יוצרים שינוי: המוזיאון בפריפריה שחולם להביא את השלום

"רוב הפעילות האמנותית בישראל מתרכזת במרכז הארץ, בה מתגוררת האוכלוסייה האמידה של ישראל ויש לה אפשרויות ליהנות מפעילות תרבותית ענפה. הגליל, וסכנין בפרט, רחוקים מאוד מהסצינה הזו. האיזור סובל מפיגור מתמשך במדדים כלכליים, תרבותיים וחברתיים, ולא קיימת פעילות אמנותית ממוסדת שמאפשרת את הנגשת האמנות לאוכלוסייה שבאזור.

לפני כשנתיים קיימנו את הביאנלה הרב תרבותית בסכנין, והצגנו אמנות עכשווית מהארץ ומהעולם בכל רחבי העיר, במקומות ציבוריים ובמקומות פרטיים, והעברנו מסר לפיו האמנות היא חלק מהחיים. הביאנלה הייתה הצלחה, התושבים הביעו עניין רב וקהל גדול הגיע, כך שנוצר מפגש בלתי אמצעי בין יהודים לערבים דרך האמנות. זה הוביל אותנו לחשיבה על פעילות אמנותית ארוכת טווח בעיר, עבור כל הקהיליות המתגוררות בגליל".

יש לכם דוגמאות מהעולם?

"הקמת המוזיאון בבילבאו, ספרד, למשל, הביאה תנופה כלכלית אדירה לאיזור התעשייתי בו היא שוכנת. המוזיאון שבנה שם פרנק גרי הוביל את העיר לשינוי תדמית ולפיתוח עירוני וכלכלי. הקמת המוזיאון מבחינתנו היא יזמה אמנותית עם חזון חברתי שמטרתו לחולל שינוי ולהוות אלטרנטיבה למשמעות ולתפקידה של האמנות בחברה". 
 

"בסכנין ובגליל חיות אוכלוסיות שונות ומגוונות. בסכנין יש רוב מוסלמי עם מיעוט נוצרי וריכוז גדול של הקהילייה הסופית. מסביב יש יישובים של הקהילייה הדרוזית והבדואית, וכמובן יישובים יהודיים. ריבוי הקהילות באיזור יוצר אופי מיוחד ומצאנו הכרח לייסד מוסד אמנותי שייתן ביטוי לרב תרבותיות באיזור באמצעות אמנות עשירה בביטויים שונים המאפיינים את הזהות של כל אחת מהקהיליות הנ"ל". 

"לקדם שלום והידברות באמצעות אמנות ולבנות אמון הדדי תוך חיזוק ערכי השוויון, ההדדיות, הדיאלוג האנושי והדו קיום בין הקהילות הנתונות בסכסוך, תוך שימת דגש על רב תרבותיות, יצירה אמנותית, כבוד האדם ותקווה לעתיד טוב יותר".

אז מה נוכל לראות ב-AMOCA? "המוזיאון ייתן במה לאמנים ישראלים, יהודים וערבים, תוך דגש על אמנים הגרים בגליל – יוצרים מקצועיים שהם חניכי האקדמיות בארץ. הריחוק שלהם מהמרכז מצמצם משמעותית את אפשרויות החשיפה שלהם בפני קהל שוחרי האמנות. אוצרי אמנות כמעט לא מגיעים לגליל, אין פה גלריות שיכולות לקדם אמנות כמו בתל אביב. בנוסף, המוזיאון יציג עבודות של אמנים מארצות ערב השכנות – סוריה, לבנון, עיראק, ירדן, מרוקו, אלג'יר, תוניס, מצרים וגם קזחסטאן, אפגניסטאן ואפילו איראן.

