מוני יוסף, המנהל האמנותי המחליף של פסטיבל עכו, מאמין לעצמו כשהוא מצהיר שהחליט לוותר על האגו ועל הכבוד העצמי שלו כדי להציל את פסטיבל עכו. באמצע חודש יוני מונה יוסף למנהל האמנותי המחליף, כדי לייצב את ספינת הפסטיבל שאיימה לטבוע בסערת ההתפטרות של המנהל האמנותי אבי גיבסון בר־אל ופרישת מרבית הצגות הפסטיבל - לאות סולידריות עם עינת ויצמן, שהצגתה, "אסירי הכיבוש", נפסלה על ידי ראש ועדת ההיגוי שמעון לנקרי, הלא הוא ראש עיריית עכו.
רק בשבוע שעבר עשו ארבעת ארגוני היוצרים פליק־פלאק על גב הפסטיבל: פעם אחת כשתקפו את רפרטואר ההצגות החדש, וקראו לשחקנים וליוצרים לא לשתף פעולה עם הפסטיבל המצנזר, ובחלוף יומיים יצאה מטעמם הודעה על "סיום הסכסוך בין ארגוני היוצרים לפסטיבל עכו וחתימה על תקנון חדש". "אמרתי לך שצפויה הפתעה ושארגוני היוצרים יגידו את דעתם האמיתית", מבסוט מעצמו יוסף.
"אני מעריך את אבי גיבסון ומכבד את האמנים שפרשו, אבל אני עכואי. כאן אני חי ויוצר, ופסטיבל עכו הוא חלק משמעותי מהעיר. רבים לא יודעים שתקציב הפסטיבל נקבע לפי השנה הקודמת, כך שאם הפסטיבל לא מתקיים שנה אחת, אוטומטית, על פי תקנות משרד התרבות, הוא ייעלם מעכו, וכל ההצעות להעבירו לנצרת, לחיפה או לסדום ועמורה, זה בלוף", אומר יוסף.
האשימו אותך בבגידה בחבריך היוצרים, שעשית וידוא הריגה לפסטיבל, ואתה נאחז בפרוצדורות?
"לפני שנבחרתי, הצעתי פשרה: שההצגה של עינת ויצמן תתקיים מחוץ לתחרות. אבל עוד לפני שהבאתי אותה לבחינת ראש העיר, דחו אותה על הסף (בראיונות עמה טענה ויצמן שלא קיבלה הצעה כזו - ר"ק). אני אמן וגם אני לא מוכן ליצור תחת תכתיבים. אמרתי לאמנים: 'פרשתם? סבבה. תנו למעשה שלכם לעשות את שלו, בלי להחריב פסטיבל שלם'".
איימו עליך?
"ידעתי מראש שיתקיפו ויקללו אותי. היום השיח הציבורי בישראל הוא תת־רמה. בלחיצה על מקשי המקלדת משווים אותך לנאצי ולפאשיסט. תראי מה עושים לעירית פרנק (מנכ"לית תיאטרון 'הסמטה' ביפו, שהצטרפה לוועדת ההיגוי - ר"ק). איזה מסכנה. הכי מפחידה היא תגובת היוצרים. קיבלתי עשרות הודעות תמיכה מאמנים מהשורה הראשונה, אבל מה שווה התמיכה החשאית שלהם? דרשתי שיביעו עמדה גלויה בתקשורת, אבל הם פוחדים".
הפגיעה בחופש הביטוי נמשכת?
"אין פגיעה בחופש הביטוי בישראל. זו אגדה שרצה בשיח הציבורי על ידי מי שסבורים שחופש הביטוי שייך לצד אחד בלבד. יש הקצנה מכל הצדדים בעידוד הפוליטיקאים. אני שואל את היוצרים החרדים לחופש הביטוי: מדוע אינכם עוצרים את כל ההצגות עד שיוחזר תקציב משרד התרבות לתיאטרון הערבי אל־מידאן, שמושבת כשנתיים? בעבר העלינו הצגות סופר־פוליטיות ורדיקליות ולא הייתה צנזורה. אם יתערבו לי בתכנים האמנותיים, לא אשאר פה דקה. מירי רגב לא מגבילה את חופש הביטוי בגלל ביקורת".
