”.
חיידק רדום
לדברי סרי, שחגג לאחרונה 70, חיידק הבמה דבק בו עוד בילדותו בירושלים. “מאז שהייתי מודע לעצמי נמשכתי לאמנויות הבמה”, הוא מספר. “בבית הספר היסודי ובתיכון השתתפתי בכל ההצגות וזה היה חלק ממני. אחר כך התגלגלתי ללהקה צבאית ומאז אני בתיאטרון, בטלוויזיה, בקולנוע ובבמה”.
את שירותו הצבאי עשה סרי בצוות בידור חיל האוויר, לצד הזמרת נתנאלה והמוזיקאי אילן וירצברג, שם לקח חלק בתוכנית “מסביב לעולם ב־80 דקות”, שאותה ניהל מוזיקלית מתי כספי, וכן בלהיט הגדול “היה לי חבר היה לי אח”. “זו הייתה חוויה נהדרת ומלמדת. היו לי כמה קטעי סולו ובמערכונים ובהנחיות לקחתי חלק נכבד, זו הייתה תקופה מאוד מאתגרת, בייחוד תקופת המלחמה”, הוא אומר. “בלהקה אומנם שרתי אבל יותר הלכתי לכיוון המשחק”.
סרי שיחק בהצגות רבות, בהן “חלום אחר”, “אדם הוא אדם”, “אחד משלנו”, “ינטל”, “חתונת הדמים”, “מעגל הגיר הקווקזי”, “הסוחר מוונציה” ועוד. ב־1992 גילם את זהר ארגוב בהצגה “המלך” של שמואל הספרי. “לא תכננתי את זה אך הרצון לשיר בער בי בעוצמה כשלוהקתי להצגה הזו”, הוא נזכר. “אמרתי לבמאי ההצגה שמואל הספרי, איך יכול להיות שעושים הצגה על זהר ארגוב וזהר לא שר? בהתחלה לא היו אמורים להיות שירים בהצגה, הוא היסס אבל בסוף הוא אמר לי: ‘תשמע, אם באמת תשיר טוב – אז אתה גם תשיר בהצגה’. וכך היה. מי ששמע את זה היה המוזיקאי האהוב יגאל חרד, שהיה גם מעבד שיריו של זהר, והוא הציע לי להתחיל לשיר איתו והגה את הרעיון להקליט אלבום משירי זהר – ‘מתי סרי שר המלך’. מאז, אותו חיידק שהיה רדום, פתאום התפרץ ביתר שאת ואני חושב שתפס את המקום שראוי לו בנפש שלי”. מאז הקליט סרי שני אלבומים (“באים ונאספים” ו”שנסון תל אביב”) ועוד שירים רבים, חלקם כתב בעצמו.
מה בעיניך התפקיד המאתגר ביותר שגילמת?
“אני חושב שהתפקיד של זהר ארגוב. לא פגשתי בו מעולם. בתקופה שהוא היה כוכב אני הייתי בארצות הברית אז זה היה עניין מיסטי עבורי. בעבר היו ארכיוני עיתונים, אז הסתגרתי בארכיונים וקראתי כל דבר אפשרי עליו, שמעתי את כל השירים שלו והרגשתי שכאילו אני מקבל רשות מאיזושהי ישות, גם אם זה נשמע מופרך ודמיוני, והתחלתי להרגיש איך התפקיד הזה נכנס אליי למרות שלא הכרתי אותו. הוא נכנס לי לנשמה. בדרך כלל שחקן זקוק לתקופת חזרות כדי להיכנס לתפקיד ואילו אצלי נזקקתי לתקופת חזרות כדי לצאת מהתפקיד”.
זה עלול להיות מסוכן כשמדובר בזמר שהיה מכור לסמים.
“תראה, משחק הוא לא פסיכוזה. במשחק התפקיד הוא ה’אני האחר’ בתוך ה’אני’. בכל אחד מאיתנו יש את שלל התפקידים, וכל תפקיד הוא כמו לפתוח ריצ’רץ’ ולתת לו לצאת. כשאתה מסיים תפקיד אתה הולך לסופר ועושה קניות כאחד האדם”.
סרי, ששיחק בשלל סרטי קולנוע כמו “חמש חמש”, “יהושע יהושע”, “מקס ומוריס”, “רק כלבים רצים חופשי” ו”קופסה שחורה”, פרץ בטלוויזיה כשהצטרף לצוות המנחים של “זהו זה!” בטלוויזיה החינוכית בשנים 1981־1983. “מלכתחילה ‘זהו זה!’ הייתה להיט אדיר והצטרפתי אליה כשהייתה כבר בהצלחה”, הוא משחזר. “הצטרפתי לתוכנית במקום דליק ווליניץ. אני זוכר שהתנועה ברחוב הייתה דלילה כששודרה התוכנית, כולם היו מרותקים למסך. זה היה נפלא”.
מה אתה חושב על המתכונת הנוכחית של התוכנית?
“אני חושב שהם פשוט נפלאים וכישרוניים. אני אוהב מאוד גם את השירים שלהם. הם מאושיות הבידור הישראלי”.
