"בסביבות גיל 40 חוויתי משבר", מודה יובל שם טוב, הלא הוא יובל המבולבל. "הרגשתי שאני מאוד מצליח, ואני מרוויח הרבה, אבל אני לא מאושר, משהו היה חסר לי. זה היה מוזר, עשיתי את מה שאני אוהב, אך לא הייתה לי שמחת חיים. זה הגיע אחרי שהגשמתי את החלום שלי - להיות כוכב ילדים מצליח. נכנסתי למין מצב שאני מקבל את הכל כמובן מאליו".
"כשהייתי בהופעות רציתי להיות בבית, כשהייתי בבית רציתי להיות בהופעות. הרגשתי שיש לי איזה חוסר, וניסיתי למלא אותו בקניות, התחלתי ללכת למלא השקות. בתחילת הדרך רציתי להיות מפורסם - לא כדי להיות מפורסם, אלא כדי להשתמש בפרסום הזה כדי לעשות דברים טובים ובתקופה הזו הפרסום הפך להיות ה'אישיו'. הייתי הולך כל ערב להשקה אחרת, ומתעצבן אם לא היו מזמינים אותי, אשתי מיכל אמרה לי 'בוא, תהיה בבית עם הילדים, למה אתה צריך את זה', אבל אני התעקשתי. שום לא הצליח למלא את החור שהיה לי. ככה זה נמשך שנה. הבנתי שאם יש משהו שחסר לי, אני מוכן לצאת למסע כדי להבין מה זה הדבר הזה. התחלתי לחשוב מה אני אשאיר מאחוריי כשאני אלך מהעולם הזה".
לפני קצת יותר משנתיים התגבשו אצל שם טוב, 45, אחד מכוכבי הילדים המצליחים ביותר בישראל ב־13 השנים האחרונות, השאלות הרבות לכדי תובנות. מי שאחרי עשור של ליצנות בקניונים, כבש את הפסגה עם עשרות מופעים, מארזי DVD, תוכניות לילדים ואפילו קטשופ וקופסאות תירס שנשאו את שמו, החליט לשנות כיוון בחייו האישיים והמקצועיים. הוא החל בהתקרבות לדת והודיע שיצמצם את הופעותיו בשבת.
מאז נראה שההצלחה מאירה פנים לשם טוב, שנראה מיום ליום הרבה פחות מבולבל. בימים אלו משיק שם טוב את סדרת הילדים החדשה שלו ב"הופ" - “המופע המבולבל של יובל”, ובחנוכה הקרוב יעלה על הבמה עם המופע “כוכבים מהספרים”, שבו לראשונה הוא לא רק משחק אלא לוקח חלק בהפקה. בנוסף, הוא מוצא זמן לנהל בית ספר לאמני ילדים תחת השם “הדרך שלי”, שבו הוא מכשיר את הכוכבים של המחר.
"התחלתי לחפש מה חסר לי והגעתי להרצאות של הרב יגאל כהן ביוטיוב", הוא מספר, "הוא לא מטיף לחזרה בתשובה, יש לו דברים פסיכולוגיים עמוקים מאוד. הוא אומר: 'בן אדם שכל הזמן רוצה עוד, בחיים לא ישבע משום דבר. מי שרודף אחרי ממון - לא ישבע ממון, מי שרודף אחרי פרסום - לא ישבע מפרסום, מי שרודף אחרי נשים - לא ישבע מנשים. תמיד תרצה עוד. אך מהצד השני, מי שיודע ליהנות ממה שיש לו - שבע'. איך לומדים ליהנות ממה שיש לך? כל יום להסתכל על הדברים ולחשוב על היופי שלהם, לפעמים אני מסתכל על עץ ואני נהנה להסתכל עליו. כל המפעל הזה, יובל המבולבל, הוא כמו עץ גדול שיש לו הרבה פירות. אני עושה סדרות, אני עושה תוכניות, סרטים, הצגות, מוצרים. כשאני חושב על זה, זה ממלא אותי".
אתה מרגיש שהשתנית?
"פעם, אם מישהו היה מנסה לחבל לי באיזה פרויקט, או לקוח לא היה רוצה לשלם, נעלם, לא מגיב - הייתי מתמרמר ומתעצבן, אבל היום אני בוחר בדרך יותר יצירתית. אני מדמיין שאני סרט קולנוע ומישהו צופה בזה מבחוץ. האם האדם שצופה בזה היה רוצה שהבן אדם שעשו לו עוול - יתמרמר, יבכה ויכעס? לא. הוא היה רוצה לראות אותו יוצא מזה. עושה משהו בלתי צפוי. ככה אני מצליח לשנות מצבים, להיות מאושר יותר. אני רואה מלא סרטים שמאוד עוזרים לי, 'מטריקס' ו'אינדיאנה ג'ונס', גם לילדים שלי אני מראה אותם. הילדים הקטנים עוד לא יודעים לקרוא תרגום. יש לנו מנהג, כל יום שישי אנחנו רואים סרט, ואני מדובב להם אותו עם הקולות והדמויות של כולם, אנחנו רואים גם סרטים של גדולים: 'בחזרה לעתיד', 'הסיפור שאינו נגמר', 'שליחות קטלנית'. הם מכירים את כל הקלאסיקות".
