הבימה שלהן: אודליה פרידמן ונורית דאבוש מנצחות על התיאטרון

אודליה פרידמן, האישה הראשונה שהתיישבה על כס מנכ"ל תיאטרון הבימה, היא פצצת אנרגיה מטופחת ואמביציוזית, שאינה נשברת בקלות.

רק פעם אחת זלגו הדמעות מעיניה ללא הפסקה: כאשר הגיעה לאסיפת הורים שגרתית בבית הספר היסודי של בתה הבכורה, שירן. פרידמן ישבה על כסא המתכת הקטן והתמוגגה מהמחמאות, אולם אז פלטה המורה כי בשיחה בכיתה אמרה הבת כי היא חולמת שיסגרו את התיאטרון הלאומי. פרידמן עצרה את נשימתה. אלא שהמורה הרגיעה: הילדה רק רצתה שאמה תהיה יותר בבית ופחות בעבודה.

שנים אחר כך התמודדה פרידמן עם דרמה ציבורית שעלולה הייתה להוביל לסגירת התיאטרון, עקב חוב עבר שהגיע למיליוני שקלים. בעזרת הדירקטוריון, שבראשו עומדת נורית דאבוש, הובילו שתי הנשים את הבימה לתוכנית הבראה מקיפה, בסיומה יצא התיאטרון הלאומי לדרך חדשה ורווחית. ההבנה בין שתי הנשים, האמון ויחסי העבודה הפוריים הומחשו בתמונה אחת שהתפרסמה בתק־ שורת בשנת 2012. לצד השרים והנציגים ממשרדי האוצר והתרבות, שעמדו זה לצד זה סביב השולחן, בלטו דאבוש ופרידמן, היחידות בקרב הנוכחים שחיבקו זו את זו.

בשנתיים וחצי האחרונות מנהלות השתיים את התיאטרון, שהיה בעבר סמל של תרבות חילונית ואליטיסטית המנוהלת על ידי גברים. למעשה, הבימה הנו
הארגון הציבורי הראשון בישראל שבראשו עומ־ דות שתי נשים. לא קשה למצוא קורים

עדינים השזורים בחייהן של דאבוש ופרידמן. שתיהן פצחו בקריירת ניהול בגיל צעיר ושתיהן אמהות חד־הוריות בשנות ה־40 לחייהן, שבנו את דרכן אל מרכז העשייה בעשר אצבעות. שיתוף הפעו־ לה יוצא הדופן ביניהן בא לידי ביטוי גם היום, כשלכבוד יום האישה הבינלאומי, ייסדה פרידמן, בתמיכתה המלאה של דאבוש, שבוע של הצגות שבמרכזן רק נשים. לפני ההצגה ייהנו הצופות מסיור חינם מאחורי הקלעים ומשיחה אישית עם אחת השחקניות המובילות.

לפרוץ את המעגל 

נורית דאבוש אוהבת לשבור את תקות הזכוכית השבירות. היא גדלה באשקלון, בבית דעתן שחינך למצוינות, והפכה ליועצת אסטרטגית מצליחה. עיקר פרסומה הגיע כאשר שימשה כיו״ר מועצת הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה, ובין היתר הובילה את המכרזים של תחנות הרדיו האזוריות וטיפלה בזיכיון של ערוץ 10. ביום שפרשה מהרשות, בשנת 2010, גילתה כי היא בהריון ראשון. היא החליטה לשים את הקריירה בצד ולהת־ רכז באמהות המתהווה. אחר כך הגיעה ההצעה לשמש כיו״ר דירקטוריון חברת גני יהושע, ובהמשך שימשה במקביל גם כסגן יו״ר הדירקטוריון של הבימה. בשנה האחרונה היא בפסגת התיאטרון.

מה מייחד את העבודה המשותפת של שתיכן כנשים?