בשנת 1991 גילם את אחת הדמויות האהובות אז בסאטירה המקומית – דמותו של סדאם חוסיין בתוכנית “העולם הערב”. “אני זוכר שעלה בדעתי לעשות את דמותו של סדאם ותוך 24 שעות כבר צילמנו”, הוא נזכר. “אברי גלעד וארז טל כתבו את התסריט ואני פניתי לחמי ז”ל וביקשתי ממנו לתרגם את התסריט לשפה הערבית, כמו שמדברים בשלטון העיראקי. בהצגת הבכורה של הדמות דיברתי בערבית מלאה וזה תפס. היה לזה אפקט חזק מאוד. בהמשך גם שילבנו עברית. עד היום זוכרים לי את הדמות הזו ברחוב”.
בשנות ה־2000 השתתף בסדרות “הילדים מגבעת נפוליאון” ו”הכל דבש” וכן התגלגל גם לגל הטלנובלות ששטף את ישראל בשנים ההן כשהשתתף ב”משחק החיים”. “בכל דבר שאתה עושה, אפילו אם זה דבר שלכאורה, ואני מדגיש לכאורה, נראה ונשמע ‘רדוד’, אתה יכול למצוא רגעים אמיתיים, להעמיק בהם ולהפריח אותם וזה מה שמצאתי גם בטלנובלה”, הוא אומר. “נהניתי מאוד לשחק בטלנובלה וזה שכלל לי את יכולת הלימוד בעל פה”.
מרגיש שאתה מקבל מספיק במה בטלוויזיה ובקולנוע כיום?
“אם אני מקבל מספיק? הייתי רוצה יותר. כל שחקן רוצה יותר, אבל אני אגיד לך מה? אני גם אומר תודה אמיתית על כל מה שיש, ויש הרבה. מתוך ההודיה תמיד באים דברים חדשים”.
מה אתה חושב על היחס לאמנים ותיקים?
“יש סגידה לצעירות אבל אני מוכרח להגיד לך שאני לא מרגיש שעבר זמני. בכלל לא. בכל נקודה בחיים ובקריירה אני מרגיש מתחיל, וזה לא משנה אם אני בן 70 או 30. זה מה ששומר אותך צעיר ורלוונטי בעיניי. תמיד אני רוצה להיות בנקודת המתחיל כי כשאתה מתחיל אתה לומד והלמידה שומרת אותך צעיר. אני עובד עם המון שחקנים צעירים וזה מרענן ומעניין”.
אתה גם קראטיסט. גם זה שומר אותך צעיר?
“אני דן 2. כל בוקר אני נוסע למרכז קראטה פולג בנתניה וב־8 וחצי בבוקר אני כבר על המזרן, מתאמן אצל המורה שלי משה רוקח. למעלה מ־20 שנה אני מתאמן בקראטה ברציפות ולפני כן התאמנתי מספר שנים בלוס אנג’לס און אנד אוף. זה אחד הדברים החיוביים ביותר שאני עושה למען עצמי. זה הפינוק שלי”.
היד נטויה
בקרוב צפוי לצאת לחנויות ספרו החדש של סרי, “וידעת – מחשבות על פרשות השבוע”. “זה ספר שכתבתי במשך כמה שנים”, הוא מסביר. “לימדתי מספר שנים ברמת השרון את פרשת השבוע והגשתי כמה וכמה שנים פינה בנושא בתוכנית ‘ערב חדש’. הספר מלווה באיורים נפלאים של שרונה רודהין המוכשרת. בספר יש ברקוד לכל פרשה, אתה יכול לסרוק ולראות וידיאו שלי מספר על כל פרשה. זה ספר חווייתי ואני מוכרח לציין את חברי האהוב אייק חזן שעזר לי להגשים את החלום הזה”.
איך הגעת לעסוק בזה?
“אהבה. מאז שאני ילד אהבתי את פרשת השבוע. גם היום. בכל שבת אני קורא את הפרשה ונהנה מעושר הסגנון. אני אוהב מאוד גם את התרגום הארמי של פרשת השבוע”.
מה עוד אתה עושה בימים אלה?
“יש לי ערב שנקרא ‘מארגוב לארגוב’ שבו אני שר את שירי זהר ארגוב וסשה ארגוב ומציג את הקרבה והדמיון בין השניים, שהותירו המון מוזיקה טובה; ערב נוסף נקרא ‘שנסון תל אביב’; יש גם ערב שכתבתי עם שמעון פרנס בשם ‘מאוהב ירושלמי’ על שני חברים שגדלו בירושלים ולא נפגשו 40 שנה, מגיעים אל העיר ורואים את ההבדל בין הזיכרון המתוק של הנעורים ובין המציאות הירושלמית העכשווית, שהיא הרבה יותר קשוחה; אני גם מעלה ערב בשם ‘צומת ברמן־לביא’ המוקדש לשיריהם ולסיפוריהם של בני ברמן ואריק לביא; ואם זה לא מספיק לך, אז ברגע שאני מתפנה אני מתחיל לעבוד על פרויקט חדש – עשיתי עריכה לספר משלי ואני משתף פעולה בפרויקט הזה עם המוזיקאי רמי הראל. ברוך השם, היד עוד נטויה”.