לא פנאט
החלטתו של שם טוב לצמצם את ההופעות בשבתות אינה מגיעה, לדבריו, ממקום דתי. "זה בקטע של יום אחד להיות בבית, לא לעבוד, להשחיז את הגרזן", הוא מסביר, "עשו פעם תחרות חטיבת עצים בין שני אנשים, אחד חטב 20, אחד חטב 100. שאלו: 'איך חטבת רק 20 עצים? אתה גדול, אתה חזק'. הוא אמר: 'לא יודע, אני עבדתי כל הזמן'. ההוא של ה־100 אמר: 'אני עבדתי והשחזתי את הסכין, עבדתי והשחזתי'. שבת זה להשחיז את הסכין, לתת למוח ולגוף את המנוחה כדי לחזור יום ראשון רענן".
ובחנוכה הקרוב?
"בחנוכה הקרוב אני לא משחיז את הסכין, אבל השחזתי אותו לפני, ואני אשחיז אותו אחרי. אני ואשתי נוסעים ללונדון לחופשה של כמה ימים".
היית רוצה לעשות מה שעומר אדם עשה, ופשוט להודיע שאתה לא משתתף אם זה בשבת?
"כן, לגמרי. 'מי שרוצה אותי שישלם'. דרך אגב, הבעלים של הפסטיגל סיפר לי שהשנה הם מרוויחים הרבה יותר כסף, כי מה שקורה הוא שבכלל אין שבתות. הם לקחו אולם גודל יותר, לא של 4,000 איש, אלא של 8,000, והכל מלא. הם מרוויחים פי שניים".
אתה רואה את עצמך יותר שומר שבת?
"כן, אני חושב שעוד שנה אני אפסיק לגמרי. יאללה, אין לי כוח. כל פעם שאני קם בשבת בבוקר ויודע שאני הולך לעבוד, אני אומר לעצמי: 'אני מוכן לשלם כפול מהכסף שאני מרוויח עכשיו רק כדי להישאר בבית'. איזה באסה זה לעזוב את הילדים בשבת, כמעט כולם ישנים איתנו במיטה, אני מרגיש כאילו קורעים לי את היד. אני מנסה להבין מה נמצא מאחורי כל החוקים שאלוהים נתן. הוא לא רוצה שנעבוד בשבת, כדי שיום אחד ננוח ונהיה עם המשפחה. אני לא פנאט. בשבתות אני כן חושב שצריך לנתק את הטלפון, אבל לא להתנתק לגמרי, לקחת את הילדים ולנסוע איתם לים".
אז לא נראה אותך הופך לאורי זוהר?
"לא, לא, לא. לא נראה לי"
אתה רואה הכוונה מלמעלה בחיים שלך?
"אני יושב פה איתך ומרגיש שאלוהים נמצא איתי. כל אחד יגדיר את זה אחרת.אחד יגיד 'יקום', אחר יקרא לזה 'הטבע', ואני קורא לזה אלוהים, כי אני באמת מרגיש שיש משהו גדול ונשגב. בתור ילד תמיד הרגשתי חוסר. ההורים שלי עלו לארץ מפרס חסרי כל. לא היה כסף, משחקים, בגדים - תמיד הייתי לובש טרנינגים, לא היו מותגים. מאוד רציתי שיקנו לי פסנתר, ולא היה כסף לפסנתר. היום אני אומר על זה 'איזה כיף'. אם היה לי הכל, לא היה לי לאן לשאוף, וגם כל השירים שלי מדברים על זה. יש לי שיר שנקרא 'אז מה'.הוא מדבר על זה שאין לי בגדים, אז מה? העיקר ששמח לי בנשמה. שיר שמלמד ילדים שהשמחה לא תלויה בכל מיני דברים חיצוניים וחומריים. השיר נכתב כתרפיה לילד שבי, אבל דרך התרפיה הזאת הילדים מתקרבים למילים. הכל מתחבר כמו פאזל.
