המחזמר "אנני" מאת הרולד גריי, שהלחין צ'רלס שטרוז וכתב את פזמוניו מרטין צ'רנין, הוצג לראשונה על הבמה ב־1977 ונחשב אחד המיוזיקלס האהובים בכל הזמנים. המחזמר מגולל את סיפורה של ילדה אדמונית בשם אנני המתגוררת בבית יתומות עירוני בניו יורק של 1933. הוא מלווה את אנני דרך ניסיונות המילוט שלה מבית היתומות ויחסיה עם מנהלת המקום, מיס האניגן, עם הכלבה סנדי ובהמשך עם המיליארדר אוליבר וורבאקס ואנשיו. חוץ מסיפורה של אנני, שחייה עברו מטמורפוזה משמעותית, יש כאן גם סיפור פוליטי על הקריסה הכלכלית הגדולה בארצות הברית של שנות ה־30.
יש מחזות זמר המבוססים על שירים נהדרים, ויש המבוססים על סיפור עלילה מרגש. "אנני" מבוסס על הקסם של אנני, העומדת במרכז העלילה וגם על השירים המרגשים.
בשביל זה צריך למצוא ילדה מיוחדת ומוכשרת שתמלא את המשבצת. ואכן, ההפקה הישראלית הצליחה למצוא אחת כזאת, וקוראים לה ליה שקד. יש עוד ילדה שחקנית (שי הראל), שמגלמת את תפקיד אנני לסירוגין. בשל העובדה כי בבכורה נכחה רק אחת מהן (שקד), אפשר בהחלט לומר שהתוצאה נהדרת.
ההפקה המקצועית, הנוצצת והמלוטשת כיהלום כוללת סוללת כוכבים מרשימים: אבי קושניר, חני נחמיאס, דליק ווליניץ וטלי אורן, שמוכיחים כי מאחורי השמות הגדולים מסתתרים שחקנים סופר־מקצוענים ומוכשרים, בעלי יכולת להיכנס לדמויות ולהגיש ביצועים מדויקים ויפים, גם אם לפעמים משחקה של טלי אורן כמנהלת בית היתומים מזכיר קצת את הגרסה המתקדמת של "יובל המבולבל" למבוגרים, בעוון שימוש מוקצן בהבעות פנים מוגזמות.
את המחזמר הפיק מאור מימון ("היירספריי") וביים במיומנות רבה צדי צרפתי, והוא כולל כוריאוגרפיה נהדרת של עומר זימרי, ניהול מוזיקלי מהוקצע של אמיר לקנר ונוסח עברי מצוין של דניאל אפרת.
ההפקה המושקעת היא ממש ברודוויי בתל אביב, ומצליחה להוות אלטרנטיבה שפויה, ממוזגת ומושלמת לילדי החופש הגדול המיוזעים והמשועממים.