המחזה "פונדק הרוחות" מאת נתן אלתרמן הוצג לראשונה בקאמרי ב־1962, בכיכובם של חנה מרון ויוסי ידין, ולא עלה מאז בתיאטרון הרפרטוארי. 57 שנים לאחר מכן, הוא זוכה לגרסה מודרנית ומרתקת בתיאטרון החאן ומצליח, באמצעות רעיונות בימתיים חדשניים, לרענן את הקלאסיקה משנות ה־60.
במרכזה ההצגה: סיפורו של חננאל, כנר שיוצא לעולם הגדול בחיפוש אחר התהילה, אך נשבע לשוב לרעייתו נעמי בתום 12 שנים בדיוק. נעמי מסכימה להקריב את עצמה לטובת הקריירה של חננאל. הם נפרדים ומתחייבים להיפגש באותו מקום ובאותה שעה. נעמי מוכרת את עצמה כשפחה לבן החלפן שמאוהב בה, בעוד שחננאל יוצא לעולם להגשים את עצמו. המחזה עוסק במתח המתקיים בין האמנות, הדורשת התמסרות אינסופית וגובה מחיר כבד, לבין חיי היומיום, המורכבים מאינסוף פרטים וחוויות ומצריכים איזון והכלה.
ההפקה של החאן אכן צולחת את האתגר הטמון בהצגת המתח בין חיי האמן למחיר שעליו לשלם, באמצעות תפיסת במה ייחודית המציגה במקביל את העולמות השונים של חננאל ונעמי, ומאפשרת לקהל לראות כיצד כל אחד מהם רואה את עולמו ומה עובר על שניהם במהלך כל התקופה. הסצינות בהצגה מבוימות בקפידה רבה, תוך שמירה על מתח וקצב, בלי לגרום לתחושת כאוס במעברים בין העולמות השונים.
עבודת המשחק של השחקנים כוללת לא מעט רגעים דרמטיים, כמו חשבון הנפש של הפונדקאית, בביצוע מרגש של עירית פשטן, כמו גם סצינת הסיום בביצוע אריאל וולף, המגלם את חננאל שחוזר לביתו בתום מסע הנדודים ומתוודע לגורלו.
במאית ההצגה שיר גולדברג, שחתומה גם על העיבוד המחודש, מצליחה להוציא תחת ידיה הצגה רעננה עם זווית ראייה מעניינת וחדשה, הכוללת שירים מתוך המחזה בביצוע נפלא של ניר רון, המגלם את בעל תיבת הנגינה. רעיונות הבימוי הנהדרים מציפים את הבמה בעזרתם האדיבה של התאורן רוני כהן, התפאורן אדם קלר, המוזיקה הנפלאה של שלומי ברטונוב, התלבושות היפות של טל קילשון והתנועה המצוינת של אריאל וולף.