"גם השירים השמחים שאני כותב מבוססים על טראומות", מוסיף שם טוב. "השיר 'גיבור על', שבמילים שלו אני שר: 'לפעמים אני רוצה להיות מישהו אחר', נכתב כי הייתי ילד לא מקובל, והיו מתעללים בי וצוחקים עליי ועובדים עליי. יום אחד בכיתה ב' פגשתי את הילדים המקובלים מהכיתה במרכז המסחרי. אמרו לי 'אתה רוצה להיות איתנו?' אמרתי: 'כן, כן, כן'. נכנסו לסופר, שמו לי בתיק ממתקים, אמרו לי: 'צא החוצה ותחכה לנו'. גנבתי ממתקים מהסופר וכשיצאתי החוצה, הם לקחו לי את הכל, הביאו לי מכות והלכו".
"אני זוכר שהגעתי הביתה ובכיתי, לא סיפרתי לאמא שלי למה. עצמתי עיניים ודמיינתי שאני גיבור על, שאני יכול לעוף. למרבה ההפתעה, לא חשבתי איך אני מרביץ להם. דמיינתי שהם במצוקה, ואני מציל אותם והם אומרים לי 'וואו, תודה, תודה'. באותו זמן בדיוק למדנו על יוסף, שהאחים שלו התעללו בו ומכרו אותו. בהמשך הוא עזר להם. ואז אחד ועוד אחד התחבר לי בראש ואמרתי: 'אולי אלוהים גרם לזה וגם לזה לקרות ביחד'. אולי הוא גרם לזה שיהיה לי משהו בראש שאני אשתמש בו אחרי עשרות שנים כדי לכתוב שיר על ילד שרוצה להיות גיבור על. כך נולד השיר הזה שנכתב ספציפית על הנקודה הזאת".
סיפרת בעבר שכחייל היית עד לטבח במערת המכפלה וראית את הגופות מוצאות אחרי האירוע. זה הותיר בך חותם? גם זה היה מכוון?
"כן, לגמרי. זה היה נורא, לראות מול העיניים כל כך הרבה דם. אני לא יכול לדבר על זה, כי אני הייתי שם, ראיתי את זה, אני לא יודע בדיוק למה זה טוב. אולי זה חוסן מסוים, זה הפך אותי להיות רגיש יותר, אולי זה גם לי להבין שלפעמים טבע האדם יכול להגיע לקיצוניות. אני לא יודע למה הייתי צריך להיות שם. יכול להיות שבמצב אחר היה קורה לי משהו. אני ממש לא יודע. אבל אני סומך על אלוהים שכנראה הייתי צריך להיות שם.
"זה כמו ילד שסומך על אבא שלו", מוסיף שם טוב. "הוא רוצה לצאת החוצה בחורף, ואבא שלו אומר לו 'שים מעיל', כי הוא מבין שקר וצריך מעיל. לפעמים אני מרגיש כמו אלוהים לתינוק שלי, בן שנה וחצי, גפן. הוא לא מבין את מה שאני אומר. זה דבר נפלא להאמין בעולם הבא.יש כאלה שפוחדים מזה, אבל אותי זה מרתק. מעניין מה יקרה כשאני אמות? זה ייגמר כל הדבר הזה? זה לא הגיוני שזה ייגמר. איזה כיף להאמין במציאות שהיא מעבר למציאות שלנו. גם אם זה לא נכון, אני מאמין בזה, ואני לא סובל. אז אם יש 50 אחוז שיש את העולם הבא, אני מאמין בזה וטוב לי כרגע. ואם מישהו רימה אותי, עבד עלי - לא נורא".
בעבר כעסת על העולם?
"כן, כעסתי מאוד על אלוהים, כעסתי על ההורים שלי, כעסתי על 'למה לא מצליח לי', ו'למה לא הולך לי', ו'למה אני לא מאושר'. בסוף למדתי שהשינוי צריך להיות רק אצלי. אם אני מקנא במישהו ומחר הוא ייפול, אז מחרתיים יבוא מישהו אחר שאני אקנא בו, ומה עשיתי בזה? אבל אם שיניתי אצלי את הקנאה, אז מחר יכולים לבוא עוד 1,000 כמוהו, וזה לא יפריע לי. מישהו שאל את הגורו שלו איך מתמודדים עם עולם מלא בכעס, רוע וקנאה. הגורו אמר לו: 'תחשוב שיש פה שדה קוצים גדול, איך תחצה אותו? אתה לא יכול להשיג יריעת בד ענקית ולכסות את הכל. אבל תשים סנדלים, שנה את עצמך'. שנה רק את עצמך, ותראה שאתה יכול לעבור הכל".