״קודם כל השמירה על גבולות גזרה ברורים. אני לא הנהלה פעילה, אלא קו־ בעת מדיניות. אני יודעת להתוות דרך ואודליה היא מנהלת וביצועיסטית בנש־ מתה. שתינו משלימות זו את זו ומסוגלות לקיים דיונים ענייניים נטולי אגו. אני חושבת שניהול של נשים, מבלי חלילה להמעיט בערכם של המנהלים הגברים, מתאפיין באינטליגנציה רגשית. החלט־ נו שאנו רוצות שינויים ברפרטואר, יותר יוצרים צעירים בקדמת הבמה והקפדה על תפיסות עולם מגוונות ופלורליסטיות״.

כיצד משפיעה העובדה שהפכת לאמא לפני ארבע וחצי שנים על העבודה מול פרידמן?

"השיח בין שתינו הוא מאוד טבעי, והעובדה ששתינו אמהות תורמת להבנה. למשל, אם אדרש לוותר על פרמיירה כדי להיות ליד הבת שלי בגן, זה יתקבל על ידי אודליה בטבעיות מוחלטת".

נתקלת בתגובות חריגות לכך שבראש מקום כזה עומדות שתי נשים?

"לפני כחודשיים הופענו בכנס דירקטורים וזה היה קצת שואו מבחינת הנוכחים. כשאת מתמנה ליו״ר דירקטוריון, מתייחסים אלייך בצורה שונה מאשר לגבר. אומרים שנשים שמובילות תהליכים הן חזקות מדי, אבל על הגבר אומרים שהוא ממוקד מטרה. את לנצח תהיי אגרסיבית, אבל הגבר יתואר כאסרטיבי״.

מסלול של ריווחיות. תיאטרון הבימה. צילום: פלאש 90

איך שוברים את הדעות הקדומות?

״זה עניין של חינוך וגישה, ועם הזמן לומדים להעריך אותנו. אני מרגישה שבשנים האחרונות חל שינוי דרמטי בנושא מעמד האישה, ורבות מאיתנו נמצאות בקדמת הבמה. יש יותר דירקטוריות ויותר חברות כנסת. רק דבר אחד נשאר סגור וזהו המעגל של הנשים המובילות במשק. כל הנשים במעגל הזה מכירות זו את זו. החלום שלי הוא לפרוץ את המעגל ולהכניס אליו נשים מוכשרות מהפריפריה, מהמגזר החרדי, מהציונות הדתית ומהיישובים הערביים״.

איך את מצליחה לשלב בין העבודה כיו׳׳ר דירקטוריון בשני גופים וכמרצה לאסטרטגיה תקשורתית, עם אמהות לילדה בת ארבע וחצי?

״אני פועלת על פי תוכנית עבודה מסודרת. ויתרתי על סמול טוק. אין ישיבות שנמרחות, יש לו״ז מתוקתק, שמתחיל בשעות המוקדמות של הבוקר. בסופו של דבר התפקיד הראשי שלי הוא להיות אמא לליאב. אני מוציאה אותה ארבע פעמים בשבוע מהגן ונמצאת איתה עד למחרת. לא עונה לטלפונים ולא למיילים. בשבוע שעבר התקיימה הפרמיירה של 'אדיפוס' ולא הלכתי כי לילדה הייתה מסיבת פורים בגן. היום סדרי העדיפויות שלי השתנו. קודם ליאב ואחר כך הקריירה. אני לא מסתובבת עם סכין בין השיניים, אבל פועלת ביותר יעילות וסדר״.

״ממש לא. אומנם בשביל הילדה אני מוותרת על ישיבות ותפקידים, כמו שדחיתי עכשיו הצעות להצטרף לפוליטיקה, אבל אני ממש לא מתכוונת לעצור״.

שישי מוקדש למשפחה. הטמפרמנט של אודליה פרידמן משאיר אבק לשפן של אנרג'ייזר. היא אוהבת את הבימה, שבו החלה את עבודתה כסמנכ״ל הכספים, נושמת את ההצגות ומטפחת את השחקנים. פרידמן גדלה בחולון ואת החיבור לתיאטרון היא זוקפת לזכותו של דודה, שהיה מנהל במה בקאמרי, וכן לאמה שהייתה מנהלת בית ספר והקפידה לחשוף את ילדיה לעולם התרבות.

