במהלך חייו הצליח אורי גלר לעצור את מחוגי השעון, אבל גם הוא, שבסוף השבוע האחרון סגר 73, לא הצליח לעצור את הזמן החולף. לכבוד המאורע הוא זוכה למתנת יום הולדת: תערוכת יחיד ראשונה בישראל, שתוצג בגלריה "אלטמן" ביפו, החל מהערב (נעילה: 31.1). "אני מתרגש מאוד. זאת פעם ראשונה ב־30 השנים האחרונות שעושים תערוכה מיצירותיי בישראל", מתרגש גלר.
הכל התחיל בחיפוש אחר חפץ ספציפי בקונטיינרים שהביא איתו אחרי שחזר לארץ. חפץ שהתכוון להציג ב"מוזיאון אורי גלר", שעל הקמתו הוא שוקד בימים אלה. החפץ הספציפי לא נמצא, אבל בדרך גילה גלר "אוצר גנוז": מארז של 60 צלחות קרמיקה עם ציוריו, שנמכרו בעבר בכלבו הלונדוני היוקרתי הרוד'ס. צלחות שקיבל במתנה מהמיליארדר המצרי מוחמד אל־פאייד (אביו של דודי אל־פאייד, בן זוגה של הנסיכה דיאנה, שנהרג איתה ב־1997. ר"ק), אחרי שמכר את הרוד'ס.
גלר, שביתו היפואי נמצא כמה מטרים ממוזיאון וגלריית אלטמן, הציע לבעלים, יגור אלטמן, להציג את הצלחות בגלריה. "כשראיתי שיגור מתלהב מהצלחות, הראיתי לו גם את הציורים. הוא כל כך אהב את העבודות, שזה התגלגל לזה שיש לי תערוכה", מתרגש גלר כמו ילד.
חוץ מהצלחות, יוצגו בתערוכה 200 עבודות עדכניות שעוסקות בחלומות, דמיון ופנטזיה, וחוברות קומיקס של "מארוול" מ־1976, שמציגות את גלר כגיבור־על שמציל את העולם.
לפני ההשקה, שתיערך מחר בגלריית אלטמן, יחגגו לגלר יום הולדת באולם "שאפטל" במלון ג'פה ביפו. במהלך האירוע תיערך מכירה פומבית של יצירות מהתערוכה, וחלק מההכנסות יתרום גלר לפרויקט "הצל לבו של ילד" בבית חולים וולפסון.
בין המוזמנים להשקה, גם שרה נתניהו, אשת ראש הממשלה. "ביום שישי שעבר קיבלתי משרה טלפון שהיא בדרכה אליי לתת לי חיבוק לכבוד יום הולדתי. זו הייתה הפתעה. עשיתי לה סיור במוזיאון. אני מכיר את ביבי לפחות 50 שנה", חושף גלר.
כישרון הציור שלו הפציע, לדבריו, אי שם בקפריסין, שם העביר חלק מתקופת נעוריו, שם גם זכה בפרס בית הספר על ציור שמן של איכר יווני.
בהמשך הוצגו בשנות ה־70 וה־80 תערוכות מעבודותיו בגלריות בכל העולם. לדבריו, עיצב עטיפות לאלבומים של ג'סטין טימברלייק, בלינדה קרלייל ומייקל ג'קסון.
"ציירתי בשמן ואקריליק ובהשפעת דאלי עברתי לצייר על נייר עם טושים", הוא מספר. "התאהבתי בטושים מיוחדים (שארפי – Sharpie) עם 200 גוונים. רוב הציורים שלי צבעוניים. ברגע שאני רושם עם הטוש את הקו הראשון, אני נסחף, מפנטז ומצייר את הציור שלי. אני משאיר סימבולים של קבלה ואלוקים בציוריי. מצייר חמסות, פרופילים של גבר ואישה, וציפורים. אני אוהב במיוחד את הנץ, ציפור בעלת עין חדה, שרואה ממרומים פרטים קטנים".
ציור הוא גם כוח על?
"ציור הוא פנטזיה, כישרון של אמן שמסוגל להביט בחפץ, נוף, או אדם, ולתרגם אותו לציור על הקנבס עם מכחול וצבעים. אני לא אוגר את ציוריי, אלא נוטה לשחרר את האמנות שלי".
הציור לא היה הדבר הכי דומיננטי בקריירה שלך.
"הייתי ילד עני, והדבר שהכי רציתי זה להיות עשיר ומפורסם. דחפתי את עצמי עם החוצפה והכריזמה שלי. הבנתי שהדרך המהירה היא לנצל את כוחותיי העל־טבעיים, לכופף כפיות, וגם לעבוד עם שירותי הביון החשובים בעולם כמו ה־CIA".
חזרת לצייר כי התעייפת מכיפוף כפיות?
"זה החיים שלי. זה כאילו שהיית שואלת את פרנק סינטרה, אלביס פרסלי, או אייל גולן, אם התעייפו מלשיר. לא מתעייפים מדבר שבנה לך קריירה עם כישרון מולד".
אז זהו זה, חזרת לישראל פור גוד?
"זהו זה. חזרתי הביתה לפני שלוש שנים. אני צבר ישראלי. כל שנותיי מעבר לים הרגשתי משיכה מגנטית וקוסמית לחזור לעם ולארץ שלי".