בהצגה ״חתולה על גג פח לוהט״, בתיאטרון בית ליסין, סוגר אבי אוריה מעגל באופן מושלם. ״בסיום לימודי בראד״א, האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה בלונדון, כשהעלינו שם את 'חתולה על פח לוהט', שיחקתי את ביג דדי״, הוא מספר. ״בגיל 25 בלבד שיחקתי אותו, אבי המשפחה, ואמרתי לאשתי, אליה, שאני מקווה לשחק אותו בעתיד בגיל הנכון. מאז זה לא הרפה ממני. כעת, כשאני בן 66, שנה יותר ממנו, זה קורה. יותר מזה לא יכולתי לבקש״.
ביג דדי במחזה של טנסי ויליאמס הוא תפקיד חייו של אוריה, שחקן ותיק, שפעם־פעם, לפני המון שנים, פיקד על רבקה זוהר, שלמה ארצי, ריקי גל ודבל׳ה גליקמן בלהקת חיל הים. ״מדובר בטיפוס לא ממש עדין, שמתנהג בגסות כלפי הסובבים אותו, ולא סובל אף אחד, אבל יש בו איזשהו יושר שכובש״, מעיד אוריה, שנכנס כאן לנעליהם הגדולות של שמעון פינקל ויוסי פולק, ששיחקו את התפקיד בגרסאות בימתיות קודמות. ״בסך הכל לא צריך לקנא בו. מצב בריאותו לא משהו ובמשפחתו מתפתחת סביבו מלחמת ירושה״.
איך זה לחזור לתפקיד אחרי כל כך הרבה זמן?
״זה משהו שונה. 40 שנה זה לא יומיים. אם אז הייתי ילד, כאן אני מגיע לביג דדי עם ניסיון חיים, אחרי שלא רק שקברתי את שני הורי, אלא גם שני אחים. התפקיד בא לי בקלות, בלי החיפושים של אז, ואני מרגיש אותו״.
האם העובדה שלמדת משחק בלונדון הקנתה לך יתרון בתיאטרון הישראלי?
״אם זה נתן לי יתרון, אז רק בעיני עצמי, לא בתיאטרון כאן, שבו לא תמיד יודעים להעריך ידע שנצבר. הלימודים שם הקנו לי מידה מסוימת של ענווה וצניעות. בסדר, אומרים שאני שחקן מוכשר, אבל אני יודע שיש שחקנים לא פחות מוכשרים״.
בתפקיד מגי, החתולה בהצגה, מככבת מיה דגן, אבל הפרטנר העיקרי של אוריה בהצגה הוא נמרוד ברגמן, המגלם ברגישות רבה את דמותו המיוסרת של בנו, בריק. ״כולם בהצגה על הכיפאק, אבל נמרוד פרטנר פשוט נפלא״, מציין אוריה, שכדי לשכנע כביג דדי, טיפוס די זרוק, מסתובב לא מגולח, ״כשהמטרה היא קצת לחספס את הדמות״. ״עדיף כך מאשר להדביק זקן״, הוא סבור.
אוריה הוא שחקן מוערך. פעמיים הועטר כשחקן השנה בתפקיד משנה - ב־2002 על הופעתו בהצגת ״איסמעיליה״ של תיאטרון בית ליסין, וב־2005 על הופעתו בהצגת ״ברוקלין בוי״, בתיאטרון באר שבע. כמו כן היה מועמד לפרס אופיר על משחקו ב״איזה מקום נפלא״, סרטו של אייל חלפון, אבל יש כאלה שהוא נצרב להם בזיכרון כאחד מכוכבי להקת חיל הים הבלתי נשכחת.
״זאת הייתה תקופת נעורים מהנה, למרות הנסיעות הקשות בין המעוזים והמחנות, וכל הזמן להקים ולפרק במה״, הוא נזכר. ״אף פעם לא קיטרנו. תמיד ידענו שלשכב במארבים זה יותר קשה מלהרכיב פנסים, מה גם שבלהקה קיב־ לנו מחיאות כפיים״.
מתפקיד מפקד הלהקה לא הסתחרר. ״לא ממליץ על ג'וב של מפקד להקה צבאית, שבו אתה חבר של החבר'ה ותוך רגע עליך להתהפך ולהעניש אותם״,
אמר לי בראיון אי אז ב־71', עם שחרורו מהלהקה. ״כולם חטפו אצלי, כולל ריקי גל, כשעוד קראו לה רבקה מנשה״.
תוכניות הריאליטי המוזיקליות בטלוויזיה מזכירות לך את הלהקה הצבאית?
״אוי ואבוי! אני בכלל לא רוצה לראות את התוכניות האלה, שלדעתי הן תת־תרבות ולגמרי לא מעניינות אותי״.
מה יהיה הביג דדי הבא שלך? אני שואל את אוריה, מי ששיחק את אהוד השמן ב״חסמבה ונערי ההפקר״ (1971), סרטו של יואל זילברג.
״אם היו מציעים לי לשחק את 'המלך ליר', או את פלסטף, הייתי מקבל את ההצעה בשמחה״, אוריה משיב אחרי התלבטות קלה. ״תפקידים של רזים כבר לא ייתנו לי״.