יצירה מאפגניסטן המוצגת במוזיאון החדש בעיר סכנין. צילום: יח"צ

נציג גם עבודות של אמנים ממדינות הים התיכון. בניגוד לרוב המוזיאונים בארץ, שמנהלים שיח אמנותי עם המרכזים האמנותיים הגדולים במערב כמו ניו יורק, פריז ולונדון, אנחנו ננסה לנהל שיח ישיר ופורה דווקא עם האיזור הקרוב לנו ונקווה שזה יפיג את הקשיים הפוליטיים הקיימים. כבר בתערוכה הראשונה יש אמנים ממדינות ערב שמציגים אצלנו, תוך שהם מוכיחים שבמציאות הגלובלית יש מקום למרחב ולחופש יצירה לכולם, ללא מחסומים פוליטיים".

"הפרויקט הזה הוא תוצאה ישירה של מחאת האוהלים בקיץ 2011. המסר המרכזי, 'צדק חברתי', מתכתב גם עם צדק תרבותי – וזה אומר חלוקת משאבים בצורה הוגנת עבור כל שכבות החברה והאוכלוסייה. כדי לעשות את המהלך הזה ולחלק את המשאבים בצורה נכונה יותר, נזקקנו להמון תמיכה רגשית וכלכלית. פנינו לגופים ציבוריים רבים בישראל, אבל אף אחד מהם לא תמך בנו. דווקא האירופאים – צרפת, גרמניה, אוסטריה – מדינות שמאמינות שהקמת AMOCA זו הזדמנות חדשה לקידום הגליל תוך יצירת שיתופי פעולה בין היהודים לערבים, תמכו".

"מיד אחרי הביאנלה שקיימנו בעיר הבנו את הצורך בפעילות קבועה כאן, וגם התושבים רמזו לנו שדי להם בפרויקטים חד פעמיים שנערכים בעיר. עם סיום הביאנלה התחלנו במסע הארוך והמפרך של גיוס תומכים. לקח לנו כשנתיים עד שפתחנו את המוזיאון".

כמובן שלא הכל ורוד, בטח לא באיזורינו. המוזיאון תוכנן להיפתח בכלל בסתיו 2014, אבל הפתיחה נדחתה כמעט בשנה בעקבות מבצע "צוק איתן". היזמים מסבירים: "בעקבות המבצע היו הפגנות והמתח באיזור היה גבוה. אחר כך הגיע משחק הכדורגל בין סכנין לבית"ר ירושלים, כשהאוטובוסים של אוהדי בית"ר לוו בכ-1,000 שוטרים בדרכים צדדיות, כדי למנוע חיכוך בין האוהדים.

"איך אפשר לפתוח מוזיאון חדש שמדבר על שיתוף פעולה בין ערבים ליהודים באווירה כזו? אנחנו מאמינים שהפרויקט שלנו הוא תוצאה של כורח המציאות והצורך שלנו לחולל שינוי תוך הגשמת חזון של יזמות חדשנית, והאמונה הזו מובילה אותנו בין כל הקשיים והמתחים הכרוכים בפרויקט שכזה. אנחנו יודעים שהשינוי לא יבוא ברגע אחד אלא יהיה תוצאה של מסע ארוך טווח".

"אנחנו צופים מהצד בקרב התקשורתי בין השרה ליוצרים. אלה התנגשויות בוטות שיוצרות אווירת ריחוק, פגיעה, ניכור וחשדנות בין אנשים. אנחנו מאמינים שהאמנות יכולה לאחד וליצור אפשרויות איפה שהפוליטיקה נכשלת. אווירה מתוחה תוך פוליטיזציה של האמנות לא מועילה לאף אחד. יש מקום לכולם בתרבות הישראלית, וחשוב לתת ביטוי לרב תרבותיות, לשונה ולאחר ממך. היינו מצפים מהשרה החדשה להגדיל את תקציב התרבות ולחלק את המשאבים בצורה צודקת לכל חלקי הארץ ולא רק למרכז".

"הבסיס לכל תצוגה הוא האיכות האמנותית, הקשר לנושא התערוכה, הקשר עם שאר האמנים והחיבור לעבודות האמנות המוצגות. בנוסף, כמו כל מוסד אמנותי, יש ועדה אמנותית שמתייחסת לעבודות לגופן, כאשר כעקרון, הגישה היא פלורליסטית תוך מתן ביטוי לרב תרבותיות של הקהילות החיות באיזור".