ב-2010 הפכה למנכ״לית משותפת, עם בני צרפתי, אולם עם הזמן החליט חבר הנאמנים של התיאטרון כי היא תישאר בתפקידה, ואילו צרפתי יהיה סמנכ״ל. את תוכנית ההבראה צלחה פרידמן בלי לפגוע בשכר העובדים.

הצלחת לקדם נשים בתיאטרון?

״בוודאי. בשנים האחרונות יוצאים עובדים ותיקים לפנסיה ובמקומם הכנסתי נשים לתפקידי ניהול. אישית, אני אוהבת לעבוד עם נשים. יש דינמיקה, שיחות על לבוש ואיפור, ותחושת משפחתיות״.

״ניהול נשי הוא אחר, וגם אם יש עימותים, הם ברמה המקצועית והעניינית. אני אוהבת כאשר עובדות מרגישות נוח לשוחח איתי על בעיות אישיות, ויש תחושה שלא צריך מחסומים. גם שחקניות מגיעות להתייעץ איתי לפעמים, בעיקר לפני כניסה להריון והמשך העבודה״.

הן מרגישות בשינוי?

״חד משמעית. למשל, אצלנו אין הצגות בימי שישי בניגוד לתיאטראות אחרים. ההחלטה לא נובעת ממניעים דתיים, אלא משום שאני מאמינה שזה יום שאמור להיות מוקדש למשפחה ולארוחות שישי. גם שבוע האישה הוא החלטה חדשה וההצגות שהוקרנו במהלך השבוע האחרון נגעו לנשים, כמו 'חיזור גורלי', 'גבירתי הנאווה', 'כמעט הגיע סתיו' ו׳חשמלית ושמה תשוקה'. רק הנשים נכנסו בחינם אל מאחורי הקלעים״.

את עובדת שעות ארוכות, מתרוצצת בפרמיירות, חזרות גנרליות ואירועים. איך את משלבת את החיים המקצועיים עם גידול שני ילדים?

״זה תובעני, אבל אני נהנית. הקריירה ממלאת אותי ונותנת כוחות להיות אמא, האמהות נותנת לי כוחות להמשיך לנהל. בעבודה אני המנכ״לית, אבל בבית אני מבשלת, מנקה, מכבסת ומקפלת. אני מודה, היו מקרים שרצתי למשרד האוצר והשארתי בבית את הבן, גל, כשהוא מרגיש לא טוב. למזלי, אמא שלי עזרה המון והוציאה את הילדים מהגן כשהיה צריך״.

אין ייסורי מצפון?

״בטח שהיו, בעיקר כאשר את סוגרת את הדלת ומשאירה ילד חולה. עם זאת, בשבילי מעולם זה לא היה רק קריירה או רק ילדים, כי השילוב ביניהם הוא נכון בעיני. לפעמים נאלצתי לוותר ולא תמיד לקחתי את הילדים לחוגים, אבל היו אירועים ששום חזרה גנרלית או פרמיירה יכלו לדחות. ימי הולדת, ימי הורים בבית הספר ומסיבות הם ייהרג ובל יעבור״.

קרה שוויתרת על עבודה בשביל הילדים?

״המון פעמים. לא אשכח את היום שבו הייתי צריכה לצאת לאחת הפרמיירות החשובות, כאשר כבר היה ידוע שאני הולכת להתמנות למנכ״לית. התלבשתי והתאפרתי, ועמדתי ליד המעלית, כאשר גל, שהיה בן חמש, רץ אלי וביקש חיבוק אחרון נוסף. באותו רגע היה ברור לי שלפרמיירה הזו אני לא הולכת, ונשארתי איתו בבית״.