"פסטיבל אשה" בחולון, בהפקת עיריית חולון ותיאטרון חולון ייפתח השנה בדיוק ביום האשה הבינלאומי ב-8.3.15 ויימשך 6 ימים עד ה - 14.3.15.
75 מופעים, תערוכות, סיורים ומפגשים. הנושא שיעבור כחוט השני באירועי הפסטיבל יהיה "אי-מהות" ורבים מהמופעים יעסקו באימהות הפרטיות והיצירתיות, במנטוריות ומקורות השראה, בהעברה בין-דורית ובצורך להגדרת זהות בכל דור ודור. כן יעלו שאלות על מוסד האימהות ,על הבחירה וההוויה האימהית וכן על הפוליטיזציה של האימהות ונוכחותן של אימהות במרחב הציבורי הישראלי.
המנהלת האמנותית של הפסטיבל, סיגל וייסבין-רוזמן: "ההכרה בחשיבותה של האימהות כמוסד חברתי ופוליטי וכאירוע מכונן בחיי הפרט היא חלק ממעבר המתרחש בעשורים האחרונים בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט. מעבר זה משתקף בגישות חדשות בפסיכואנליזה בת זמננו, בחשיבה הפמיניסטית, בספרות, באמנות ובעמדות חברתיות. היצירות יתייחסו למושג האימהות הן בתפיסה חברתית-פוליטית והן מנקודת מבט אישית, וינסו לחשוף את מורכבותה של האימהות על כוחותיה האדירים ועל פניה האפלים, את הדילמות ואת הפרדוקסים הכרוכים בה. כשעשינו תחקיר על הנושא גילינו שאפילו היום בישראל יש סטריאוטיפיזציה מוחלטת של דמות האם היהודייה והישראלית, שחסר לנו גם היום קול עכשווי שמייצג אותנו כאמהות ולא רק מנקודת המבט של הילד וכמה טוב עשינו לילד, אלא אלינו באופן עצמאי. מהמחקר הזה עלתה אחת ההופעות הגדולות והמסקרנות של הפסטיבל – 'מיידישע מאמא ועד אימוש', מופע בעריכתה ובבימוייה של רביד דברה ובו ניסיון לאבחן את דמות האימא בתרבות הישראלית. במופע משתתפות אורנה בנאי, אורלי זילברשץ, אורנה רוטברג ועידית טפרסון, כמו גם יונתן רוזן והזמרת לאה שבת".
במסגרת 75 שנה לעיר חולון, יתקיימו במהלך הפסטיבל 75 מופעי חוצות ברחבי העיר, בבתי קפה, מקלטים, גני ילדים, ואפילו בסלונים פרטיים. משפחות יפתחו את בתיהם הפרטיים למופעי סלון ובערב הפתיחה יתקיים בקפה "טיפו" בחולון קברט ספרותי בשיתוף אירגון יוצאי מרכז אירופה ומכון ליאו בק, שיעסוק בנשות הסלונים התרבותיים בברלין, שהובילו מגמות בתרבות ובחיי הרוח של העיר החל מסוף המאה ה-18.
מופע גדול ומסקרן הוא The Long and Winding Road – נשים שרות פול מקרטני. זהו מופע מחווה ובו יבצעו מיטב זמרות ישראל, בהן ריקי גל, דנה ברגר, דנה עדיני, סיון טלמור, יעל דקלבאום, מיקה קרני, ואחרות, שירים נבחרים של מקרטני. אנסמבל "ציפורלה" יארח למופע מיוחד את רבקה מיכאלי ל"ערב חד פעמי שבו היא תראה להם דבר או שניים על פער דורות, ויחד יזימו את השמועה שאין נשים מצחיקות".
בהקשר הזה של דעות קדומות על נשים ובהזמתן ובתשובה לשאלה הנצחית האם פסטיבל אישה הוא למעשה כלי שמסייע למאבק נשי לשוויון זכויות או שמא עושה את ההפך ומשאיר את הנשים על תקן ה’אחר האולטימטיבי’, עונה רוזמן: ”הפסטיבל לא נועד לכפר על איזה קיפוח אלא להציג זווית התבוננות אחרת, שלדעתי נחוצה מאד בעולם בכלל ובפרט במדינה שלנו. חשוב להביא למרכז גם את נקודת המבט הנשית וחשוב להביא אותה דווקא מול קהל מעורב. אני מאמינה שכל צעד קדימה בפמיניזם בסופו של דבר הוא חיובי לכלל האוכלוסייה, גם לגברים".
לגבי העתיד אומרת וייסבין - רוזמן שהייתה רוצה לראות את הפסטיבל מאריך ימים, הופך ליותר בין לאומי ומקבל הרבה יותר תקציבים “שיאפשרו לנו להגשים הרבה מאד חלומות. מבחינת תכנונים קונקרטיים אני עוד לא יודעת כי הכל מתרכז בפסטיבל של השנה הזאת. אבל אני רוצה שהפסטיבל הזה יהיה פשוט המקום הכי מעניין לאמירה ייחודית. לאמירה נשית אבל לא רק של נשים ולא רק לנשים. גם גברים מוזמנים".