זה מחזמר שכמעט כל אחד ואחת יכולים להתחבר אליו מהרווקים סרבני החיתון, הנשואים הטריים, ועד החמות שממררת לילדים ולכלות שלהם את החיים, בשיטתיות שלא מביישת מבצע צבאי.
המחזמר "השנה היפה בחיי" מספר על זוג טרי וקרייריסטי בתחומי הבמה, רוני ודנה, שמביאים לעולם ילד, סובלים מתסמונת "החמות המתערבת", מאבדים בהדרגה שליטה על החיים, הפרטיות ואפילו על הסקס ורגע לפני שהם מאבדים הכול, אי שם בדקה ה-99 של המערכה האחרונה, הם מגיעים לתובנה שדווקא בחוץ הם חיפשו את כל מה שיש להם בחיים עצמם.
רגעי ההומור והמוזיקה ללא ספק מתחזקים את האדרנלין לאורך כל המחזמר, שחוצה באומץ (יש לציין) את גבולות השעתיים. הקול המיוחד של רוני דלומי ולי בירן, הכוריאוגרפיה המדויקת של עוז מורג המפסלת כל רגע ושיר, התלבושות הנועזות וכמובן הכתיבה והמוזיקה שיצר אוהד חיטמן מגישים סיטואציות מורכבות בחיינו בהומור שנון ובפשטות. גם הרגעים היותר רציניים ניתנים להכלה בקלות, בזכות היותם קצרים ושקועים בין קטעי הומור שמגלגלים את הקהל מצחוק.
מבלי להיות פסיכולוג או לטעון לכתר, זה מחזמר שיכול "לחסוך" כמה שעות של אבחון בזכות יכולת השיקוף והחיבור שלו למציאות, כמעט כל אחד בקהל יכול למצוא במחזמר את הדמות הפרטית שלו. גם הצעירים שעדיין לא נכנסו לתסריט הזה ששמו משפחה מקבלים הזדמנות להתבונן לעבר העתיד המסתמן וללמוד מטעויות של אחרים. מזווית של רווק, האינטנסיביות של חיי משפחה המוצגת במחזמר לצד הסיפורים המגיעים מחברים, עושים חשק למתוח עוד טיפה את "שמיכת הרווקות" ולהרוויח עוד כמה שנים של קלילות וחוסר מחויבות לסרט הזה ששמו משפחה, המגיע לחיינו ללא עלון לצרכן.
אחת הדמויות שעושות את המחזמר היא לא אחרת מאשר השחקנית האדירה, מיקי קם, המגלמת את סבתא שוש, ומוסיפה מרירות קומית בדמות החמות הפולניה הקלאסית, מי שמציעה לקרוא לנכד הטרי שלה יעקב בלומנטל, על שם אביה הפרטיזן המנוח שנלחם בנאצים. מול מיקי קם ניצבת אורנה דץ, הסבתא הספרדיה והחמימה, שתיהן יחד מזכירות לנו שגם בישראל של 2023 טרנד העדות לא באמת חלף.
אז בשורה תחתונה, "השנה היפה בחיי" רחוקה מלהיות שנה יפה אך היא בהחלט רצופת תובנות, צופה את פני העתיד ומקלילה את הגישה הטרגית להתמודד עם אתגרי החיים. לא היה מזיק למחזמר להיות קצת יותר קצר כדי להשאיר טעם של עוד, לבוא אליו גם בפעם השנייה והשלישית, אך יחד עם זאת גם ברגעי הסיום שלו – נראה שהקהל נקשר לשחקנים ולמסרים ולא מראה רצון סביר לחזור הביתה.