בימים אלו מתקיימת תערוכת חדשה של האמן ערן שקין, אוצר יניב שפירא. התערוכה תחת השם "התכנסות", מציגה סדרת עבודות חדשה שנעשתה בשלוש השנים האחרונות ועוסקת בפנים השונות של דיוקן כיחיד, כצמד וכקבוצה.
ציורי דיוקן ליוו תמיד את יצירתו של שקין, עבורו מדובר במעין סיסמוגרף שמאפשר לו לבחון תנועות בנפש האדם, דופק חברתי או הלך רוח. בסדרת העבודות הנוכחית, שבה הוא מבקש לאפיין 'דיוקן' ברוח הזמן הזה, מוצגים מקבצים של נשים וגברים, ונבחנים היחסים, הרגשות ומבעי החיים בתקופה מעורערת, וכפי שהם משתקפים אלינו דרך המסכים. מה שנראה כמו לקוח מצילום קבוצתי או משפחתי אינו אלה כאלה שמקורו בפרסומת לאופנה, באתרי אינטרנט ובסרטוני יוטיוב.
בעבודותיו הוא מבקש להצביע על קרבה וחום אנושי ובה בעת מביע דאגה מאבדן של אלה בעידן שבו תקשורת ויחסים מתווכים מבעד למסכים.
טשטוש הגבולות שבין "אני" ו"אחרים", בין קרבה וריחוק ובין נוכחות והיעדר מקבל זווית אחרת בתקופה האחרונה. בעבודות מתחדדת עוד יותר עמדתו של האדם לנוכח תחושה של חרדת התפרקות, והעבודות מציגות מעין הרהור על מציאות מעורערת, ותהייה על עתיד היחסים בין אדם לאחר ובין אדם לעצמו.
ערן שקין (יליד 1962) הוא אמן רב תחומי, חי ויוצר בת"א, בניו יורק ובברלין. הציג בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות רבות, ביניהן: מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל, המוזיאון היהודי בניו יורק, המוזיאון היהודי בברלין, המוזיאון היהודי במינכן ועוד. בין הפרסים והמענקים בהם זכה גם פרס Arts Matter שניתן מעמותה לעידוד אמנים מקוריים (1990). בשנים האחרונות יצר פסלים ציבוריים ומיצבי קבע רבים בערים תל אביב, אמסטרדם, מינכן, ורשה ובודפשט. יצירותיו הוצגו בירידי האמנות היוקרתיים ביותר בעולם. כמו כן, יצירותיו נמצאות באוספי הקבע של המוזיאון הבריטי בלונדון, מוזיאון לודוויג באאכן, גרמניה, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל ובאוספים פרטיים רבים.
העבודות בתערוכה גדולות ממדים, מצוירות בצבעי שמן מסורתיים ובאמצעות רולר תעשייתי מספוג, שמאפשר עבודה שונה בתכלית מאשר עם מכחולים ושתוצאותיו יוצרות אפקט מאופק ומרוחק שמרמז על פגיעות רגשית. כך גם הטקסטורה המחוספסת, הקווים הגסים ופלטת הצבעים המתונה שמייצרים חוויה חילונית וארצית. בחלקן הגדול של העבודות מופיעים מקבצים של גברים ונשים כדבוקה אחת, במה שיכול להיתפס כהתכנסות יזומה ועם זאת לא ברור מה מטרתה ומה וטיב היחסים בין הדמויות.
בעוד שתנוחות הגוף והטיות הראש מעידים על קירבה והיכרות, אין קשר עין והמבטים אינם מצטלבים. עבודות אחרות מפגישות בין שתי דמויות, הנראות לרוב בחלקיות, ניצבות בגבן זו אל זו והמרווח ביניהן הופך במידה רבה לנושא הציור. לדברי שקין מרווח זה משמש כ"פער הסברתי", שמציף רגשות ותחושות שלא ניתן לתאר אותן במילים. מעין וואקום או ריק שנוכחותו האנרגטית הופכת במידה רבה לנושא הציור.
העבודות בתערוכה 'התכנסות' עומדות כל אחת בזכות עצמה ויחד עם זאת בהיותן מוצגות יחד ניתן לתפוס אותן גם כיחידה ציורית אחת. הצבתן זו לצד זו יוצרות מעין מיצב הכובש את חלל הגלריה, עוטף את הצופה, הופך אותו לחלק מההתרחשות. טשטוש הגבולות שבין הממד הוירטואלי לזה הממשי, בין אינטימיות ואנונימיות מקבלים רובד משמעות נוסף לאחר ה -7 באוקטובר.
על העיסוק בפורטרט, מספר שקין: "תמיד חזרתי לעסוק בפורטרט. זה למעלה מעשור שאני מחפש דרכים ליצור פורטרט עכשווי. סידרת העבודות הזו, שהתחלתי לפני מס שנים, מהווה שלב חדש בחיפוש הזה. הפעם, חיפשתי את שארית האינטימיות בעולם הדיגיטלי. מצאתי את עצמי משוטט במסכים וצד דמויות שמעניינות אותי. הן יכולות להגיע מפרסומת לאופנה או מסרטון ביוטיוב, ובעזרת צבעי השמן על הבד אני מנסה להחזיר אותם לחיים, בתוך פרגמנטים קטועים ולא מוגדרים של סיטואציות".
התערוכה "התכנסות" מוצגת בגלריה "חזי כהן" באוצרות של יניב שפירא ותוצג עד ה 13/7