אלקטרוני הצחוק
שם טוב מצהיר שעכשיו הוא פורח. ב"כוכבים מהספרים" תהיה זו הפעם הראשונה שהוא יהיה שותף בהפקה, ויש לו סרט קולנוע שכבר צולם וישודר בקיץ. "יש בחורה מדהימה שקוראים לה ליז ששינתה לי את החיים, והיא העוזרת האישית שלי", הוא מגלה. "היא באה מעולם המשכנתאות, ואחרי שראיתי אותה עובדת עם מספרים - הצעתי לה לעבוד איתי. היא צמודה אליי וסוגרת לי פרויקטים, ואני מתעסק באמנות. אני יוצא לדרך עצמאית בהרבה דברים. עד עכשיו הייתי תחת חברה שהייתה מייצגת אותי, ועכשיו פתחתי משרד של בוקינג שבו אני מייצג את עצמי וגם אמנים אחרים. הדבר הזה קורם עור וגידים, כמו ילד שגדל. הכל קורה בצורה שלווה ובלי דרמות. נגמר לי החוזה ב'חברים הפקות', ואמרתי להם שאני רוצה לפתוח משרד משלי, הם מאוד כיבדו אותי".
ובמה שונה היצירה שלך היום?
"במשך 13 שנה עשינו סדרות לערוץ 'הופ', הסדרה הראשונה 'יובל המבולבל', אחרי זה 'המועדון של יובל', ואז 'מר עגבנייה', ולכל סדרה כזו היו משהו כמו ארבע עונות. ואחרי שנתיים שלא עשינו משהו חדש, רצינו לעשות סדרת אנימציה או תוכנית אירוח, ואחרי שנתיים של פיתוח הגענו לפורמט חדש שנקרא 'המופע המבולבל של יובל'. אני מוצא כל פעם מחסן נטוש והופך אותו לאולם מופעים. בכל פעם אני צריך להכין משהו לקהל, מופע כלשהו. אני הולך על קביים, ג'אגלינג, סטפס, הולה־הופ, להטוטי בועות סבון, קסמים, חד־אופן ועוד. הייתי צריך ללמוד אותם כדי שזה ייראה כמו שצריך, ובמשך שלושה חודשים למדתי בקרקס פלורנטין. זה הדבר הכי מאתגר שעשיתי, כי בסופו של דבר זה צריך להיראות טוב. בדרך כלל הדבר הכי מאתגר זה ללמוד טקסטים, אבל כאן זה ממש לדעת לעשות הרבה מיומנויות שלא ידעתי קודם. הסלוגן של הסדרה הוא 'אני יכול כמעט הכל'. כלומר, כל דבר תוכל השיג אם תעבוד קשה ואם תאמין בעצמך, וזה מאוד תואם את סיפור החיים שלי.
"חוץ מזה אני יוצר את 'כוכבים מהספרים', וזו הפעם הראשונה שאני נמצא על הבמה עם קופיקו", הוא מספר. "כילד היה לי קשה מאוד לקרוא ספרים, ודווקא את הספרים של קופיקו אהבתי ודרך זה למדתי לקרוא ולאהוב ספרים. בעיקר היום, בעידן הסמארטפון, ספרים זה משהו שקצת נדחק הצידה. אני רוצה להשתמש בכוח שלי לעשות דברים טובים וכיף. זו הפקה שכתב וביים אודי גולדשלק מ'אודי אביעד'. השתתפתי גם בכתיבה".
"זה סיפור על ילד שאוהב ספרים ורוצה גם לכתוב ספר, וכל החברים שלו צוחקים עליו שהוא אוהב ספרים. יום אחד הוא פותח את הסיפור שהוא כתב ומגלה שהוא נמחק, והוא הולך לכל הספרים שלו ומגלה שהכל נמחק. בעקבות כך הוא מחליט לצאת למסע להחזיר את הספרים, והוא מגלה שזו תופעה עולמית - כל הספרים בכל העולם נמחקו. איך זה קרה? כל המילים נמחקו כי הילדים כבר לא קוראים ספרים. אז הוא מגיע לממלכת הסיפורים, ושם צריך לעשות מה שצריך לעשות כדי להחזיר את כל המילים לכל הספרים. המון ויזואליות, המון כיף וגם המון מסר".
יש הרבה ביקורת על כך שהתכנים שלך רדודים ושזה לא בדיוק "הכבש ה־16".
"עד היום, תמיד כשהייתי יוצא מהצגה, היו אומרים לי: 'יובל, אתה חמוד', 'יובל, אוהבים אותך'. לאחרונה התחילו להגיד לי: 'תקשיב, נהניתי כל כך, ואני גאה שהילד שלי אוהב אותך', 'והמסר כל כך יפה'. כמו שבטבע שיש אטומים ויש אלקטרונים שחגים סביבם, ואין להם שום מסה, אבל מה שרואים זה את האלקטרונים מסתובבים מהר - ככה גם בעבודה שלי. רואים את האלקטרונים, את הצחוקים, אבל אני רוצה שמה שיחזיק את זה, זה המסר. הגרעין שיש לו מסה. למדתי כל כך הרבה דברים בחיים שלי, כל כך הרבה תובנות, אז למה שלא נשתמש בהן? שהן יהיו הגרעין".
