מתניע מחדש: כמעט תשע שנים אחרי אלבומו הראשון ("שמחת הפרטים הקטנים") ושש שנים אחרי השני ("ארגמן"), ישיק הערב (שלישי) ארז לב ארי את אלבומו השלישי, "כתמים של תרבות". במופע, שמגיע בעקבות האלבום, יבצע לב ארי ממיטב שיריו: "מה אעשה", "אנה אפנה", "לבבתיני", "צדק", "בסוף היום" ו"פרימיטיביים". זאת לצד שירים מהאלבום החדש וביניהם: "לא אחד מאלה" ו"נחום וציונה".
"כתמים של תרבות" יוצא לאור פחות משלוש שנים אחרי "העץ הבודד", אלבום משותף של לב ארי עם פטריק סבג, שגם הפיק מוזיקלית את ה"כתמים", כמו גם את המופע שמגיע בעקבותיו.
"אנחנו חברים ושותפים כבר 20 שנה זה ביצירה של זה", מספר לב ארי (45). "פטריק זה אחד שאני סומך עליו שאם הוא יעבוד על החומרים שלי, יקרה שם משהו טוב. בשבילי הוא כמו אח. ממש".
אחרי הוצאת אלבום הבכורה, "שמחת הפרטים הקטנים", מצא עצמו לב ארי במשבר כתיבה שהוביל אותו עד למדבר כדי להתבודד ולחפש השראה. "תמיד היה לי קשה לכתוב שירים לבד", הוא מודה.
"הרגע של כתיבת שיר הוא רגע קסום כזה, שאני לא מצליח לשחזר אף פעם. זה יכול לקרות כשאני הולך ברחוב, ופתאום באה לי לראש התחלה של משהו. אם סומכים על זה, אז יש לך שיר אחד, פעם בחצי שנה בערך. כשיש לי מישהו לצדי ויש איתו חיבור טוב, הדברים זורמים הרבה יותר מהר. זה קרה למשל ב'ראיתי כבר הכל', שכתבתי עם פטריק וניצן כהן".
איך פתרת הפעם את המחסום היצירתי?
"עוזי, המנהל האישי שלי, הציע לי לעבוד עם דן תורן והסכמתי. ביום הראשון שהוא בא אלי לסטודיו, הוא אמר לי: 'שמע, הקשבתי לשני האלבומים שלך. זה יפה, אבל זה ליד. עכשיו בוא ניכנס פנימה".
עפיפון ברוח
עבור לב ארי, "להיכנס פנימה" זה סיפור רציני: הוא התייתם מאמו כשהיה בן 4, חווה ניתוק מאביו וגדל בבית סבתו בשכונה קשת יום בקריית אתא של שנות ה־70 וה־80. שנים אחרי שהשאיר מאחוריו את עברו, החל לחטט בו שוב, בעיקר באלבומי תמונות ישנים. "ישבתי עם דן, שיחות על שיחות, והשירים האלה צצו. את חלקם הוא עיבד", הוא משחזר, "לאט־לאט הוא הצליח לדוג ממני זיכרונות ילדות מהשכונה, מהחיים אצל סבתא שלי, חוויות וריחות, תרבות וצבעים".
איך נולד שם האלבום, "כתמים של תרבות"?
"מרעיון של הצלם, אלדד רפאלי, שצילם את התמונות לפרויקט הזה. יש משהו במשפט הזה שממצה את כל שירי האלבום. אלה לא כתמים במובן של לכלוך, אלא במובן של שאריות. של זיכרונות. כמובן שאי אפשר שלא להזכיר גם את 'נחום וציונה', שנכתב בהשראת זיכרון של בחור מהשכונה שהיה מבוגר ממני ב־15 שנים, והיה מסתובב, הולך ובא. הוא היה כל כך שקט, שבקושי שמעתי אותו אי פעם מדבר. כששאלתי את סבתא שלי מה הסיפור שלו, היא ענתה שזה מהצבא. בעקבות השיר הגיע אלי גל של תגובות מצד משפחות של הלומי קרב, או כאלה שמכירים מישהו שנפל בשבי".
באלבום הזה מופיע גם השיר "את חירותי", שהקדשת לאשתך.
"זה שיר הודיה לזוגתי הדס, שבאה ושחררה אותי מכלא הרווקות. עד כמה שזה נשמע מוזר. אני שומע סביבי חבר'ה שאומרים: 'כשהייתי רווק, לפני שהיו לי ילדים, הייתי חופשי ויכולתי לעשות מה שאני רוצה'. עבורי זה בדיוק להפך. כרווק הייתי כלוא בתוך המחשבות שלי, ואז בגיל 32 הכרתי אותה".
חושב כבר על האלבום הבא?
"אחרי ש'שמחת הפרטים קטנים' יצא, שאלת אותי איפה אני רואה את עצמי בעוד עשר שנים. נדמה לי שאמרתי אז שאהיה כבר עם שבעה אלבומים. אם זה ככה, אז וואלה, אני מקווה שהשירים הבאים יבואו יותר בקלות, כי נראה שאני חייב ללחוץ על הגז".
ארז לב ארי - מופע השקה ל"כתמים של תרבות", 5.7, שלישי (היום), 22:00, זאפה תל אביב