בערך 20 שנה אחרי שנסגרה המעברה האחרונה בלוד, היא צפה ועולה ב"תלושים", ההצגה החדשה של המרכז לתיאטרון לוד. שחקניו יציגו אותה בבכורה היום (חמישי) ב- 19:00 בעיר העתיקה, במסגרת "פסטיבל במזרח", אירוע חנוכה מרכזי בעיר שבשנות העלייה הגדולה היו בה חמש מעברות.
"כדי לשתף את הקהל באווירת התקופה, ההצגה מתקיימת באוהל", מספרת פנינה רינצלר, המייסדת, המנכ"לית והמנהלת האמנותית של התיאטרון הלודאי, המחזאית (בעבודה משותפת עם השחקנים), הבמאית ואחת מחמשת שחקניו. "הקהל נכנס פנימה ונשאב להווי באותם ימים, שיוצאי המעברות מספרים עליו בגעגועים. זאת, אגב, כשכל מי שמגיע לאוהל עובר תהליך קבלה, כולל רישום ושינוי שם, כפי שהיה במקרים רבים בתקופת מעברות".
ואז הוא נתקל בפרימוס, בפליט ובשאר סממני התקופה?
"לאו דווקא. מה שאתה מזכיר מתייחס לשנים הראשונות של המדינה. בעוד שהמעברות נמשכו עד 1997. דהיינו, תקופה מאוחרת יותר, כך שלא רואים אצלנו שום פרימוס, אבל רואים את תושבי המעברה מתגודדים סביב טלוויזיית שחור־לבן היחידה ומרותקים, נגיד, לשידור פסטיבל הזמר והפזמון. מול זה יש ביטוי לאכזבה של אנשי המעברות, שבסך הכל מה שקרה להם היה בבחינת החלום ושברו".
רינצלר הקימה את המרכז לתיאטרון לוד ב־2013, כ־35 שנה אחרי שהשחקנית מרים נבו הקימה את סדנת תיאטרון לוד, שבהצגת "פונדק הרוחות" שלה מאת אלתרמן, התגלו אתי אנקרי והשחקנית והבמאית עירית פרנק. "אני רואה בתיאטרון בלוד שליחות והגשמת חלום", אומרת רינצלר. "אנחנו לא מסתפקים בהצגות שלנו, אלא גם מקיימים בעיר פעילות דרמטית של מבוגרים, נוער וילדים. אחת ממסגרות המשנה היא לבעלי צרכים מיוחדים".
הדרך להגשמת החלום החלה אצל רינצלר (39) כשנפתח חוג דרמטי בתיכון "רנה קאסן" שבו למדה בירושלים, שם התאהבה בתיאטרון. אחרי שירות צבאי כמורה־חיילת, למדה משחק בסטודיו "הדרך" ובמרכז התיאטרון האלטרנטיבי ביישוב שלומי. כשלמדה לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה, עבדה בתיאטרון עכו. יש לה תואר שני בפסיכודרמה, גם הוא מאוניברסיטת חיפה.
חמושה בכל תארים הללו, רינצלר הייתה יכולה להצטרף למסגרת קיימת, אבל "רציתי להקים מקום משלי שבו אוכל לממש את הדברים איך שאני רואה אותם".
לעיר לוד נקשרה בזמן הוראת דרמה בעיר וברמלה השכנה. "התאהבתי בעיר, כשנקלעתי למסיבת סוף קיץ שבה התערבבו זה בזה אנשים מכל סוגי האוכלוסייה", היא מספרת. "תוך חודשיים־שלושה לקחתי את החפצים שלי ועברתי לגור בלוד".
רינצלר היא פרינג'אית בנשמה. "התיאטרון הרפרטוארי לא מעניין אותי, אבל אם נוזמן להציג אצלם, לא אתנגד", היא מצהירה.
מה החלום שלך?
"הייתי שמחה לו היה לנו היכל או אולם, משלנו".
יש כבר היכל תרבות בלוד, לא?
"אכן יש בלוד היכל תרבות עם פעילות משלו, כולל הצגות שמגיעות אליו מבחוץ. אנחנו נאלצים להסתפק במקלט שעשה הסבה לתיאטרון".
מי מממן אתכם?
"אחרי שבשנתיים הראשונות פעלנו בעזרת מפעל הפיס, כל הצגה שלנו היא פרויקט בפני עצמו שזוכה לרוח גבית מהעירייה, שגם נתנה לנו תמיכה שנתית קטנה. בנוסף, השחקנים מקבלים תשלום על הפעילויות שלהם בעיר".
מאיזה מוצא השם רינצלר?
"אבי רוסי ואמי עיראקית. סבי מצד אבי הוא ניצול שואה, ובצלה חיינו. אחרי ששמעתי שיש ניצולי שואה יוצאי צפון אפריקה, העליתי אצלנו אשתקד את ההצגה 'אסירי תודה'. אני מקווה שבהמשך ניתן ביטוי לכך שלוד היא עיר מעורבת, יהודית־ערבית".