תיאטרון גשר ממשיך להציג קו רפרטוארי ייחודי, ומותיר מאחוריו את שאר התיאטראות כשהוא מתמודד עם טקסטים בעלי משקל ספרותי, שלא מאפשרים לקהל להתרווח בכיסא ולהעביראת הזמן עד שהמסך יורד. זו מהות התיאטרון. הדרמה המכוננת מאפשרת לצופה להתמודד עם סוגיות כמו קונפליקט בין אבות לבנים, בזכות מלאכת המחשבת של בצוות והיוצרים.
"אבות ובנים" הוא עיבוד לרומן קלאסי של איוון טורגנייב, האיש שהמציא את המונח "ניהיליזם". במרכז ההצגה התנגשות בין־דורית: "האבות" ינסו בכל כוחם לשמור על ערכיהם ותרבותם, ו"הבנים" לא ימצאו ערך בכלום - לא באמונה, לא באמנות, לא במשפחה וגם לא ברגשות.
"אבות ובנים" נכתב לפני כ־150 שנה וסימל את הלך הרוח החדש והמהפכני שהתגבש בקרב הדור הצעיר של אז. ההפקה הנוכחית יוצאת לחיפוש אחר שכבות חדשות לאותה התנגשות בין־דורית, ומותחת קו בין אז להיום, בין הריק למלא, בין הכל לכלום.
המחזה מספר את סיפורם של ארקדי (אלון פרידמן), שחוזר לבית הוריו אחרי חמש שנים ומביא עמו חבר מוזר, בזארוב (מיקי לאון), רופא צעיר וכריזמטי. יחד הם מצליחים להביא לידי ביטוי את הקונפליקט הנצחי בין העולם החדש לעולם הישן. במהלך המסע נכנסים השניים לוויכוחים שונים עם אבותיהם, המתקשים לקבל את העמדות השונות והמודרניות, השוללות, בין היתר, את רעיון הנישואים והמשפחה, חרף העובדה שבזארוב מתאהב בסופו של דבר באלמנה שחיה באחוזה.
"אבות ובנים" מנסה לייצר אווירת כפר ייחודית, ואכן העיבוד של יחזקאל לזרוב, במאי ההצגה, מעמיד את הדרמה על במה כחולה, עליה מוקרנים משחקי וידיאו־ארט שבהם השחקנים נראים בסביבה מתחלפת.
התוצאה: עבודה מרתקת וייחודית, שבמהלכה השחקנים בונים דרמה עשויה כהלכה. כולם עובדים כאנסמבל מרשים ומגובש למדי, ומצליחים להציג דמויות מרתקות ואמינות לאורך המסע. ההפקה הנוכחית מצליחה להחיות את הקונפליקט, והוא נותר אקטואלי ועכשווי מתמיד - מה שמוכיח שוב שאפשר ליצור תיאטרון על נושאים ברומו של עולם בלי להתחנף לקהל.