היא רק מאיימת לא להעביר תקציבים.
"אפרופו תקציבים: בתחילת שנות ה־90, כשהמרכז לתיאטרון של עכו עמד להציג את ההצגה המיתולוגית 'ארבייט מאכט פראיי' בגרמניה, הובהר לנו שאם נופיע בברלין לא נקבל תקציב מהמדינה. ויתרנו על התקציב הממשלתי והופענו בברלין. אגב, את האולטימטום הציבה שרת החינוך והתרבות דאז שולמית אלוני. כלומר, לזכות של אמן להציג את האמנות שלו אין מחיר".
המדינה פטורה מתמיכה בתרבות ובאמנות?
"המדינה צריכה לתמוך בתרבות, והלוואי שנגיע ל־1% לתרבות מתקציב המדינה. במרכז לתיאטרון עכו עבדנו במשך שש שנים, 1985־1991, בלי גרוש מהמדינה. כדי לממן הפקות גדולות עשינו חלטורות, מופעי רחוב והצגות ילדים".
"יהיה פסטיבל משגע"
יוסף (59) גדל במושב מזור והוא בוגר בית הספר "בית צבי". כשהגיע לעכו לפני 34 שנים, הצטרף לדודי מעיין, מייסד המרכז לתיאטרון של עכו, ומ־1998 הוא מנהלו האמנותי וגם מופיע ומביים ביפן ובגרמניה. בנוסף, יוסף משמש כמייסד וכמנהל של פסטיבל "מסרחיד" להצגות יחיד בערבית, בשנים 2009־2012 היה המנהל האמנותי של פסטיבל עכו, הופיע וביים הצגות לפסטיבל וב־1996 קטף את פרס הבמאי להצגה "חלום ערבי".
"יצרנו תיאטרון שהוא גשר חברתי בין יהודים לערבים, אז שלא ילמדו אותי על דו־קיום. אני הדו־קיום. כששואלים אותי כמה ערבים עובדים במרכז לתיאטרון של עכו, אני אומר שאין לי מושג, משום שאנחנו יהודים וערבים, משפחה אחת", הוא אומר.
ועדיין יש שלוש הפקות מחו"ל בפסטיבל, אבל אין הצגה אחת בערבית.
"כי אף קבוצה ערבית לא הביאה הצעה".
החודשיים האחרונים, מגלה יוסף, היו לא קלים. "הרמנו בחודש וחצי פסטיבל שעושים במשך שנה שלמה", הוא אומר.
בפסטיבל יעלו שמונה הצגות מקור, הפעם בלי מסגרת תחרותית. לטענת יוסף, "מתוך כוונה לכבד את ההצגות הפורשות". בין ההצגות: "חומר שיחה", המטפלת באונס והטרדות מיניות; "עיר המזל", המבוססת על סיפור של אלי ויזל; "בדרך לפסטיבל עוצרים בוולגריה", סאטירה עוקצנית על החרם על הפסטיבל; "תיקון חצות", על פינוי התנחלות בעיני אב ובנו; "רק על עצמי", מופע מחול מרגש בהשתתפות רקדניות על כיסאות גלגלים; עשרות מופעי תיאטרון רחוב ולראשונה שלושה מופעים מחו"ל: Shakespeare 4ever ממקדוניה ומרוסיה; REVOLT ATHENΣ מיווןו־Mistero Buffo מארצות הברית. "יהיה פסטיבל משגע", הוא מבטיח.
אתה גאה בפסטיבל?
"קשה לומר שאני גאה. המצב אינו אידיאלי. אני מודה, לא כל מה שאמרו עלי נכנס באוזן אחת ויוצא בשנייה. זה פגע בי. עם זאת, אין בי טיפת חרטה על כך שנרתמתי להציל את הפסטיבל. אני יודע שלא אכזבתי את עצמי. אני אמן שנאמן לאמת שלו, ומעולם לא הייתי חלק מהעדר".
פסטיבל עכו ה־38 לתיאטרון בינלאומי אחר, חול המועד סוכות, 7־10 באוקטובר