דתי או לא דתי: הקומדיה החדשה של בית ליסין טורפת את כל הקלפים ומציירת תמונת מראה מדוייקת לחברה הישראלית. שערי תיאטרון בית ליסין נפתחו והפעם זה לא מה שדמיינתם, לא עוד הצגה שיוצאת נגד צביונה היהודי של מדינת ישראל, לא עוד המשגה של חיים תל אביביים ליברלים ומקבלים. אלא, היה זה סיפורה הטהור של מדינת ישראל. 'דתילונים' היא ארץ ישראל הישנה והחדשה כאחד, היא הסכם השלום שאנחנו צריכים בינינו.
המחזה עוקב אחר סיפורם של זוג צעיר דפנה (טל צ'רנובסקי) ואביחי (עופר חיון). השניים חיים את אורח החיים התל אביבי במלואו. היא מפיקת אירועים ומסיבות, והוא מוזיקאי מצליח, ביחד הם טורפים את החיים ונהנים מכל רגע. דפנה כמאמר הקלישאה כבר לא ילדה, ומציגה את דמותה של האישה הטיפוסית המגיעה לשנות ה-30 לחייה. הבדיחות המוכרות והאמירות הקלישאתיות נזרקות לאוויר ובהתחלה נדמה שהתסריט מוזיל את היצירה ומייצר בנאליות משעממת, אך ככל שההצגה מתקדמת נדמה שבחירת המילים, הקלילה והאותנטית הן המפתח לחיבור בין הדמויות, הדנימיקה עם הקהל וההצלחה של ההצגה.
ראוי ואולי חשוב יותר מהכל להתייחס לעובדה שההצגה מספרת את סיפור החיים של כוכבות ההצגה אשר משחקות על הבמה את חייהן האמיתיים. טל אידיסיס וטל צ'רנובסקי בוגרות בית הספר לתסריטאות בבית ליסין ושחקניות במקצוען, משחקות את תפקיד חייהן ומנרמלות את המורכבויות שעולות בין זוגות ממגזרים שונים. כשאביחי מציע לדפנה סוף סוף להתחתן איתו, אין מאושרת ממנה אך החגיגה נגמרת כאשר דפנה מגלה כי אביחי מתחיל להניח תפילין, ומבקש שלא לנסוע אל הוריה של דפנה בשבת. היא עוד לא לגמרי מבינה את המשמעות של כל זה, אבל לאט לאט, סיפור אהבתם הופך גם למבחן הגדול ביותר של חייהם.
מעבר למסגור ההצגה תחת הקטגוריה של קומדיה רומנטית ומוצלחת המוצגת על ידי מספר חיצוני כל יודע (רועי בר נתן) חשוב לדבר על המסר. המספר המדמה את הדמות האלוהית השנויה במחלוקת מכוון את הצופים לסיפור על דו-קיום בין אמונה לתשוקה, על חלומות גדולים להתפכחות מכאיבה, ועל החיפוש אחר המכנה המשותף כשהדת נכנסת לחיים הזוגיים. חשוב לומר "לא דתיים ולא חילוניים – דתילונים".
כל זאת לא ניתן היה להתמשש ללא הבימוי יוצא הדופן של עידו רוזנברג שבכל פעם מחדש מצליח להתעלות על יצירתו הקודמת. ידו העדינה של רוזנברג באה לידי ביטוי בעיקר במפגש עם דמויות המשנה. הוריה של דפנה, אפי (חי מאור) ומירי (אורנה רוטברג) מציגים זוגיות מיוחדת וכנה, אותנטית ואם אפשר לומר זהה לכל דבר שאנחנו מכירים מחיי היום יום שלנו. המפגש בין השניים מעלה את הכעסים שהצטברו לאורך השנים והבחירה להמשיך לחיות יחד אל מול המורכבות של השינויים שארעו בזוגיות, כל אלה מעוררים צחוק שלא נגמר, וכנות בלתי תלויה.
אוסיף ואומר כי מירי, למראית עין, מציגה דמות של אם שתלטנית שמנהלת את הבית לפי ראות עיניה וללא כל רגישות, אלא שרוטברג מביאה עוצמות לדמות האם שמצליחות להציג את האם כדמות עגולה שמובילה לשינוי וקבלה במחזה. רוטברג, בעלת ניסיון ארוך בתיאטרון, מצליחה להביא אנרגיות גבוהות שהרעידו את האולם בקומת המרתף. המימיקות המדויקות, ההקשבה לטקסט והתגובתיות הנחרצת הובילה ביד רמה את המחזה כולו. תפקידה כמירי היה יוצא דופן ואף תהיתי אם רוטברג גם היא חלק מהסיפור המציאותי.
עוד הורגשו במהלך ההצגה תגובות הקהל שלא איחרו להגיע. אם כי, בכל רגע שאחת הדמויות השתהה על הבמה, הטקסט נעצר והשיח נעשה באמצעות תגובות הגוף – נשלחה תגובה מהקהל כאילו הכירו את הטקסט קודם לכן. אם זה לא היה ברור תגובות הקהל הציגו הזדהות, הצחוק הנגיש מבוכה והכפיים הסוערות שיקפו הסכמה. לצד מערכת היחסים המורכבת של דפנה ואביחי, עמדה רותם (טל אידיסיס), חברתה הטובה של דפנה, חברתה הרווקה שטרם מצאה את בחיר ליבה. רותם הציגה את הבדידות שבבחירה בחיים ללא פשרות והנכיחה את החשיבות בהכלה של השונה, בקבלת הקשיים, לצד התבוננות עמוקה שבטוב גם כאשר הוא לא מוצג לרווחה.
לסיכום, אם בכלל ניתן! ההצגה "דתילונים" מצליחה להציג בצורה כנה ומשעשעת את המורכבויות של החיים בחברה הישראלית המודרנית. באמצעות סיפור מרתק ודמויות מעוררות הזדהות, היא מדגימה את הפערים והחיבורים האפשריים בין תרבויות שונות בחברה שלנו. הקהל מגיב בהתלהבות, כשהוא מזהה את עצמו ואת סביבתו על הבמה, וכך המחזה הופך לא רק לבידור אלא גם למראה חדה של המציאות הישראלית. "דתילונים" היא יצירה משמעותית שמזכירה לנו את החשיבות שבקבלה והכלה בחברה מגוונת.