ועדיין, מאחורי הקלעים, לא הכל קפוא. חזרות מתקיימות, למרות הכל. ״ברגע שפיקוד העורף אישר, התחלנו לקיים חזרות לשתי הצגות שאמורות לעלות מיד עם החזרה לפעילות: ״הלוויה חורפית״ ו״השותפה״,״ אומרת מנכ״לית הקאמרי, יפעת צחי-קיראל.
והמציאות בשטח, לדבריה, רק מחדדת את התחושה הזאת: "החליטו לצאת למלחמה, אנחנו התחלנו, ידעתם מה התוצאות של זה. אני לא מאמינה שמישהו חשב שזה ייקח יומיים ונגמר. מישהו חשב מה יהיה עם כל מה שקורה בארץ? כולנו כמו עכברים במלכודות - שומעים אזעקה ורצים למקלט."
הכעס הזה נשען על מספרים. בבית ליסין לבדו מדובר בכ-400 עובדים. בתיאטראות אחרים - עוד מאות. וביחד, אלפים. במערכת פרטית, המספרים כבר הופכים לבלתי נתפסים. בחודש מרץ ואפריל בוטלו מאות הצגות. ״יש הפקות של מיליונים ואין להן כרגע עתיד. 100 עד 150 איש יושבים בבית בלי משכורת.״ אומרת עדי בארי, מנכ״לית תיאטרון ToMix. וגם אם מחר בבוקר יוכרז ״חוזרים לשגרה״, זה לא באמת יקרה: ״ייקח לנו בין חודש לחודשיים לחזור לפעילות רגילה. אי אפשר פשוט לפתוח את הדלת ולהתחיל. אבל כרגע הפתרון שלנו זה להכין את עצמנו ליום שאחרי ולכן אנחנו ממשיכים בחזרות."
ובתוך כל זה, יש גם מי שאין לו בכלל מערכת ליפול עליה - הפרילנסרים. אלה שחיים מהפקה להפקה, מהצגה להצגה, וכשזה נעצר, אין להם שום רשת ביטחון. ״מחודש עם 25 הופעות ירדנו לכלום,״ מספר אלון עזיזי, נגן בס וקונטרבס שעובד עם הקאמרי, הבימה, בית ליסין ותזמורת המהפכה. ״אין שום הכנסה כרגע והיא נקטעה בבת אחת״.
ובין ההישרדות היומיומית לבין הצורך להמשיך ליצור, נשארת גם ההבנה הפשוטה למה כל זה בכלל חשוב: "המוזיקה והתיאטרון חשובים לנפש. צריך לתמוך בהם עכשיו כדי שהם יתקיימו גם אחר כך בשגרה".
לדבריו, הפגיעה חורגת הרבה מעבר לבמה עצמה: "תיאטרון הוא לא רק שחקנים. הוא מניע כלכלה שלמה סביבו - מסעדות, בתי קפה, עסקים. כשהוא מושבת - כולם נפגעים".
יעקובי, שמחזהו "קיר זכוכית" נמצא בימים אלו בחזרות בבית ליסין, מבקש גם להביט קדימה, כמעט כתקווה: "אם יש משהו שלמדנו גם מהסיבוב הקודם של המלחמה וגם מהקורונה זה שהציבור צמא מאוד לתרבות… אני רק רוצה להאמין שגם בסבב הזה, מהר מאוד, ימצאו את הדרך לפתוח את התיאטרון ולאפשר לציבור את התרופה הזאת".
ממשרד התרבות והספורט נמסר כי "המשרד פועל מול מוסדות התרבות ומנהל שיחות עם השטח על מנת לבחון את היקף הפגיעה ולהתאים את המענה. במקביל, מתנהלים דיונים מול משרד האוצר לגיבוש מתווה שייתן מענה כולל, לרבות סוגיית הפיצויים וההיערכות להמשך".
ובינתיים, אנשי התיאטרון מחכים. לא רק לפרנסה, אלא לרגע שבו יחזרו להיות רלוונטיים. וגולדשטיין, למרות הכל, עוד מנסה להחזיק בתקווה: "זה ייגמר. ואז נתנפל על החיים, כמו שרק אנחנו יודעים". כי התיאטרון, כמו החיים עצמם, תמיד חוזר בסוף לבמה. השאלה היא רק - האם עד אז מישהו ידאג שגם יהיה מי שידליק שוב את האור.
התרעות פיקוד העורף